המשך הבירור על
דיקרנוס"א
הרב
דביר גדסי צפת
קישור מתעדכן- המשך הבירור על דיקרנוסא
ויש כמובן את המאמר שאחריו- על ספרות היכלות ועוד ספרים
שו"ת זכר יהוסף סי' ר"י, "אדמה כי מי אשר לא יחפוץ
בעלילות דברים לא יתלונן עלי בגלותי המסכה מעל פני המלאכים (וה"ה
לעניינינו) אשר לא נקראו בשם רק ע"י מאן דהוא שהכניסם".
המספיק
לעבדי ה' (מהד' ניסים דנה עמ' 176) "המנהגים
הרווחים המפורסמים או שאינם מפורסמים הקדומים או המחודשים הנעשים בנוכחות
נכבדים או שאינם נעשים בנוכחותם אם הראיה קובעת את היותם פגומים אין
מחויבים ללכת על פיהם מפני שאין זה מן הנמנע שיתברר למאוחרים מה שלא התברר
למי שקדם להם וזאת אף על הרוב, מפני
שהמאוחר מקבל בצורה מובנת יותר מה שהקודם כבר טרח עליו וביררו
והוא מתפנה לבירור מה שלא ביררו ולהסיק מה שלא הסיקו אותו הקודם משום
התעסקותו בזולתו, ועל כן ההנחה המוקדמת שהוסכם עליה בהלכה אצל חכמי התלמוד היא
הלכתא כבתראי וזאת למרות שאמרו: גדול צפורנו שלראשונים מכריסן שלאחרונים, ואין זה משום שלמות המאוחר על פני הקודם
לגבי כל האנשים ובכל המצבים אלא משום שהמאוחר מעיין במאמרי הקדמונים ובונה
עליהם ולומד מהם ובאמצעות כללי ההיקש הוא מסיק תוצאות שמחויבים לפעול לפיהן
במידה שהדברים הקדומים נכונים והרכבתם והמסקנות מהם הם על פי הכללים המחויבים... אין סיבה אפוא לבעל המחשבה הבריאה והדימוי
השלם שיתנגד לדעה שביאר אותה אחד המאוחרים באמצעות
ראיות נכונות על ידי שיאמר לו מי שקדם לך לא ביאר זאת... ואין
גנאי בכך מצד בעלי החכמה והאמונה אלא מצד הצבור כעמי הארץ
והדומים להם אשר מחובתם לסמוך על דעת מי שנתמנה עליהם לא שהחכמים ילכו
בעקבותיהם בדעותיהם."
תשובות
ראב"ם סי' מו עמ' 51 "ולו טעה בו הגאון היותר
גדול שיהיה היה בזה טעות".
תשובות
רבי יהושע הנגיד עמ' 77-78 "וידוע שכל עניין
שההוכחה עומדת בסתירה לו אין לשים לב לאומרו ואפילו יהיה הגדול
שבגדולים... עניין זה אסור לדגול בו ולא להחזיק בו בגלל קדמותו אבל
ראוי ללכת אחרי האמיתי מכל מקום, ושמע האמת ממי שאמרה".
המעילי
בעל המאורות במלחמת מצוה "לכך יש לכל אדם להשתדל
ולמחוק מסדרי התפלות כל שם מלאך בבקשה או יהי רצון שכתבום אנשים חסרי דיעה
ואף אם היו רגילים במשא ומתן של הלכה, ולא היו מבחינין ויודעים, לעשות רע, או
אפשר שכתבום תחלה בעלי הכתות מן האמונות שאינן נכונות והטעו בהם רבים".
המאירי
חולין ז: "תלמיד חכם שאמר דבר הלכה מחודשת הן דרך הוראה הן דרך גדר הן
להחמיר הן להקל, אעפ"י שהוא מבטל בזה מנהג קדמונים, אין ראוי
להחזיקו בכך במדת יוהרא ונטילת שם במה שאין ראוי לו לסרב בדבריו מצד שלא
נהגו הקדמונים כן אחר שהוא מראה פנים לדבריו, ושהוא כדאי לסמוך עליו שכל
תלמיד ותלמיד מקום הונח לו להתגדר בו, וזהו שאמרו ברבנו הקדוש כשהתיר את בית
שאן חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור
אתה תנהג בו היתר דרש להם מה שנאמר בחזקיה וכתת את נחש הנחשת... אפשר בא אסא ולא
ביערו... אלא מקום הניחו לו... מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו
ר"ל שאין מסירין אותו מדעתו מצד המנהג הקדום ואמרי לה אין מזניחין אותו כלומר
שאין מעמידין אותו בחזקת שכחן ומורה בדרך שלא נתקבל בה כן ע"כ, ובפתיחה
לחיבורו בית הבחירה הוסיף וז"ל ורצה באמרו אין מזחיחין אותו שאין
מחזיקין אותו כגאה וגבה הלבב אבל יש לנו לדונו לכף זכות ולקבל דבריו או
להתיישב בהן אם הן כדי להאמין אם לאו ולא נחלוק עליו מצד הקנתור והקנאה או
מדרך הגאוה והנצוח, אבל נקבל דבריו או נחלוק עליו בדרך ישרה על צד הוצאת האמת
לאור".
ראשית
כל אימא, יש"כ על נסיון בירור האמת של הה"כ
במאמרים אלול תשפ"ה קנ"ד (מהכולל
החשוב תורת משה אמת, שמכולל זה יצאו הרבה אברכים, שחלקם רב בסדרה הנפלאה, של
"הוראה ברורה" על יו"ד), על מאמרי באב
תשפ"ה קכ"א, ובדברינו אלה תהיה גם תשובה על דברי הה"כ במכתבים שם
בסוף[1],
וכך ראוי לעשות בדברים כאלה חמורים, ובודאי שאם לא מבורר הדבר, שב ואל תעשה עדיף,
בודאי בדבר חמור כזה, שגם כלל אינו חובה, ולא טובים אנו מאבותינו (אף המקובלים שבהם, הרמב"ן
האר"י וכו') שלא רק שלא ידעו משם זה אלא אף מכל התפילה הזו, (ולראשונה הופיעה בתקופת
הר"י צמח והרמ"ז בערך), ואף תמיהני אם יש תקדים לאופן
המוזר שנתנו לו נותני מקורו (יש
לציין שלא כולם ידעו כלל איך יוצא), היינו כתבו שיוצא השם הלז,
מ-2 פסוקים רחוקים, וכל האותיות בפיזור גמור וממש סתם ללא סדר[2],
כך שבאופן זה אין שם שא"א להצדיקו, ודבר זה לבד כבר אמור להדליק נורות
אדומות, ותמיהני אם יש תקדים לזה בקבלת האר"י ואולי בכלל.
ועתה
אעיר על דברי הה"כ, מה שכתב שהרב ויטאל הביאו ב'מחברת הקודש', טעות היא,
דמחברת הקודש אינה להרב ויטאל, אלא לרב נתן שפירא (וכמו שכתב לנכון הה"כ במכתבים,
ומחברת זו היא הגירסא הלא מדויקת של ספרו "מאורות נתן", וד"א במאורות
נתן, לא מופיע דיקרנוס"א), ושאר ספרים שהביא לא
נעלמו ממני כלל ועל כולם רמזתי בשורה השנייה בסוגריים במאמרי הראשון באב
תשפ"ה, אך למי שלא הבין, אביא את דבריו המפורשים של הרש"ש, לקמן, שבקבלת
האר"י אין לסמוך על שאר ספרים כולן חוץ משמונה שערים (וכן כתבי הגניזה), כי
אין כולם סולת נקיה מדברי האר"י, אלא כ"א סמך על קודמו בלא לברר או בלא
יכולת לברר, והנה כאשר פירסמתי את מאמרי הקודם, קיבלתי הרבה תגובות במייל, ובין
היתר שלח לי הרב רונן דורון מחבר סידור כונת הלב, מאמר שלו שרוצה לפרסם (והנה כבר
פורסם בכסליו תשפ"ה סי' מו'), והביא חברים ל"דיקרנוסא" כמו
שהזהרתי, והביא את הרש"ש שע"ז וכיו"ב כתב (נהר שלום לב.) "והנה
עדי בשמים וסהדי במרומים... ואפילו בדברי שאר תלמידי האר"י
זלה"ה לא למדתי ואין לי מגע יד בספרי המקובלים לא ראשונים ולא
אחרונים ולא למדתי בהם ואין לי ידיעה מהם כלל כי גלוי וידוע לפני מי
שאמר והיה העולם שכן האמת וכו'", (ובדף ל"ג ע"ג) "גם בעיני
יפלא איך כת"ר משגיחים על דברי שאר המקובלים כגון חמדת
ימים ומשנת חסידים[3] וכיוצא...",
(ובדף ל"ד.)
"יען ראיתי כמה מהנזק יצא ממה שכתבו בזה המקובלים שקדמו
כי רבים חללים הפילו וחלול כבוד ה' וכבוד התורה ה' יכפר בעדם כי
כל דבריהם לא עפ"י התורה הם ואינם מיוסדים על האמת. ומהם יצאו אבות ומאבות
תולדות הריסת יסודי התורה ח"ו, ה' יכפר וכ"ז לא
שלמדתי בדבריהם ח"ו אלא שפעם אחת הוכרחתי בעל כרחי לעיין בדף א', שכתוב
בו קצור מה שכתבו בענין זה וכמעט שקרעתי בגדי לראות דברים אשר לא כן על ה'...
ואפי' בדברי שאר תלמידי האר"י ז"ל לא למדתי וכשיזדמן לפני דבר מדבריהם
אני מדלגו כי ע"כ איני כמזהיר אלא כמזכיר למען ה' אל יהי לכם
מגע יד בדבריהם".
ולכן
על כל הרשימה הנכבדה שהביא הה"כ, יאמר, וכי רבותא למימני
גברי, ואם גברי קחזינן תיובתא לא קחזינן, ועל הנסיון להצדיק את הקודמים, רק בגלל
שהם אמרו, נאמר את דברי הריטב״א בספר ההגדה (בהוצ׳ מוסד הרב קוק הערה 58 מכת״י),
וזה היה ראוי להיות דבר מושכל שלא כמקצת חכמים ז״ל שלא נתנו עיניהם בדבר
זה... וטעו רבים על פי הראשונים... כך הוא, שלא ישיג אדם אחד גדול
וישיגנה על בוריה אדם קטן, אלא שיש בני אדם הנקראים בני תורה,
והוא קשה בעיניהם לפרוש מן המנהג, והיוצאים לחלוק כבוד לראשונים משיאים עליהם
עוון אשמה שיהיו מחטיאים את הרבים בקבר, ואין זו יראת שמים". הרמב״ם
בתשובה לחכמי לוניל (סימן
רעט בהוצ׳ מכון ירושלים) שהקשו על דבריו שלא שמעו מזה עד היום,
השיבם הרמב״ם, "וזה שאמרתם שלא שמעתם ולא ראיתם בחיבור מי שמנה טריפה זו, הרבה
דברים לא יזכירו אותם המפרשים מפני שלא שמו דעתם להם, וכשיבין אדם
באותם הדברים יראו". רשב״ש סימן רפ"ה "ואם הראשונים לא
התקינוה אינה טענה וראיה שהדבר מותר, שמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו, וכמה
דברים היו ראויים לגדור ולא גדרום הראשונים, ובאו האחרונים וגדרום וכל
המשנה והתלמוד מלאים מזה וכו׳ ואין לומר שכיון שאשר היו לפניהם לא אמרו דבר
שראוי לאחרונים לשתוק...", ובסי' תקי"ג "ומאהבת המורגל
ימהרו לתמוה ולהכזיב מי שאומר כנגד דבר המורגל אצלם ואהבת המורגל יש לו
רושם בנפש הסכלים אך לא בנפש המשכילים וכל שכן בנפש אוהבי האמת".
רדב״ז ח״ה (סימן
ב׳ אלפים קז) "ולא תקשי עלי מהרבנים הראשונים נ״ע שלא
היו נזהרים בזה, כי שמא מקום הניחו לנו וכו׳". יעב״ץ באגרת
ביקורת (דף טו ע״ב)
"כי אף על הנמצא בספרי גדולים נוחי נפש בעלי שו״ת אין לסמוך בדינים
ובהוראות, אם לא אחר העיון היטב והחקירה בדבריהם וראיותיהם ולא
בהאמנה בעלמא וכו׳, וכל דיין שדן ומורה במנהג הזה אין דן דין אמת לאמיתו וכו׳,
שאין לבטוח בכל הנמצא בספרים, אע״פ שהימים הראשונים היו טובים מאלה בחכמה
ובגדולה ועשירי הדעת ומעלה, וטובה ציפורנן של הקודמין מכרסיהם של מאחרי דור ודור,
ומ״מ גם לאחרונים נתן ה׳ לב לדעת עיניים לראות ואוזנים לשמוע, וחיך אוכל
יטעם לפלוט או לבלוע, ולפעמים יפה כח האחרון מן הראשון אם דל אם עשיר..",
וכבר אמר הנוב"י בדרוש ה' "ולא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה אם
יהיה מי שיהיה קדמון או אחרון האמת אהוב מן הכל".
והה"כ
עצמו מביא בהמשך שם של יש"ו שהשתרש דורות רבים
בסידורי האשכנזים בר"ה בתקיעות שופר, לא פחות ולא יותר, ביה"ר שבין
התקיעות (וכאמור מאז שכתבתי זאת התפרסם שוב ע"י הרב רונן דורון), ושם הזכירו
שמות מלאכים הממונים להעלות את התקיעות וביניהם מנו את "ישוע
שר הפנים"[4], ואף עד היום יש חסידים שממשיכים לומר זאת,
בטענות דומות לשל הה"כ היינו בהשענות על הגדולים שלא בדקו, ועל ספרים
חשובים.
ואף
הרב הנאמ"ן זצ"ל באו"ת חשון תשמ"ו עמ'
סז'-סח' (ושוב באו"ת תמוז תש"נ), קבל כנגד נוסחאות של תפילות המופיעות מאות
שנים בכתבי וסידורי המקובלים ונהגו לאמרם גדולי עולם ומקובלים מיאות שנים מאז בלא
מצמוץ ובה הרב הנאמ"ן בישרותו ואמיתותו, ובהינף יד בלי להתבלבל יותר מידי אלא
עם טענות פשוטות מאוד (שכ"א מסתמא חשב עליהם), ביטלם וללא משוא פנים, וכדרכה
של תורה (וכמו שהביא הרב רונן דורון במאמר הנ"ל בהע' 1 מאו"ת תש"נ,
שאין בזה משוא פנים), ואחד מהם (זבדיה ישמרני וחייני) אף מובאת במחברת הקודש
לרנ"ש בשם הרב ויטאל, וברוב ככל סידורי האר"י, והמקור הראשון הוא
ר"י צמח תלמיד מהרש"ו רבו של הרמ"פ (מחבר הספר הנקרא היום עץ חיים)
בספרו לחם מן השמים עמ' ל', ואעפ"כ לא הסס הרב הנאמ"ן להגיהה, ועוד
העיר על תפילת התוקע (ר' הע' 4 שעוד כבר העירו על תפילת התקיעה) שמופיעה בכל
סידורי רבותינו עד היום, ואף בסידורי המקובלים והרש"ש לפני התקיעות, ואף אותה
לא היסס הרב הנאמ"ן להגיה, ואחרון והוא העקר שביטל הרב הנאמ"ן סגנון
תפילה שמופיע בהרבה תפילות של המקובלים (לא רק של המתחילים כמו שסבר שם), ואזכירנה
לקמן (ובעצם הערתו זו של הרב הנאמ"ן נושקת לפולמוס ענין הספירות בתפילה,
וארחיב ע"ז במאמר נפרד בעזהי"ת, בבעיה הנוצרת בזה, כולל המחלוקות
במקובלים עצמם), ור' לקמן שגם הרב משאש לא הווא ניחא ליה, בסגנון תפילה
קבלי מסוים, ולפני כן
כתב הרב הנאמ"ן וז"ל "ואף חכמים ההולכים לתומם נשתבשו בדברים
גדולים מאד הרה"ג ר' יצחק לופיס ז"ל בספרו כור מצרף האמונות ומזכירו
לשבח הגרי"ח בשו"ת סוד ישרים ח"א סי' א' כתב בסופו דרוש אחד בענין
האמונה האמתית ותוכנו שאין שייך שום תפלה לעילת כל העילות אלא למצוי אשר נאצל ממנו
אשר הוא הבורא והוציאנו ממצרים וכו' דברים שראוי לקרוע עליהם והוא הסתמך על ס' בקר
אברהם כ"י מאחד ממאמיני ש"צ שר"י ראה באוצר הספרים בערכו והשיב
עליו בטוב טעם ודעת מרן הגרי"ח מבבל ז"ל בס' עוד יוסף חי בקונט' חוט
המשולש בס"פ וישב עש"ב[5]",
ור' גם באו"ת תשל"ו ניסן תסא-תסב גם שם חולק על הבא"ח בטהרת
התפילה וז"ל "אחר זמן רב ראיתי תפלה זו (שמצא בה הרב הנאמ"ן לפני
כן שבתאות) בקונטרס סדר היום להגרי"ח ז"ל עמוד מב וז"ל גם עוד
ראיתי להביא פה יחוד אחר וכו' ככתוב בשם רבינו האר"י זיע"א וכבר נדפס
ושם בסופו איתא ונפיק משירה דא וכו' ככל הכתוב למעלה ע"ש ואמרתי על זה שגיאות
מי יבין וגו' ונראה שהספר סדר היום (כך תוקן באו"ת אייר תשלו) חיברו
הרב ז"ל בילדותו בטרם הלך להשתטח על קבר בניהו בן יהוידע ע"ה, וראיה
שבסה"ק לשון חכמים ח"א וח"ב לא זכר עוד תפלה זו על שפתיו
שוב שמעתי שהספר סדר היום (כנ"ל) נדפס בחיי הגרי"ח ז"ל
פעמיים בשנת תר"ל ובשנת תרנ"ד, ומ"מ י"ל משנה ראשונה
לא זזה ממקומה ומקום הניחו לי להתגדר כמ"ש בגמ' דחולין דף ז' ע"א
וע"ש בתוד"ה אלא והבן".
ומה
שכתב הה"כ בפיסקה השניה שאני הוא ששיערתי את כל
זה, אז רק אומר, שחלק הראשון של המאמר נשלח אלי ע"י ת"ח, ואני שלחתיו
לרב ינון מלאכי, ואת דבריו פרסמתי במאמרי, אני עשיתי דבר פשוט כתבתי במילון גוגל
בספרדית (של היום) DEKARNOSA והוא
תרגם "של בשר" (והנה
גם הה"כ הזכיר ש"קורנס" הוא כינוי לקרבן, כנראה בגלל שפירושו בשר
בלע"ז, והנה אף ככינוי לנדר נפסל, וכש"כ לשם קודש, דמה לתבן את הבר,
ולשמות הקדושים לשפת לע"ז), וכמו שכתב הרב ינון מלאכי, אבל
כאמור והוא העיקר, ולכן בואו ונסכם את הענין, לא משנה אם פירושו אל בשר
(יש"ו) או סתם חתיכת בשר (שנתעלם מן העין, ושארל"ה), או סתם שם ללא
מסורת (לא מסורת אחרי שהגיע אלא לפני) בשפה כזו או אחרת או בשום שפה, וללא מקור
מוסמך, ו"היוצא" באופן מוזר, וכו' וכו', א"צ לכל פענוח השפה
של השם המוזר הלז היוצא באופן מוזר כנ"ל, אלא פשוט בודקים היכן מוזכר
שם זה לראשונה וממי, ואכן כאמור שם זה אינו מופיע בזוהר באר"י ובשמונה שערים
של הרב ויטאל, ממילא יש עליו את אזהרת הרש"ש, ומה ששיער הה"כ
שנדמה לו שהרמ"ז והרח"ו שידעו ספרדית, כבר פתח שאין להתייחס לדמיונות,
אבל שוב הרב ויטאל לא הזכיר שם זה, ומה שהזכיר מהרמח"ל שידע לטינית, גם אם זה
נכון, זה לא אומר שידע שפה זו או שם זה, ובטח מילה זו המורכבת (כמו שלא כל דובר
עברית יבין איזה שם שנמציא בעברית), או גם אם ידע, חשב שזה מהאר"י, וד"א
ר' בספר 'אגרות רמח"ל ובני דורו' (עמ' נד' למטה, קס"ה, רט"ו, רי"ט למטה, ור' גם
דבר מעניין בעמ' רפ"ו סוף פיסקה שנייה) שלקח
דברי קבלה ויחודים גם מכתבי נתן העזתי, כך שהוא לא ס"ל את אזהרת
הרש"ש, (וגם
ע"ז יצאו עליו בחרמות, הגדולים דאז, כמובא שם, ובעוד דברים שלא הסכימו איתו
בעניני נסתרות), ואנו למאן דס"ל[6].
והנה
אף מרן השו"ע פסק בסי' תר"ו שמנהג כפרות מנהג
שטות הוא (המדפיסים
אח"כ שינו את הכותרת, שעוד בימי הב"י היתה, בכל אופן גם ללא הכותרת
מספיק לעיין בב"י), ע"פ דברי הרשב"א והרמב"ן
בב"י שזה דרכי אמורי, לא חשש לא הוא ולא רשב"א ורמב"ן לרבנים
הגאונים אשר לפניו, כי כך היא דרכה של תורה ואין נשיאת פנים בהלכה כש"כ
בדברים כאלה [וכמו שכבר הביא לנכון הרב רונן דורון במאמר
הנ"ל עמ' רנג' בהע' 1 מאו"ת אלול תש"נ].
ובמה
שכתב הה"כ בפיסקה השנייה ע"ש, יפה כתב, וכבר
הפנתי לספרו של הרב אביגדור ואפשר לקבלו גם ממני, רק שוב סיים שזה מוזכר ברב ויטאל
וברש"ש מה שאינו נכון, וסידור הנקרא סידור הרש"ש כ"י הטעהו, אבל כתב
לי הרב ינון מלאכי אינו כ"י הרש"ש וא"א לדעת מה הסופר העתיק
מקודמיו כגון מה שמצא ברי"צ.
ואני
לדידי אימא אף לו יהא שהיה מהרש"ש, כבר הבאנו מהרב
הנאמ"ן שהעיר על כמה דברים בסידורים על אף שהם נזכרים במקובלים וברש"ש,
דאף בגדולים יתכן שיסמכו על קודמיהם בלא לבדוק, וכמו גדולי ומקובלי האשכנזים שסמכו
על האי ישו"ע בלי לבדוק, וגם כאן מופיע בקודמיו הר"י צמח והרמ"ז,
ור' מה ציטטתי בהקדמה למאמר זה, ור' ודע סייעתא לרב הנאמ"ן שהנה גם
לרש"ש היו ספיקות בחידושיו כגון שבשמיטה שבשנתו האחרונה פקפק בכל מה שנהג
לכוין עד עתה בשמיטה בשחרית (חידוש שחידש שלא כפשטות האר"י), ובכלל ידוע
שלרש"ש בסידורו ובכוונותיו יש מהדורה קמא וקמא דקמא ובתרא ובתרא דבתרא (ר' בהקדמת
סידור דברי שלום של ר' יצחק יקותיאל), ור' כל האי סדר הסורר בסידורים הנקראים
סידור הרש"ש (ר' סידור הרש"ש הגדה של פסח של הר' ראובן סופר בהקדמה, ור'
בספר אהבת שלום של הרב יעקב הלל במאמר דברי שלום עמ' קעא' ואילך), ולדוגמא
היר"א בספרו קנין פירות סימן כ"ז עמ' מ"ו כתב "ועל הראשונים
אנו מצטערים כי כל אלו הפרטים כבר היו ונשכחו מחמת כי הרב ח"י בנו של
מוה"ר הוביל עמו כל הסידורים לתונס ושאר החברים הזקנים כל אחד היו סידורו
בקצור", והעוד יוסף חי וישב אות ו' כתב "ויש סידורים של רבינו
הרש"ש ששם מהופך הסדר הזה הנז' ואין לסמוך עליהם כי בסידור הרש"ש
נעשה העתקות הרבה ונעשה בהם שינויים הרבה והסידור שהיה מתפלל בו רבינו
הרש"ש אינו מצוי כדי לברר האמת יען כי אחר פטירת רבינו הרש"ש בעיר
הקודש ירושלים תוב"ב לקח בנו רבי חזקיה את הסידורים שלו והלך לערי המערב ושם
נגנזו הסידורים כי לא נודע מי לקחם ממנו ואצל מי הם גנוזים כנודע", ור' בהמשך
ממרן הרב עובדיה בענין קבלת האר"י שהיא מחכמתו ושלכן הגר"א היה חולק
בהרבה מקומות, וכש"כ הא בחידושי הרש"ש[7],
וכש"כ כאן שלא ממנו הוא אלא מהרי"צ.
ואוסיף
שהנה הרש"ש עצמו כתב כוונות חת"ך בתהילה לדוד, ולא הזכיר שם זה, וז"ל
הרב יעקב הלל בשו"ת וישב הלל ג' עמ' שפ' "וכבר ידוע שגם בין כתבי מרן
הרש"ש ז"ל העתיקו הסופרים כמה קטעים מלוקטים בענייני תשובה ותיקונים
וכוונות לזה ואינם ממקום טהור".
ושאר
דבריו הנחמדים של הה"כ אינו עניין לדברינו, כי
למצוא רמזים ועניינים כידוע אפשר בכל דבר, אף בשם שהביא לעיל "ישוע שר
הפנים", ור' גם בקונט' של הרב אביגדור שהזכרתי במאמרי, שהביא שהמקור של
הח'מסא המוזכר בחיד"א ובא"ח ועוד, הוא ממקור מוסלמי, מידה של פטימא ביתו
של מוחמד (נר באישון לילה לרב אבינר עמ' 148-149), והנה רבים לא ידעו זאת, ותלו
בזה סודות ועניינים נגד עין הרע.
ומש"כ
הה"כ על פע"ח, לא דק, דודאי אי סותר לא קבלינן מיניה, אבל לאו מילתא
פסיקתא היא דאי לא סותר נקבלו בעיניים עצומות ובאזניים אטומות וכעם ההולכים בחושך,
וכדברי היעב"ץ במטפחת ספרים "לא נמהר לקבל כל הנמצא כתוב בספר
לדברי קבלה", בטרם נחקור מוצא הספר ההוא ושרשו,
והרי כמו שהודה הה"כ יש שם דברים הסותרים, מה שמראה על עצם הספר, וממילא גם
הדברים שאינם סותרים אינם בהכרח מהאר"י, ומילתא דפשיטה היא ולית דין צ' מימר,
והוא דבר פשוט שהשכל מחייבו, וכי היאך נלך ע"פ ספר שכבר אתגלי בהתתיה, ואם
בדברים שהפוכים באר"י, נידע בהתתיה, בדברים שאינם הפוכים כי האר"י לא
דיבר בהם, היאך נידע מבטן מי יצאו, מי יכחישם ומי יצדיקם, ואדרבא בא זה וגילה
ע"ז ויגיד עליו ריעו, מדהא סותר דברים מהאר"י, גם הא מיהא לא
מהאר"י, וכבר מילתא פסיקתא היא אצל המקובלים, שרק אם הרש"ש יביא ממנו
יקבלו, ולו רק שאם זה היה מהאר"י היה מופיע בכתבים המדוייקים, ואם אינו רע
לקבל שאר דבריו שאינם סותרים ואין בהם נ"מ אלא כשאר דברי תורה לחיי[8],
אבל בדבר כזה חמור לא שייך לקבלו רק מספר מוסמך, מה שאין לנו בזה, והן הן הדברים
שכתב הרב ינון מלאכי (הבאתיו
במאמרי הקודם), ואני מוסיף בפרט כאן שזה גם בסוגריים
בפע"ח, וד"א אעיר על עוד טעות שחושבים שכתוב בפע"ח מע"ח, אז
זה נהיה מוסמך, וזה טעות, כי א'- אין הכוונה לע"ח הידוע שלנו, ואכן לא מוזכר
שם, ב'- ע"ח עצמו כלול מהת"ר ניירים הלא מוסמכים, רק ששם מצויין על כל
דבר מקורו, וזה שכתוב מע"ח זה לא מוסיף כלום (מה גם שכאמור שבע"ח אצלינו
זה לא מובא, ובכלל כוונות אין מקומם בע"ח), ג- גם לא נמצא זאת ב"רנו
ליעקב" של רי"צ שהוא ספר שאסף בו מה ששמע מהרש"ו והוא מה שהיה
לרמ"פ מהשמונה שערים.
ור'
גם דברי החיד"א, ב'מראית העין' (ליקוטים
סי' ז' אות ח'), הזכירו ביבי"א ח"ב או"ח
כה' הע' 5, וכן דעת ותבונה לבא"ח בפתיחה ראשונה, גבי מה שהתפרסם מפע"ח
שהרשב"י נפטר בל"ג בעומר, מה שכידוע עד אז לא נזכר כלל, ואף בשו"ע
בסי' תק"פ בהביאו ימי פטירת הצדיקים לא מובא דבר זה, ואף בסי' תצ"ג
בדיני העומר לא מובא, וכתב שידוע שבכתבי האר"י יש ערבובים וטעויות, והשמונה
שערים הם הנוסחה האמיתית, ועוד כתב החיד"א בשם הגדולים (ח"ב
מערכת ק' אות א') "ומדברי הרבנים קדישי עליונין הנז' יראה
כמה יתאונן אדם על שהדפיסו כל ספרי קבלה האמורים ויותר מהמה ולא עוד אלא בטעיות
ושגיאות מה אענה ומה אומר, ודי במ"ש הרבנים הנז'... אך האיש הנלבב ישמור
עצמו הן שלא ללמוד כ"א בשמונה שערים שסידר מהר"ש ויטאל וספר
דרך עץ החיים וספר מבוא שערים וספר אוצרות חיים דווקא, כי רבו
כמו רבו ספרים מלוקטים ודרושים ואומרים שהם מהאר"י ז"ל, ויש לחוש שמא
עירבו מזולתו כאשר נמצא כמה פעמים בתוך דרושי האר"י ערב רב עלה אותם. והן
להרחיק עצמו מלהיות בעצת מדפיסי ספרי קבלה השומע ישמע ועליו תבא ברכת טוב",
הביאו הבא"ח בדעת ותבונה פתיחה שניה, וכ"כ עוד החיד"א שם (מערכת
ק' אות צ"ה) "גם אין לומדים בעה"ק בדברי קבלה כ"א
הח' שערים שהועתקו מכתבי מהרח"ו עצמו ובנו ודרך עץ החיים ותו
לא, כי אפילו בכתבי האר"י ז"ל חוששים לספרים וסדרים אחרים",
ועוד
כתב החיד"א (ככר
לאדן ה' ח') "ואין להשגיח במי שכתב להפך דיש כמה נסחאות
שאינם מתוקנות ובאלו אמרו שלא לסמוך כי אם על השמנה שערים שסידר
הרב מהר"ש", ועוד כתב (שיו"ב יו"ד פט' ו') וז"ל "ולענין תיקונים וסודות אנן יד
עני לא צייתינן אלא אשר נמצא כתוב ממהרח"ו זצ"ל שקבל מרבינו
האר"י זצ"ל ואפילו לתלמידי האר"י זצ"ל שזכו
ולמדו מפיו פה קדוש אזהרה שמענו ממהרח"ו זצ"ל שלא
להשגיח בדבריהם והחזיק בזה מאד הרמ"ז זלה"ה"[9].
ועוד
הביא הבא"ח בדעת ותבונה מהחיד"א הנ"ל, נגד ספר עמק המלך
הספר הנדפס הראשון על קבלת הארי, והוא סיכום של תורת הרי סרוק[10],
הרח"ו לא הזכירו בין תלמידי האר"י, נחלקו הדיעות יש אומרים שסרוק לא היה
באמת תלמיד האר"י ורימה (ר' גם יחסו של בן דורו הריא"ם בספרו, ר' שם
בפי"ג ובפט"ו, ובסוף פכ"ה ובסוף פכ"ו), ואחרים סוברים שהוא
היה תלמידו במצרים (אח"כ היה באיטליה גם) ולא בצפת ולכן לא הכירו הרח"ו
(ר' למשל ר' צדוק בספר הזכרונות עמ' 167), וז"ל "והרב מו"ה
חיים הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל בהקדמת ספר מקור חיים כתב וז"ל חלפו
תורות עברו חק להדפיס מאמרי האר"י ז"ל , וראיתי אחרי רואי לאשר הביא
אלוה בידו הוא עמק המלך לא די כי כל זה הוא בדרך גנבה כי מעולם לא יצא מתחת
ידי הקדוש ז"ל דברים אלו ולא במסירה פה אל פה, אלא שכתב אותם לשמו ועשה עצמו
מפרש דברי האר"י ז"ל ומאמרי הזהר... ומעולם לא כתב האר"י זולת
הקדמה אחת לענין קשר עם הצדיקים, הנה היא כתובה בספר עץ החיים מידי האר"י
ז"ל ותו לא מידי... ובעמק המלך מפרש אשר לא כן... ומי התיר לזולת להעלות אותם
בדפוס להתעולל בהם ערלי לב וכו' ומה לעשות דאמסר עלמא לטפשאי וכו'. כלל הדברים כי
היודע כתיבת ידי הרב זלה"ה אותם יראה ויסמוך עליהם לא על הזולת, ולא מדרכי
דברתי עד הנה רק למען ינצלו כל יראי ה' מהעונש ואני את נפשי הצלתי", וכ"ז
דלא כלש"ם שכתב במכתבי הלש"ם מכתב ה' "ובענין מה שמתמה כבודו
עלי, על מה שאני מביא את הספר עמק המלך מאחר שנמצא מערערים עליו על זה... אמנם
הוא, הנה כל המערער עליו הוא מהר"ח כהן זללה"ה, וכאשר אנו רואין ספרי
מהר"ח כהן ז"ל וספר עמק המלך, לא ידענו מי שהיה יותר גדול, ולא ידענו אם
כדאי הוא לבטל את העמק המלך מפני זה... ושמעתי... ואמר בשם הגר"א כי העמק
המלך הוא ספר חשוב למאוד. ועכ"ז הנה בכל מקום שיש לנו קבלת הרח"ו
ז"ל, הלא פשוט וברור הוא שחלילה לנו להשתמש בדברי זולתו. אך אני לא הבאתי את
העמק המלך, רק באותו הדרוש אשר אין לנו בו מקבלת הרח"ו ז"ל מאומה, וגם
עיקר כל הדברים הרי הם מהרמ"ע מפאנו ז"ל וכנ"ל", גם ר' משה
חגיז כתב, כי שם הספר ראוי להקרא "עמק הבכא" ולא "עמק
המלך", בתחילת הספר עמק המלך נדפס "מעשה נסים" שהוא
למעשה עיבוד איגרות הרב שלומיל (שעל מהימנותם כבר הזכרנו).
ור'
איך לפעמים האהבה מקלקלת השורה, שהנה החיד"א,
על אף מה שהבאנו בשמו לעיל בסמוך, ואעפ"כ אומר החיד"א במקום אחר,
(חים שאל י' ג'),
על הרמ"ז עצמו (שכאמור לעיל משיו"ב החזיק מכלל זה) וז"ל
"הרב הכולל... כתב אלי באורך... שכך נהגו הרב המקובל מהר"ר בנימין הכהן
ורבו הרמ"ז זכרם לברכה ועד אחרון מצא בכתבי הרמ"ז ז"ל... ואני
בעניי איני חש לסודות שלא גילה רבינו האר"י ז"ל עצמו וגם
כי הרמ"ז ז"ל גדול כבודו עטרה בראש כל אדם מ"מ
אני בער ולא אדע כי מה שלא גילה האר"י רבינו הגדול ז"ל",
ומה שקרה לרמ"ז קרה גם לחיד"א בעניינינו, ואף אחד לא חסין מכלל זה של
הרש"ש בתורת האר"י, שהרוצה לדעת מהי דעת האר"י זה רק מכתבים
המוסמכים שלו, וכן ר' בכה"ח דאפי' הר"י צמח עצמו, מסדר כתבי
האר"י, ותלמיד הרש"ו ורבו של מהרמ"פ מחבר העץ החיים, אינו חסין
מכלל זה, וז"ל (בסי' כה' אות כה' פיסקה אחרונה) "ולא כמו שכתב
מהר"י צמ"ח שם בהגהה בפרי עץ חיים ובנגיד ומצוה שאמרו לו החברים
שמהרח"ו ז"ל היה עושה הקפה אחת בכל יום וביום השבת שבע (וכתב ע"ז
וכן עיקר), כי אין לסמוך אלא על עץ חיים ומבוא שערים ושמנה שערים שסדר
מהרש"ו ז"ל שהם מכתיבת יד אביו מוהרח"ו ז"ל ולא על שאר החברים
כמו שכתב הרש"ש..."[11],
(ר' גם בעניין ספר הקנה שסמך עליו ר"י צמח בהקדמת נגיד ומצווה, והעירו שם
המוציאים בהע' על זיופו, ושגם האר"י לא זכרו, ר' במאמרי הסמוך על ספרות
היכלות).
ומש"כ
הה"כ שהחת"ס והנוב"י הזכירו את הזוהר, נראה שהה"כ התבלבל, וכי
אמרתי שאמרו שיש איסור להזכירו, אף אי ס"ל שאינו מרשב"י, והנה מה
שאמר שלא הבאתי מקור לדברי, בעניין דעת היעב"ץ החת"ס הנוב"י
והתשובה מאהבה תלמידו (אותו
לא הזכיר כנ' דבריו מפורשים מידי וגם מוזכר ביבי"א וכדלקמן בהע'),
על הזוהר, הנה צודק הה"כ, והנה המקור בהערה[12],
רק שמדברי היעב"ץ לא יכולתי להביא הכל, כי רבים הם, והרוצה אשלח לו (וגם שם דיברנו בענין מה שנראה
לפעמים שסותר את עצמו), ומה שהפנה הה"כ לרמ"א
בד"מ יו"ד ס"ה סקי"ג, אדרבא משם רואים שהרמ"א נקט לשון
זהירה, "שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד שהוא
ר"ש בן יוחאי", ובקשר לדעת הב"י ר' בסמכוני באשישות
להר"א ארבל (נמצא
באוצר החכמה) ח"א עמ' תקל"ב בהערה למטה צד ימין.
ושוב
אי"ז סותר להביא מדברי הזוהר, גם אי ס"ל ליעב"ץ שאינו מרשב"י,
כמו שהיעב"ץ מפורש כותב שגם לפי דבריו אין בעיה להביא את דברי הקודש שבזוהר
כשאר אגדות, אחר שהסיר והגיה מתוכו 280 השמטות (ר' רמ"א יו"ד רע"ט א',
הבאתיו לעיל בהערות), שכתב עליהם לשונות קשים חירוף גידוף או
תורה חדשה או סתם ליצנות ולדבריו חייב להסירם, ומה שהוסיף הה"כ
שהיעב"ץ הביא גם את דברי האר"י, זה כלל לא קשור, כי גם אם מסקנתו בענין
הזוהר שונה מהאר"י, זה לא סותר שבשאר דברים שהוא מסכים עם האר"י יביאנו,
ודרכו בזה כדרך הגר"א, שחלק על האר"י בהרבה עניני קבלה[13],
וכן נהג מרן הרב עובדיה, כאשר פסק אומר ביבי"א שהמניח 2 תפילין, אם יכוון כאר"י ששניהם
אמת יעבור על ב"ת דאורייתא[14],
והביא את דברי הגר"א שס"ל (מובא באגרת הקודש לבעל התניא עמ' צז'),
"וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י איננו מאמין בקבלת
האריז"ל בכלל ושהיא כולה מפי אליהו ז"ל רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל
והשאר מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה[15]
וכו'", (הביאו
ביבי"א ח"א' עמ' י', וח"ו עמ' כח', ועוד, ור' גם בשו"ת
נחלת לוי ח"ג סי' כח' עמ' קצה' בהערה),
וכ"כ בהקדמת הלי"ע ז' עמ' ג'-ד'[16],
אמנם א"צ לומר שדעתם של רבנים אחרים[17]
אינם כרב עובדיה והרב פיינשטיין המוזכר שם, אלא שרק בענייני פשט אפשר לחלוק על
האר"י, כמובא במאמר "מהר והבא עלינו ברכה ושלום" (ויען שמואל ח' עמ' פ"ב
ואילך), על עניין שהרב הנאמ"ן חלק בגירסא בתפילה על
האר"י, אך כאמור דעת היעב"ץ והגר"א והנוב"י והרב פיינשטיין
והרב עובדיה ועוד אינו כך, אלא שאף בקבלה אפשר לחלוק על האר"י, ובזמנו הבאנו
שמוכרח האמת כמו דעת הגר"א והרב עובדיה וכו', כי בהרבה דברים שחולקים על
האר"י רק בפשט כביכול, תראה שבמקום אחר שתלה בהם סודות גדולים, והנה מנהג
העולם בזה כרב עובדיה שלא לכוון ששניהם אמת.
והנה אחר
גמרי מאמר זה, הגיעני הירחון של תשרי תשפ"ו, ובא עוד כמה טענות ומענות, ופה
אומר את האמת, שבושתי וגם נכלמתי (בשבילהם, ובכלל להתעסק בדיון רגשי וילדותי זה)
לשמוע טענות ישנות ונושנות כאלה שחשבתי לתומי שכבר אבד עליהם הקלח ופג תוקפם, ולא
אאמין שיצאו מפי ת"ח[18],
ובטח לא בירחון כזה מכובד, שכבר התפרסמו בו מאמרים רבים על מנהגי טעויות של עם
ישראל, כגון גודל הכזית, משקל הדרהם, זמן השקיעה דלא כר"ת ועוד ועוד ועוד,
ובמאמר אחר בעז"ה, אתן דוגמאות למכביר [היינו לצועקים על שאין אפשרות לפקפק
במה שעשו דורות גדולי ישראל, ושלא היו טעויות אפי' גדולות בדברים חמורים בהוראת
גדולים, ונראה שזה חוסר ידע גמור בהיסטוריה], ובו גם יבוארו בקצרה הרבה יסודות
פשוטים בתורה ובעבודתו ית', אז כאמור אחד המגיבים כתב "ולמה זה כה
חמור? כי אנו מאמינים באמונה שלמה בהשגחה הפרטית של הקב"ה, המנהיג את עם ישראל.
הקב"ה לא יזניח את עמו, ולא יתן שגדולי ישראל וענקי רוח מלאכי אלקים במשך
מאות שנים יכוונו "שמות של טומאה", בפרט בזמנים הנשגבים ביותר כמו ראש
השנה ויום הכיפורים. זוהי גישה חמורה מאוד, שאינה מתקבלת על הדעת", אז
כאמור על תוכן הדברים אין צורך להשיב כי כבר הושב הן כאן, והן במאמרים הקודמים
הן של מצדדי, כגון במאמרו של הרב רונן דורון, והן בשל מתנגדיי, כאמור גבי ערך
"ישוע שר הפנים", שדבר זה הוא טעות חמורה של גדולים במקום הכי גבוה
ביה"ר שבין התקיעות בר"ה הנשגב, ובכלל חבל שלא טרח הה"כ לעיין
בקונט' שהפנתי של הרב אביגדור אמיתי, ולא יודע מהיכן לקח המצאת הבטחה זו שבאם היתה
אז הופרה א"ס פעמים (הדוגמאות במאמרי הנ"ל הם רק חלק), בכל אופן
בלי להכנס לכל הנושא העמוק הזה בראשונים ובאחרונים, ושל "יש נספה בלא
משפט", ועד כמה נוכחת התערבותו של הקב"ה בבחירה שלנו, ובקצרה אומר,
ההבטחה (לעניינינו), שמוזכרת בחז"ל, היא כללית מאוד, והיא, (מהתנ"ך
ומשמיה דרשב"י), שעם ישראל לא יכלה "בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו"
(ברכות ז:), ושהתורה לא תשכח (שבת קלח: גם מרשב"י), ותו לא [וגבי המושג 'הכל
משמים' ר' תשובת הרמב"ם סי' כג' בהוצ' מכון ירושלים, וכן ר' פ"ח משמונה
פרקים לרמב"ם בהקדמה למסכת אבות, ובמו"נ ח"ג פי"ז- היינו שאין
נכון לתלות את המאורעות בבורא, מאחר שנתן בחירה חפשית לב"א, ומה שאומרים שהכל
ברצונו, כוונתו בדיוק לרצון הכללי שלו הזה שהכל יהיה בבחירת האדם ולא ברצון הבורא,
כמובן שלרמב"ם ודעימיה אי"ז סותר את הידיעה מראש של הבורא, כי איננו
מבינים את ידיעת הבורא, כמובא בפיה"מ אבות ג' על משנת 'הכל צפוי והרשות
נתונה', ובהל' תשובה ה' ה' ובמו"נ ח"ג פ"כ-פכ"א[19],
ור' גם דבריו בפיה"מ ברכות ט' ה' גבי כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד].
עוד
אעיר שאין קשר בין הפקפוק על שם דיקרנוס"א, או
כל שם אחר, שלא מופיע בחז"ל, אלא בספרות מפוקפקת, כדוגמת ספרות היכלות
(כדלקמן), לבין שם אחר המופיע בחז"ל, ולא צץ בפתע פתאום באיזה תפילה שהיא
עצמה ממקור מפוקפק (ולשונה קשה וכדלקמן), ועוד דבר, שמות של מלאכים
בלע"ז ניחא (שייך שבני אותו הדור יכנו מלאך ע"פ תפקידו בשם המקובל אז,
וחז"ל יאמצו זאת[20]),
הרי אין בשם של מלאך קדושה לפי חז"ל, אבל בשם של הבורא, מה שייך ולמה לבקש או
לכוון בשם אללה או גאד, ושוב
בענין הספר המפוקפק חמדת הימים הפנתי לספרו של הרב
אהרונוב "אר"ש חמדה" נמצא באוצר החכמה, ובקובץ עץ חים באבוב
ט"ו עמ' שמט-שסו, והנה לו עתה חדש בקובץ הנ"ל אלול תשפ"ה עמ' תקצד'-
תרד'.
והנה
בחודש חשוון תשפ"ו ראיתי עוד כמה תגובות, ובכן
בקשר למה שהביא הה"כ (והוא המגיב הראשון מאלול) בשם הרב הנאמ"ן
באו"ת תשע"א פג', דהשליח נקרא בשם המשלח, אשיב ואומר, כן הוא וכדוגמאות
שהביא, שאף שה' שלח מלאך פלוני לעשות דברו, הכתוב אומר שה' עשה, אבל לא מצינו
להיפך ששם של מלאך יקרא, בכינוי כזה "שמך הגדול והקדוש", ובודאי נראה
שהתכוונו שזה שם משמותיו, ויש להעיר עוד שהלשון תפילה זו המופיעה
בפע"ח שער העמידה פי"ט, מאוד מוזרה ובעייתית מאוד "יהרמ״י או״א
שתתן לי... בזכות[21]
שמך הגדול והקדוש דיקרנוס״א הממונה על הפרנסה", לשון מאוד קשה ובעייתית, (וכן
בתפילה על קרי המופיעה שם בפע"ח בסמוך "בזכות שמך הגדול היוצא מפסוק חיל
בלע ויקיאנו"), בשלמא עשה למען
שמך מצינו בחז"ל, היינו שנקראת רחום וכו', או שלא יתחלל שמך, ודאי מסדר תפילה
זה, חטא בלשונו, זה נשמע רשות נוספת, ואכן ראיתי בהרבה סידורים הביאו או תיקנו
"עשה למען שמך הגדול", ועוד יותר בנוסח של תפילת הפרנסה הארוכה,
שהזכיר הרב רונן דורון שמופיע בה עוד שם מומצא, וז"ל התפילה שם
"יה"ר מלפניך יאוא"א למען... ולמען שמך הגדול הגבור והנורא, בזכות
שם הויה ברוך הוא, יתברך, שנקודו אחד מן הנקודים שכוננו בהם במזמור
שקרינו לפניך עתה, הממונה על הפרנסה שהוא דיקרנוס"א היוצא מפסוק..., המצפים
תמיד לישועתך", לשון עילגת וקשה, א- ברוך הוא יתברך, סתם כפילות מחודשת,
ב- שוב לשון "בזכות שם" במקום "למען שם", ג- "בזכות שם
הוי"ה... הממונה על הפרנסה שהוא דיקרנוס"א", מי ממונה על הפרנסה,
שם הויה? והוא דיקרנוס"א? אולי הוא נזכר קצת מהגמ' שיש ממונה על הפרנסה, ושכח
שזה מלאך, ושלב זאת עם שם הוי"ה בניקוד מסוים?, ד- ועם כל הבלבול הזה למי
פונים (לבורא, לא?), ובזכות מי מבקשים ממנו (גם בזכותו? או בזכותו הממונה על
הפרנסה שזה שם הוי"ה, ולא הוא?).
והנה הה"כ
הזכיר שם מהרב משאש באוצר המכתבים, וכתב שסיים שעקר השם
הזה הוא קבלה מידם (מה שהפרכתי כאן), אך למעיין שם לא כך הוא, דלא סיים הרב
משאש בזה, אלא רק פתח בזה, ואדרבא בהמשך שדא ביה נרגא, והקשה קושיות, וסיים במילים
"ובכן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, שאני איני מזכיר ואיני מכוון בשום שם
מאותם השמות, בלתי ה׳ לבדו, ושלום", היינו שבעצם לא סמך על קבלה
זו שהיתה בידם לדבריו, וכך כתב לפני כן "זהו
מה שעלה בידי לעשות רצונך ידידי, שאתה מתעסק בתפלות בעלי השמות, אבל אני,
העני, קשיא לי טובא על זה, שאם זה השם, הוא שם איזה מלאך, איך יצדק לומר
עליו, ולמען השם הגדול והקדוש? וכי העיקר הוא השם? העיקר הוא המלאך? והו״ל לומר,
ולמען המלאך הגדול והקדוש? דבשלמא לגבי המקום ב״ה, שייך לומר עשה למען שמך, דהיינו
שנקראת אדון, והאדון מרחם על עבדיו, גם אתה בעל ההויה כלה וראוי שתרחם על מעשיך,
או על דרך מה שהראיתני בער״ה בההוא פזמון של כמוהרי״ץ ן׳ גיאת זיע״א... שמו עצמו,
ועצמו שמו... שהוא כמו, אתה אחד ושמך אחד, אבל לגבי המלאך לא שייך כל זה ח״ר, ועוד
קשה לי, וכי זה המלאך הוא הגדול והקדוש של המלאכים? הלא מיכאל גדול ממנו... ואם זה
השם הוא של הקב״ה, איך נאמר עליו שהוא גדול וקדוש, והוא לא נזכר עם השמות שאינם
נמחקי׳[22]
, כמ״ש ביו״ד סי, רע״ו ובכן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, שאני
איני מזכיר ואיני מכוון בשום שם מאותם השמות, בלתי ה, לבדו.
ושלום" עכ"ל הרב משאש, וכן ר' לעיל מדברי הרב הנאמ"ן ששדחה
סגנון תפילה רבלי תמוה לאמונתינו, ואם על תפילת הפרנה בנוסח הקצר סיים הרב משאש כדברים
הנ"ל, מה היה אומר על הארוכה? רח"ל.
ובקשר
לכותב השני, אני והעם מודים לו על רצונו ללמד דעת את העם, אך מוטב לו ראשית לקנות
דעת לעצמו, ולא רק להיות חובבן של תורת הקבלה, ולצטט כל מיני קטעים מפה ומשם, וע"ז
אמרו (חולין קז:) לא מסתייה דלא גמיר מימחא נמי מחי?!, ואף אם חושב אותי ללא מבין
בתורת הקבלה, הרי רואה שהבאתי גם מרב מקובל ידוע, ואזיל כל קביל בתר איפכא, ואחרי
שכ"כ אביק בשם דיקרנוסא שאין לו שום מסורת ואינו מופיע בחז"ל, לאפוקי
הדוגמא שהביא ממיכאל וגבריאל שכן מופיע בחז"ל ואף בתנ"ך (ובכלל לא
מעניינינו שאנו מדברים על שמות הקודש והוא אזיל לשמות המלאכים), ואף לא בזוהר,
וכמו שהסברתי אף לא באר"י, ואף לא ברש"ש, ובתכ"ד אומר "שאין
לסבור בזה סברות מעצמינו אם לא מהקבלה", הלא כל שמעו יצחק לו, ומה הוא כל
מאמרי אם לא להראות שאין לשם זה מסורת, וגדולים טעו בו, כמו שכבר פרסם המגיב
הראשון נגדי, שטעו גדולים בהזכירם דור אחר דור, בכוונת התקיעות של ר"ה, את
יש"ו, וכמובן שדוגמתו הבאה מהרוקח והרמ"ק רק מראה שוב שלא התבונן לא
במאמרי ולא בקונט' שהפנתי אליו, ששם יראה שיש בספרות ההיכלות גם פניה לאל השמש,
הליוס, ועוד הרבה שיבושים, וכדלקמן, כך שא"א להביא ראיה מרבותינו הרוקח
והרמ"ק ועוד (כמו שא"א להביא מרבותינו שהזכירו את ישו"(ע) שר
הפנים), שהביאו שמות שמצאו בספרות ההיכלות, אחר שחשבו לתומם שספרות זו על כרעיה
וקרבה מהתנאים, וכמובן שבזמנם עדיין לא נפוצה כל ספרות ההיכלות בכל המקומות כך שלא
יכלו לעמוד טוב על טיבה, וכדלקמן, וד"א הה"כ הזכיר את הרמ"ק
גבי טטרוסי"ה, מעניין שגבי דיקרנוס"א שם הרבה יותר נפוץ, (בגלל תפקידו
(הפרנסה)), לא הוזכר ברמ"ק, ובעצם בשום מקובל לפני הרי"צ והרמ"ז,
אף שראו ספרות היכלות, לא אומר דרשני?, ולהטיל מום בקדשים, זה מי שמשיאם
עוון אשמה בקבר וכדברי הריטב"א לעיל, ולא מי שרוצה לנקות את ספרות אבותינו
מטעויות שחדרו בהן בשוגג (וכנ"ל גבי ישו(ע) שר הפנים).
וכן
בקשר למה שהביא מהר"י צמח, כבר הבאתי לעיל מכה"ח שלא כל מה שהר"י
צמח מביא זה מהכתובים המדויקים, כי דרכו היה לאסוף (וזה חוץ ממה שהיה לו ספרים
שערכם מכתבי הת"ר ניירים הידועים), ואפי' הרח"ו עצמו כן היה דרכו בספריו
האחרים, [היינו כל שלא מהשמונה שערים] כגון ספר שערי קדושה ח"ד, המצונזר ברוב
ההוצאות (מהר' אברהם אבולעפיה שהרשב"א החרימו, וקבלתו היתה שונה משל
האר"י, ובהקדמה לע"ח הביא אזהרת האר"י מהמקובלים שאחרי הרמב"ן),
ועתה ראיתי עוד בשו"ת וישב הים ח"ב סי' י"א של הרב יעקב הלל
בעמ' קעג' מביא שאף הרח"ו עצמו בהתחלה אסף גם כל מיני שמועות שלא ברי סמכא[23],
אך לא הכניסם לשמונה שערים שלו, אך בנו הרש"ו הכניסם, וכן כתב שם על
הר"י צמח שגם הכניס כל מיני, נמצא שאפי' על שמונה שערים של הרש"ו לפעמים
צ' לבדוק[24],
ואף בכתבי הרח"ו עצמו כל שלא מהשמונה שערים שלו, כי ר' שם לפני כן שכותב
שאפי' על דברי האר"י בתחילת דרכו לא סמך הרח"ו (ר' בזה גם בסוף עמ'
קעז'), ושם ובתחילת עמ' קעד' מזכיר גם את ענין פע"ח, ויש לדעת
שלמהר"י צמח ספרו "רנו ליעקב" הוא מהמ"ק המתוקנת, ונגיד
ומצווה הוא מהת"ר ניירים הבלתי מוסמכים, כך שאם יש דבר בספרי הר"י צמח
כנגיד ומצווה ולא נזכר בספרים האחרים שממה"ק המדויקת או ממה"ב שהם
מהגניזה הידועה, אין לסמוך עליהם, דדינם ככל הת"ר ניירים הידועים, ובזה טעה
גם הה"כ ב"חיצי גבורים" המובא בדברי המשיג עלי בחודש חשוון, וכן על
סידור הרש"ש גם כבר הזכרתי לעיל, וכבר הזכרתי דבריו לעיל גבי חדירות
ברש"ש.
ובקשר
למה שציטט מהרמב"ן, שהסברא בהם איולת, כנראה שוב בעודו מנסה ללמד דעת את העם,
לא קרה ולא שנה בכל ספרי המקובלים הן שלפני האר"י והן שאחריו, שכולם סוברים
סברות ואף סותרים את דעת קודמיהם ומסורות שלפניהם, ובדור שלפנינו היה את ר' שאול
דוייק הכהן שהיה ידוע בדרך זו, ובכלל כאמור לא שם לב שדברינו הם, בענין זה כדבריו,
לטעון שאין לשם זה מסורת ושאף האר"י השמיטו (וכדלקמן), ור' לקמן שקבלת
הרמב"ן שונה משל בימ"ד ר"י סגי נהור, ואין אצלו כלל לכוון בתפילה
וכדומה למשהו ח"ו (ר' בזה גם בנוב"י שהבאתי לעיל "ואם יאמר המצוה הוא שיכוין כך זה
שקר ולא מצינו בתורה מצוה בזה ולא בדברי רבותינו ז"ל... ואפילו היה אמרן
האר"י בפיו לא היינו רשאים לשמוע לו בזה"),
ואף פולמוס היה לו עמהם (אמנם צחי ויס בספרו ראשית הקבלה מפרש את האגרת על ענין
אחר ע"ש), ור' בפירושו לאיוב כח "והנה זה פירוש הפסוקים האלה כפי פשטם,
והוא כדרך הספר הזה בתוכחותיו, רק בעלי הקבלה יפרשו ענין... כי ידבר במעשה מרכבה
העליונה... עשר ספירות... והדברים בעצמם ישתבחו ויתהללו אבל לא ידענו אם הענין
סובל הפירוש הזה ואם קבלה היא נקבל", ואף קבלת כל דור מהמקובלים ואף באותו
דור שונה משל חבירו, (אם זה במח' מהם הספירות, אם זה במח' בתורת הגלגולים ואם זה
בתורת השמיטות ועוד) כל שמי שחושב שתורת הקבלה על כרעיה ועל קרבה, נמסרה מאיש לאיש
אינו אלא בור בתורת המקובלים לדורותיהם, וכבר הבאתי כזאת לעיל מר' צדוק מלובלין,
ויכול להיות שהרמב"ן סבר הכי ולכן יצא נגד מקובלים אחרים, (כמו שהזכרתי במאמר
הבא במח' על בימ"ד של ר"י סגי נהור), והיה בטוח שמה שהגיע לידיו הוא
הנכון, אך הרי הם סברו להיפך, ואף הריב"ש
כתב בסי' קנז' בשם הר"ן על הרמב"ן "וכן הודעתיך מה שאמר אלי
בייחוד מורי הרב רבינו נסים ז"ל, כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן
ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא", (היינו הרמב"ן סבר שמה שהגיע
לידו הוא קבלה קדמונית מסיני, ותלמידי תלמידיו לא השתכנעו בכך), והנה היום אנו
רואים את כל המקובלים הן שלפניו והן שלאחריו מר"י סגי נהור ועד הרמ"ק
וכלה באר"י ותלמידיו, שסברו בהרבה דברים אחרת ממנו.
והנה
המגיב האחרון בחשוון תשפ"ו, חשב לרפאות שבר על
נקלה, באוספו הצוליעה והנדחה יקבץ, את ספרות ההיכלות, המליאה שיבושים ובעיות
(וארחיב יותר במאמר הסמוך), אך לפני כן אעיר שוב, על כל האוסף שהביא מספרים
שונים, ר' דבריי לעיל גבי הה"כ הראשון באלול תשפ"ה, וכן אעיר
לגבי הזדעזעותו על מה שכתבתי על שם דיקרנוסא שגדולי עולם הזכירוהו בדחילו ורחימו,
אני מקווה שבאותה מידה הוא מזדעזע כשראה שגדולי עולם הזכירו בדחילו ורחימו את השם
של יש"ו ביה"ר שבכונת התקיעות ביום ר"ה, בהכתירם אותו "שר
הפנים".
וכן
על דבריו בעניין נסיון התרגום לשם דיקרנוס"א, וההתפלפלות אם זה בספרדית
איטלקית או ביונית, שולי ומיותר לחלוטין, וכבר התייחסתי לעיל שלא זה עיקר העניין
אלא עיקר העניין ששם זה לא נמצא בספרים המוסמכים של האר"י ולא בזוהר, אלא שכל
בירורי התחיל בעקבות מאמר הנ"ל שנשלח אילי, ושלחתיו לרב ינון, ואת תשובתו
כתבתי לעיל, שכאמור העקר הוא שזה זה לא מופיע בספרים הנ"ל, וממתי המסורת של
שם זה, ובכלל של תפילה זו (וגבי ספרות היכלות ר' בהמשך), ורק דרך אגב הוא בדק
במילון פירוש המילה הזו בשפה זרה.
וגם
לא היבנתי דבריו שאם לדעתו ספרות ההיכלות מבבל אז לא יתכן שיהיה בה שמות משפות
אחרות, הוא באמת חושב לפני שהוא כותב, האם זה בגדר הנמנעות? אין בתנ"ך במשנה
ובש"ס ובשאר ספרים שלנו ושל אחרים, שחוברו במקום מסויים שמות של שפה אחרת?, ועוד
ידוע שספרות זו המשיכה להתגבש ולהתרחב במשך עוד הרבה מאוד שנים, (ר' במאמר הסמוך גבי
הזוהר שאף הסוברים שהוא מרשב"י מודים שהתווספו בו הרבה מאוד מאוד בהמשך,
כש"כ בהאי), (ועוד ר' בהמשך גבי ספר הרזים), ולגבי הערתו על שלא מצא
שם זה במקורות נוצריים, אינני יודע את בקיאותו בספרות הנוצרית, אך ברור שלא
"כל" מה שהיה לפני 1500 שנה נשאר כתוב ומתועד, בטח לא כל המצאה (ור' גם
בזה בהמשך גבי ספר הרזים מה נכנס לתוכו), אך שוב מבחינתי שם זה הוא סתם כלום לא
ע"ז ולא בלעז.
ועתה
לגבי מה שרצה להוכיח מהשימות שמופיעים בספרות היכלות,
טעות חמורה היא מ-2 אופנים, אופן ראשון- אין ואסור לסמוך על כל השימות ששם, גם
למאן דס"ל שאלה ספרים מוסמכים, וכדברי האר"י בשער רוח הקודש
"דע כי כל השמות והקמיעין הנמצאים עתה כתובים בספרים הם
מוטעים, ואפי' השמות והקמיעין שנתנסו והומחו ע"י מומחה יש בהם טעיות
רבות, ולכן אסור להשתמש בהם", ובשער המצוות פר' שמות
"שהיו משתמשין בשמות כנודע ובפרט כפי הנמצא כתוב בספר פרקי היכלות שהיו
משתמשין בהם... אבל עתה אנו כולנו טמאים לנפש אדם ואין לנו רשות להשתמש בהם... עוד
שמעתי בשם מורי זלה"ה והוא כי כל השמות והקמעים אשר בזמננו הם מוטעים
אפילו אותם הפועלים בנסיון אמיתי", וציין זאת גם הבל"י ח"ב קלט.
"שהשמות הנז' בספרים כולם נכתבו כטעות כמבואר כ"ז בש' רוה"ק
די"ג ע"ב יעו"ש" (ור' שאפי' דור אחר האר"י
כבר כתבי האר"י היו מלאים שיבושים וגרסאות, עד שיש ספרים שעל אף שהיו נפוצים
אצל רוב הלומדים והגדולים כאמור במאמרינו הם אינם מדויקים כלל, וכש"כ ספרות
זו שבאה ללא אב ולא נודעה ממתי היא, וללא מסורת וכדלקמן), ור'
שם שאפי' שמות ידועים של מלאכים מוזכרים בתור שמות הבורא (לדוגמא בהיכלות זוטרתי),
ולכן אין פלא שהאר"י לא הזכיר שם זה כלל, ובפרט לפי מה שיחסוהו כשם של פרנסה[25],
עוד יותר היה לו להזכירו (כמו שמאז נפיצותו הוזכר בברכת
השנים בשומע תפילה ובאבינו מלכינו ובתפילת הפרנסה בר"ה ויו"כ, שכלום מכל
אלה לא מוזכר באר"י, הלא דבר הוא), ואני אוסיף שבפרט אלה
שאינם צירופים של פסוקים, כגון ר"ת ס"ת אתב"ש וכדו' (וכמובן
שאין כוונתי למציאת אותיות השם, בפיזור שרירותי ובפסוקים ללא רצף וקשר, כי כך אין
דבר שלא ימצא, אף "ישוע שר הפנים"), ועוד
יותר כאשר הם נראים משפות זרות, אם יונית ואם ספרדית (שלקחה הרבה מהיונית) או
איטלקית, וכאן אסביר כי אנשים כבר איבדו את הכיוון, מרוב אמונות תפילות, וספרים משובשים,
ודברים פשוטים כאלה צריכים להסביר לבשתינו ולבושת תורתינו הקדושה, כי שם של הבורא,
בפרט שלא מופיע בחז"ל, לא אמור להיות, מילה חסרת כל פשר[26],
אלא או צירוף הגיוני של פסוקים עם קשר ורצף, או שם בעל משמעות בשפת היהודים, והלא
אפי' אללה או גאד, לא יתכן שיחשב שם קדוש ונתחיל לכוון בו, הוא לא נחשב הלכתית
קדוש, ורק בגלל שמכנים אותו לבורא בשפות זרות, צ' מעט כבוד (ר' שו"ע הרב, ומ"ב פ"ה
סק"י), ונחשב ככינוי לעניין נדרים ושבועות וברכות (ר' ש"ך קע"ט
סקי"א, ור' מנח"י ח"א סי' יז', ור' ברכ"ה ח"א עמ' קכח'),
כש"כ שם שאפי' בשפה זרה אינו כינוי לבורא, אלא או שהוא שום כלום, מילה חסרת
פשר[27],
או ח"ו כנ"ל, ולכן אפשר, ואף חובה, לשכוח מדמיונות אלה שדיקרנוסא
וכדו' יהיה שמות קדושים ובטח לא "שמך הגדול והקדוש", ולא נטעה כאשר טעו
אבותינו ב"ישוע שר הפנים", וכדברי הריטב"א שהבאתי לעיל "לא
נשיאם חטאת בקברם", וכדברי האר"י בליקוטי תורה פר' נח, גבי דור
הפלגה "והנה שמוש זה לא היה עולה בידם אם לא היו יודעין צירוף האותיות
והשמות בלשון הקודש כי א"א לשמוש השמות בלשון אחר".
ואם
הזכיר את קובץ 'חיצי גבורים', מספיק לעיין שם, כדי לראות את הבלגן העצום שיש
בספרים הנ"ל ובשמות הנ"ל, וכן מוזר לראות כל מיני נסיונות של הה"כ
שם לתרץ כל מיני שמות מוזרים, וע"ש שגם מנסה לתקן כמה שמות מסברתו, וכן מנסה
לתת סברות מוזרות לשמות שהם מילים רגילות, וכדבריו שם עמ' תתקעד' "ומה מייחד תיבות
אלו בכדי שיקראו שמות ונראה לבאר שבעוד אצל בעלי הפשט רק שם שהוא משמש כתואר לה'
נחשב לשם קדוש אצל בעלי ההיכלות כל תיבה שיש לה אסוציאציה כל שהיא עם שם ה' גם היא
לשם תחשב ויש לעיין עוד", או סברא מוזרה אחרת בעמ' תקפ' "לגבי שמות
קדושים אפי' הם בלשון זרה אפשר לומר שההברות עושות את הפעולה ולא התיבות ממש
וצ"ע", וא"כ גם לפי המצאתו זאת יוצא שאינם שמות קודש.
ומש"כ
הה"כ שתפילת ר"ע היינו החיבור המאגי המכונה "הבדלה
דר"ע", לא מובן, אם רצה לומר שהארי היה "מתפלל" את כל החיבור
הזה, דהא ודאי בדותא היא, דהחיבור כולו אינו תפילה, אלא מכיל גם סוג של השבעות
מאגיות, וגם הוא ארוך מכדי להתפללו מידי פעם, ולמה לא נצמד למילים ולמה שכתוב, 'תפילת
ר"ע', והיינו או תפילה שהיתה ידועה בזמן האר"י כתפילת ר"ע, כמו שגם
בן זמנו של האר"י, ספר חרדים פס"ז, מביא את התפילה מר"ע, וז"ל
"כל אדם חיב להתפלל שיצילהו ה' מיצר הרע כמו שמצינו בגמרא קידושין באמוראים
הקדושים שהיו מתפללין רחמנא ליצלן מיצר הרע ובפרקי דרבי עקיבא כתיבת יד נמצא כתוב
שהיה מתפלל כל יום יהי רצון מלפניך ה' אליקי ואליקי אבותי שלא אכעס היום ולא
אכעיסך", (הביאו גם השל"ה ביומא רד', ויעב"ץ בסדורו), והיא אינה
מהחיבור המכונה הבדלה דר"ע, אלא מהנקרא היכלות זוטרתי, ש"מיוחס"
לרבי עקיבא, ומובא שם בעמ' 30 (בהוצאת רחל אליאור), או עוד אפשרות שכוונתו לתפילה
המוזכרת בטור רצט' מסדר רעמ"ג, (וגם הרשב"א בתשובה תי"ג הזכירה)
והיא אכן מוזכרת בחיבור המכונה "הבדלה דר"ע", ואינה מופיעה
ב"היכלות זוטרתי", וכמו שהפנה הה"כ לתרביץ נ', אז שם היא מופיעה
בעמ' 273, סע' י', והדיקרנוסא המוזכרת היא בסע' ג' בעמ' 255, ואיך הגיע לזה שאם
האר"י אמר תפילה זו או זו, הוא מאשר את כל השימות המופיעים בכל החיבור
הנ"ל, ובטח לא לקרוא לו חיבור מוסמך מהאר"י על כרעיו ועל קרבו,
ש-א'- לא בטוח כלל שראהו ובטח את כולו (שכידוע לא כל מה שיש היום בידינו היה בידם,
וכדלקמן מדברי הרב כשר גבי ספר הקנה והפליאה, וכן מהרב יעקב הלל לקמן, וכידוע שכל
כמה שנים מוצאים עוד חלקים מכל מיני כ"י שמתגלים חלקים חלקים), ב- כנ"ל
האר"י עצמו כבר אמר שכל השמות שבכל הספרים והזכיר גם ספרות היכלות הם משובשים,
ולכן גם לא מוזכר באר"י ובזוהר, ואכן גם שם זה מופיע בהיכלות זוטרתי (ואף
המהדיר של הבדלה דר"ע בתרביץ הנ"ל, טוען שמשם מקורו), ובעצם כל הקטע
המובא ב"הבדלה דרבי עקיבא" בסע' ג', לקוח "מהיכלות זוטרתי",
ושם, בעמ' 27, כתוב אחרת "די קרטוסא" ובעמ' 51 מביא-עוד 3 גירסאות, אחת
שלא גורסת כלל מילה זו, ועוד 2 גרסאות, קרונסא, דקרנוסא, וגם ב2- מילים די קרנוסא,
(מה שמזכיר את הפירוש של קרנוסא בלע"ז שהבאנו לעיל), והוא אשר אמרנו מלא
שיבושים, ג- ואדרבא מהיכן שבא להביא ראיה משם ראיה נגדו, וכמו שכבר הזכרנו
לעיל, דשווה בדעתך אם איתא דהכיר האר"י שם זה, איך לא הזכירו ולו פעם אחת בכל
כתביו, בפרט ששם זה נפוץ מאוד הן בתפילת הפרנסה הן בברכת השנים והן באבינו מלכינו,
והאר"י לא הזכירו לא בפעמים אלה ולא בשום פעם, הלא דבר הוא האומר דרשני, ואף
כאמור הזהיר שכל השמות מבולבלים, וכנ"ל אכן מבולבלים (וכבר הזכרתי לעיל שגם
הרמ"ק לא הזכירו, ושום מקובל לפני הרי"ץ והרמ"ז אף שראו את ספרות
היכלות), ובסוגריים עירבב הה"כ את 2 העניינים, וכתב שבהוצאת שער התפלה
של אהבת שלום, כתבו שכונת הארי לספר היכלות זוטרתי, רק שהשמיט מה שהביאו לפני כן,
שהתפילה היא מה שהזכיר ספר חרדים כנ"ל, שהיא בעמ' 30 בהיכלות זוטרתי, והיא לא
מופיעה בהבדלה דר"ע, שבה פתח הה"כ (אלא שהה"כ כלל לא התייחס
לתפילות שיש שם אלא רק לחיבורים הנ"ל וכנ' להשבעות שיש שם).
ואח"כ
בפיסקה הבאה, כתב הה"כ וז"ל "ועוד נמצא בשער
כתבי מורי (מהד' אהב"ש עמ' קנ"ח, שעה"כ דף ק' ע"ב) שהעתיק
מכת"י רבינו האר"י... והוא העתיקם בקיצור מתוך פירוש המיוחס לרבינו
הרוקח... ושם כתוב "החותך, חת"ך הוא שם המפורש ויוצא מן פות'ח א'ת
ידי'ך, והוא בגי׳ דיקרנוס"א, והוא שם של פרנסה". גם כאן רואים
עוד מקור מוסמך מפי האר"י ז"ל שמזכיר שם קדוש זה", ע"כ דברי הה"כ באו"ת חשוון.
והנה הוא פלא,
דלכאו' חז"ל אומרים, לא עבידי אינישי לשקורי במלתא דעבידא לאגלוי, והרי כל
המסתכל ב'שער התפילה' (המכונה 'שער הכוונות') יראה שאין את המילים האחרונות הללו
שהדגיש כלל, ובדיוק מהסיבה שהבאנו לעיל, שהאר"י לא החזיק מבלגן השימות שיש
שם, ובכללם משם זה, והנה ממקום שבא להקשות נהפך לסייעינו, ויש לציין
שגם בשער רוח הקודש ששוב מזכיר מהו סוד חת"ך וז"ל "והנה חת"ך
הנז' הוא סוד החשמל הנקרא אורפניאל", ושוב לא מזכיר משם זה, רק שם אחר, וכן
בכל מקום שמזכיר האר"י ענין שם חת"ך אינו מביא עניין דיקרנוס"א,
ודבר זה מוכיח ברור שלא החזיק משם זה, לא סבירא ליה ולא שמיעא ליה, ותימא והרי
היא הרי מלתא דעבידא לאגלויי, אלא שבאמת אין כוונת הה"כ לשקר (במלתא דעבידא
לאגלויי) אולי רק להטעות את הקורא, שיחשוב כאילו זה כתוב באר"י בעוד שזה כתוב
רק בקובץ המובא בחיצי גבורים הנ"ל, שמשום מה הכריע הה"כ שהוא של הרוקח,
בעוד שבחיצי גבורים עמ' רצב' שמעיר שם שזה לא בטוח, ובעמ' לפני כן בתחילת הע' 589
מביא שבכלל המילים הר' אליעזר הולך על קטע הבא (ואוסיף שכן מסתבר שאינו לרוקח, כי
שוב שם זה לא הוזכר באף מקובל לפני הר"י צמח והרמ"ז), אך ברצונו לתפור
מהלך שאם זה קשור לרוקח, והארי כמה פעמים הביא מדברי הרוקח כמ"ש שם (וגם 4
המקורות שהפנה בהם לאר"י שכביכול מצטט מהרוקח), ממילא אם הרוקח הביא משפט זה
ודאי האר"י שהשמיט לגמרי משפט זה, מסכים איתו, וכולה בורכא ובדותא היא כאמור,
ואדרבא כאמור מוכיח את דברינו, ומ"מ, זה ודאי, לא סותר את הגמ' דכל כה"ג
ודאי לא עבידא לאיגלוי.
ומה
רצה במנותו ג"פ שהאר"י הזכיר את הרוקח, שמא למד מדין חזקה ג"פ שהוא
מסכים עם כל דבריו? הא ודאי בדותא היא[28],
וכבר כתב בהקדמה שהשלשלת האמיתית היא מהראב"ד לרמב"ן, וכן הזהיר מהמקובלים
שאחרי הרמב"ן, והרש"ש הזהיר אף יותר.
ועוד
שוב מה שכתב על היעב"ץ וסיעתו (באו"ת חשון
עמ' קצה' פיסקה לפני אחרונה), אלו שוב סתם דברים תמוהים (ודבריי שציטטתי מהיעב"ץ
לעיל יוכיחו, שהרי לשיטתו, היעב"ץ שפך המים עם התינוק, אלא ודאי התכוון למה
שאמר), של מי שלא מסוגל להתמודד עם מציאות או טענות קשות שנגד תפיסתו, ומה אפשר
לענות למי שבמקום להתמודד עם טענה של חכם מסויים פשוט עונה, הוא לא התכוון וזהו,
והמבין יבין לגודל אפסיות טענות מעין אלה (ועל גדולים שכתבוה יש לדונם לכף זכות,
ותו לא מידי), שאינם צריכים מענה, אם לא משום קלי הדעת שאיך שהוא משום מה מתישבת
"דעתם" בדחיות שכאלה, גם אני יכול להשיב על כל מגיבי שהם כלל לא התכוונו
למה שהם אמרו וזהו, וברור שכאשר כתב כן חשב (יש איזה משפט שאומר שמי שמאמין לא
שואל שאלות כאלה), ובפרט על גברא כמו היעב"ץ אשר ידוע במידת אמיתותו, שלא נשא
פנים, ויתכן מאוד שהטריגר (זה לא שם קדוש) אשר גרם לו, זה השבתאות והפרנקיסטים,
דתמה מה היה על ככה שמספר הזוהר יצאו כ"כ קלקולים כלשונו, ויצא לבדוק אחריו,
ואף הקדים שדבר זה היה שמור אצלו 40 שנה, עד שהחליט להוציאו.
[1] ומה שקראני מקעקע, אימא אף
אנא, אית קעקועא ואית קעקועא, אית קעקועא לביש ואית קיעקועא לטב, ומאי איהו
קיעקועא לטב, (לבר מהאי דידי) כגון האי דאתמר, "יקעקע כל הבירה
כולה", דאיירי במי שגזל מאחר ובנה על יסוד זה בירה, אף אם תהיה בירה זו בית
מדרש לתורה, וכגון "רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן
העולם" (ירושל' ע"ז ד' ד'), "קעקע הקב"ה
ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתיהם", וכן "באותה שעה נשבע הקב"ה
שהוא מקעקע ביצתן מן העולם", וכן נאמר בעמלק "ואימתי
שמשו שוקעת וביצתו מתקעקעת וזרעו משתרש מן העולם...".
[2] "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם
בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג', י'), המילה "די" בסוף הפסוק,
המילה "קר" מהמילה שלפני כן "והריקותי", ומהפסוק שבכלל לפני
כן מתהילים "נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'" (תהילים ד', ז'), מהמילה
"נסה עלינו", יוצא "נסה", ואם נחבר ממרחקים את הכל יצא "נסהקרדי",
אלא שצריך לסדר את האותיות בהתאם לשם המבוקש, וכך יצא, "דיקרנסה",
שימו לב ללא "ו", ו גם "ה" במקום "א", וכך מובא
בחלק מהסדורים, אך אח"כ התחכמו יותר שיתאים לגימט' כאלה ואחרות, ואמרו שבפסוק
מתהילים או שבמלאכי יש "ו", וכן יש "א" בפסוק ממלאכי, כך שיש
לנו "נסואקרדי" או "נסאוקרדי", ומסדרים
ל"דיקרנוסא", וכי צחוק עשה לנו אלהים?, והלא כל השומע יצחק לנו,
מי שמע כזאת ומי ראה כאלה, (אח"כ ראיתי שוב דבריו של הה"כ באלול שחזר
וכתב בחשוון תשפ"ו במכתבים והביא כמה אפשרויות, וצרף לדברינו).
[3] וז"ל יעב"ץ
במ"ס עמ' קיט' "ובספר משנת חסידים לא שמתי עיני בו כלל,
מאחר שלפי דבריו קבצו מכתבי האר״י, אך את זאת אני אומר ומצוה לבניי ויוצאי חלצי
ותלמידי ואוהבי ורעי ושומעי הסרים למשמעתי, הריני גוזר ואוסר עליכם להתפלל על
פי משנת חסידים, גם לא מתוך ספר כתיבת יד שקוראים תפלה ע״פ כתבי האר״י שסדרה
ר׳ מאיר פאפירש [מי שחיבר את מה שנקרא היום 'עץ חיים'], ולא חלו בה ידי
האר״י ולא רח״ו תלמידו פעל כל זאת... אף כי עתה שנזדייפו כל כתבי האר״י, גם
ההעתקות מלאים שבושים וטעות סופר לרוב מאד, כאשר ראיתי בעיני תפלה של האר״י ביד
אחד מהמתחסדים, והיא מלאה שבושים קשים, ולא חלי ולא מרגיש, לכן אנשי לבב שמעו לי, אל
תתאוו לעלות ולעוף השמים בלי אבר, כי יפול הנופל ויביא עליו שבר", ובעמ'
קס' "עתה יידע האיש הישראלי הנאמן לאלהיו כי אין חיוב אמונה בכל מה שנמצא
בספר הזוהר שבדפוס, גם לא בכל מה שבא בכתבים והעתקות משם האר״י".
[4] בענין זה יש לציין עוד מס'
בעיות, חוץ מהבעיה שזה מלאך מזויף, אלא גם בעיה הידועה של פניה למלאכים, ואצטט
משו"ת 'זכר יהוסף' סי' ר"י
"להתעורר אז בתשובה בלב שלם וברמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ד גם
בסידור ה"ר יעקב עמדין הזכיר שלא להוציא השמות מפיו ואני אומר בכגון זה אסור
לבצוע ואפילו להרהר בלבו הרי מעלה במחשבתו להתפלל דרך אמצעי ובמאורי
אור חלק עוד למועד לרה"ש כ"ט סוף דף צב מדה"ס תוס' ד"ה שמא
בא"ד, וכל המבין ירחיק כונת הסידורים בתקיעות שהתפיסו כקטן כגדול, וכגון אנו
בינונים מי בקש זאת מאתנו קלקולו יתר מתיקונו, ונוסף תחינות למלאכים שיקבלו
התקיעות וכו', וכאלו דברים שלא נמצאו בתלמוד ומדרשים מכבידים עול המלעיגים, וחיבור
חמדת ימים יצא חוץ לגדר אנושי [לגנות ולשלילה] ...שהוא מנתן הידוע (כבר
הפניתי בזה לאר"ש חמדה), וב'תשובה מאהבה' ח"א סי' א' שהועתקה תשובתו
בדבר הפיוטים ברוב המחזורים אם כי אין כל חידוש בדבריו רק בציוני איזה מקומות
מזכרון הפיוטים ברש"י ותוס' אשר מזה אין שום ראיה על ההסכם באמירתם,
וכמש"ל סי' י"ט, והמדפיסים להפיס דעת ההמון שהורגלו באמירת היהי רצון
שבתקיעות, השמיטו מה שהזכיר בסוף התשובה אות ס' שמתרעם בהזכרת שמות
המלאכים והממונים וכו' כמו יהי רצון בין התקיעות והתחינות אשר לתוקעים והעם
ההולכים בחושך ומתפללים אל המדות ולמלאכים אשר לה' לבדו ראוי להתפלל אף לא
ע"י אמצעי התפלה במקום קרבן, וכתיב שמות כ"ב יט' זובח לאלהים יחרם... והנה
מעלתו טרח לבאר מה שאומרים ביהי רצון ישוע שר הפנים... ועל זה א"צ
תשובה ברמז דחוק כזה... ובכלל לא נמצא שום מקור ממציאות מלאך מיוחד בשום
מצוה שיהיה ממונה עליה ואיך יצאה התקיעה מהכלל ואם שמורגל המאמר שמכל
עשיית מצוה נברא מלאך מליץ טוב ובשבת ל"ב א' ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה
ומעשים טובים כו' שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ... וכשם שאנו סומכין על מ"ש
ודגלו עלי אהבה אל תקרא ודגלו אלא ולגלוגו כו' באו ונסמוך ג"כ על
הדרש כמו שהוא על הדרך שהוא נראה יותר בפירוש הכתוב ודילוגו דילוג ממש
עלי אהבה, ועי' רמב"ם רפ"ב משופר ובלח"מ... וה' ישפוך עלינו
רוח ממרום לטהר לבבנו לעבוד אליו לבדו ולא לשום אמצעי ויקויים בנו הבטחת המשורר
קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת".
[5] צ"ע כי נראה שהעוד יוסף חי שם רק העיר על ענין אחר בדבריו,
ועל עיקר העניין שהעיר הרב הנאמ"ן (שיש סיבה ראשונה ויש את מי שברא את העולם
והוציאנו ממצרים), לא הפריע לו, וז"ל בעמ' ל'. (אחר שבעמ', כז. העתיק את דבריו),
"גם מ"ש בכור מצרף הנזכר על העובדים ומתפללים לסיבה הראשונה הם עובדים
ללא אלהי אמת וכפל דברים אלו בדף ק"ב ע"ד, הנה בודאי על מלין אלו שפלט
קולמוסו בשגגה צריך לו כפרה, שנראין כפרנות ח"ו שקוראו לא אלהי אמת חלילה,
ואם היה אומר על גוף העבודה והתפלה אין זו עבודה, ואין זו תפלה מתוקנת באמת הוה
משמע על הדרך והאופן של סדר העבודה והתפלה קאמר דאינו מסודר ומתוקן באמת, כי מחמת
התרוממות והתעלמות הסיבה הראשונה דלית מחשבה תפיסה ביה כלל אין האדם רשאי להתפלל
אליו וליחד דבריו ועבודתו אליו, אך דא עקא שהמחבר מפרש הכתוב שאמר ללא אלהי אמת
דקאי עליו ח"ו, הנה כל השומע דבר זה ראוי לקרוע בגדיו ולהרתע כוליה
גופיה, ובודאי המחבר הנזכר חטא בזה חטאה גדולה, וצריך כפרה", והנה בקר דאברהם
שהזכיר הרב הנאמ"ן, זהו של אברהם קרדוזו כמ"ש באוצר הספרים שהפנה הרב
הנאמ"ן, ואכן בויקיפדיה כתוב בערכו וז"ל (יהודי מהאנוסים שלמד תיאולוגיה
נוצרית, ועם התגלות ש"צ היה מראש מטיפיה בצפון אפריקה, אף אחרי האסלמותו של ש"צ
כמובן שהצדיקו אך היה נגד התאסלמות התלמידים) "שבתי צבי שר"י לימד כי
האין סוף, הסיבה הראשונה, יצר את "אלוהי ישראל" המתגלם בספירת תפארת,
ורק ספירת תפארת היא בוראת העולם ומנהיגו, בעוד האין סוף מסולק לחלוטין מההשגחה על
העולם. בעוד העזתי ותלמידי שבתי צבי הקרובים טענו כי למרות זאת התיקון השלם יושלם
באיחודה של ספירת תפארת עם המסובב הראשון והאינסופי, טען קרדוזו בתוקף כי אין
לטענה זו על מה שתסמוך וכי אין ולא תהיה כל זיקה בין "אלוהי ישראל" של
שבתי צבי ובין האינסוף" (אינני בקי בתורתו של השבתאי הנ"ל, אך
ראיתי באוצר החכמה בספונות ג-ד עמ' רנב' שהביא "עיקר מאמציו של קארדוזו
בפרקים אלה הוא ביסוס תורתו הדואליסטית על אלהי ישראל כהוויה עליונה שאמנם נאצלה
מן הסיבה הראשונה אבל עומדת מעל למערכת הספירות והפרצופים של תורת המקובלים
הרגילים הוויה זו של אלהי ישראל כלולה מיסוד דוכרא ונוקבא שהם הקב"ה ושכינתו
עיקר הפולמוס מכוון נגד אלה המזהים את הסיבה הראשונה עם אלהי ישראל זיהוי שהחשיך
בתקופת הגלות על טהרת האמונה בישראל וגרם שישבו ימים רבים ללא אלהי אמת מתוך הדרוש
שלפנינו מתבאר למעלה מכל ספק כי תורתם הדואליסטית של הגנוסטיקאים הנוצרים על
השינוי בין האל העליון ואלהי ישראל ידועה לקארדוזו הוא רומז לכך שיש המשתמשים
במושג אלהי ישראל ככינוי לגנאי כדי להוריד את כבודו לעומת הסיבה הראשונה אבל דעתו
עם אלה ההופכים הבחנה זו לשבח... כמו בכל דרושיו משמשים פילוסופי ישראל מרב
סעדיה ואילך מטרה ראשית לחיצי ביקרתו הם הם שהלכו בדרכי הישמעאלים
והפילוסופים הקדמונים עובדי עבודה זרה שעבדו לסיבה הראשונה כמו פרעה מלך
מצרים וכמו עובדי ע"ז בסין וביפן בימיו של קארדוזו ולא ידעו את אלהי ישראל
תורותיו הפנימיות יותר ובעיקר תורתו על שלוש הדרגות שלמעלה מאלהי ישראל
התופסת מקום נכבד בשאר דרושי לא נזכרו כאן מתקבל איפוא רושם הרבה יותר שכלתני
ופשטני מתורתו משמתקבל משאר כתביו"), והנה הרב הנאמ"ן הזכיר
שנכשלו בזה גדולים, אוסיף שכבר העירו שאף בספר 'שם עולם' של ר"י אייבשיץ,
מופיע עניינים אילו, (סיבה ראשונה, ואלהי ישראל) על אף שדחה שם את חיון וקרדאזי
(כלשונו) באיזה עניין (ולפלא שקרא להם חכם חיון וחכם ר"א קרדאזי, מהר"א
קורדאזי), וזה כלל ידוע שכל ספר שנצמאים בו ר"ת אלו ס"ר וא"י (היינו
סיבה ראשונה, ואלהי ישראל) הוא שבתאי, והספר הזה כולו בנוי ע"ז, סביב
רעיונותיו של קרדוזו, שבראש ההיררכיה של ההוויה עומד ה׳ס״ר׳, אבל אין לו שום מושג
על המתרחש בעולם, אינו יודע את האדם ואינו משגיח עליו, וכל נושא המצוות והעבירות
אינו מעניין אותו, וכלשונו במכתב ג "אין הסיבה ראשונה משגיח כלל בעולם
הפרטים... שידיעתו דק בספירות, שהם כללות עולמות, ולא להמצוות והעבירות ומעשה איש
המגיעים לספירות בבירור... אמנם לספירות, שהם התורה עצמה, נתן גבול ודת וחוק לשלם
לאיש כמעשהו ... והן המריעין והמטיבין בציווי הס״ר", וכאמור מתחת ה׳ס״ר׳ נמצא
ה׳א״י׳, ׳אלוהי ישראל׳ הוא שברא את העולם, ואליו מופנות התפילות, וכלשונו במכתב
ד, "אמנם לא כן רוח הקבלה האמיתית... כי באמת הסיבה ראשונה אינו משתנה
ואינו מתפעל בשום פנים כי כל הפעולות יחייבו שינוי וכל שינוי הוא בגשם ועל זה
הסכימו כולם הן מקובל והן פלוסוף כנודע ולהיות כן אין ידיעתו גם כן בפרטים
כנ"ל רק אמרו בקבלה כי להיות מקדם קדמתא היה השכלתו לעשר ספירות שבהן יברא
עולמות היו אלו עשר ספירות מצויירים אצלו בציור דק ונעלם והציור ההוא אף שהוא דבוק
עמו בתכלית הקישור האידוק והדיבוק מ"מ הוא באמת בבחינת עלול נגד הסיבה ראשונה
שהוא נגדו בבחינת עילה ראשונה וציור ההוא בבחינת עלול ראשון ולהיותו עלול אין
עליו תואר הסיבה ראשונה באמת וגלל כן נוכל לומר עליו השכלה בחלקים ובפרטים
והוא המושכל הדבק במשכיל והוא המשפיע בפרטי עולמות וכל תפלותינו ותכלית
העבודה לו לציור הנ"ל שהוא מקור ספירות דאצילות ועצם שם הוי"ה
ב"ה שהוא עצם אלהות אשר הוא אלהינו ולו אנחנו עבדיו ולו יתואר שם אחד מה
שאינו כן על סיבה ראשונה... לכך לא תמצא בכל הגמרא ומדרשים וזוהר ובתנ"ך
שום ענין על אלהותו אשר הוא אלהינו המורה על תוארי סיבה ראשונה, רק זה השם סיבה
ראשונה נתחדש מפי רבי סעדיה גאון ורמב"ם ז"ל שהיו נמשכים אחרי הכת
היונים ופלוסופים אשר בסוד ה' לא באו לדעת חקרי הקבלה ואילו הדבר כדבריהם לא היו
נמנעים חכמי התלמוד להודיע לנו בזה שהוא הסיבה ראשונה, אמנם באמת אלהי ישראל
הנותן תורה ומצוות הוא ציור עשר ספירות הנ"ל שהוא עצם שם הוי"ה
ב"ה, והוא דבוק עם הסיבה ראשונה בתכלית הדיבוק וזה ברור וכבר כתבתי
מזה כפעם בפעם ואין צריך לכפול הדברים, וזה הענין מבואר בפרדס כאשר העתקתי כבר כי
זהו יתד מוסד שהסיבה ראשונה אינו משתנה ומתפעל כלל, אם כן על כרחך שהתפלה
אינה לסיבה ראשונה כי איך יתכן לו תפלה וגם לספירות אי אפשר לומר להתפלל דכתיב
אלי ולא למדותי וע"כ צריך לומר כהני"ל לחלק שלספירות דאצילות אין להתפלל
וגם לא לסיבה ראשונה ורק לציור הנ"ל שהוא דבוק עם הסיבה ראשונה ועם הספירות
דאצילות והוא נשמת ספירות דאצילות... ואם כן אין אני מבין דברי מכ"ת שהקשה כי
לפי בינת דברי תהיה יפה כח הציור מכח המצייר שהסיבה ראשונה משגיח רק בכללים והציור
אף בפרטים אדרבא כי זה לרוב גדולתו ותפארתו שאינו משתנה להיותו סיבה ראשונה ופשוט
בתכלית הפשיטות", ועל הרמב"ם שלא השכיל להבין כפירה זו, כותב,
"ונא אל יביא ראיה מרמב״ם לענין זה, כי הוא לא ידע מזה כלל והיה מייחס כל
התורה לס״ר, ופשיטא שהוצרך לומר בו ידיעה והשגחה בפרטים, אך באמת כל התורה מדבר
הכל מא״י, שהוא השם הויה בעצמותו", ושתלמידו תמה ע"ז שאילו הם
הנחות מקרדוזו וחיון, דואג ר"י אייבשיץ להראות לו ההבדל בינו לבינם (וכמובן
מכנה אותם מהר"א והחכם), מכתב ד (השני) "ויעיין מכ"ת בתורה שאמר
פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וכי לא ידע פרעה מסיבה ראשונה הלא זה הכל מודים וגם
פרעה שאמר לי יאורי ואני עשיתיני וכי כפר הוא בסיבה ראשונה ח"ו שיאמר על עצמו
שהוא הסיבה ראשונה... אמנם ידעו ולא דיברו מסיבה ראשונה כלל רק מאלהי ישראל ועל זה
כפרו וכחשו וכל אחד אומר על עבודה זרה שלו שהוא המקבל שפע מסיבה ראשונה ובו ההנהגה
תלויה וזהו אמת לאמיתו ומה שכתב מכ"ת שהלימוד הזה נוטה לשיטת חכם חיון
רחמנא ליצלן, הוא אומר שלסיבה ראשונה יש גבול וכמות במקומו של עולם ונותק
עצמו ממקום למקום והוא בעל שינוי רצון להיותו בעל גבול רק אורו מתפשט לא"ס",
היינו הוא אינו מתנער כלל מהתיאוריה של קרדוזו וחיון, שיש ס"ר וא"י, אלא
על פרט מסוים בתורתם, דברים כאלה ואף גרועים מכך בתחום העריות, יש גם בספר
"ואבוא היום אל העיין", עם לשונות ממש מקבילים לשם עולם, (ר' במאמרו של
הרב מאירסון), שבזמנו כל עירו של ר"י אייבשיץ ידעה שהוא מחברו (ושלא כמו שם
עולם שרק 100 שנה אחר פטירת ר"י אייבשיץ התפרסם, ספר ואבו התפרסם כבר בחייו),
ולכן פנה אליו הנוב"י שהיה צעיר אז (ובכלל היה צעיר מר"י אייבשיץ
ב-23 שנה) "ומידי דברי בזה באתי לעורר לב כל גדולי ארץ על דברי ספרי קוסמים
וספרי מינות שנמצאו במדינתנו שעל הכלל כילו יצאו לכפור בעיקר ולא לקצץ בנטיעות כי
אם לעקור ולשרש שורש אמונת ישראל והנה יש בהם דברים רעים מרים כלענה תאמינו לי שבכל
אמונת עכום אשר שמעתי מאז נפרדו העכום לא שמעתי כפירה זו... קונטרס א' התחלתי
ואבוא היום אל העיון... כבר התפשטו הכתבים כמעט ברוב מחוזי...
מחזיקים אותם לכתבי קודש... ועל הגאון מוהר"ר יהונתן הדבר מוטל יותר בחיוב
להסיר ממנו עקשות פה טפשות הרשעים מאמינים הש"צ שבמדינותינו התולים עצמם בו
כי ממנו יצאו הדברים כבושים", וראיתי שבויקפדיה ובמכלול, כתבו "בערוב
ימיו, משניסה לשוב לעיר הולדתו פראג, תחת שלטון מריה תרזה והממלכה
האוסטרית, פנה לשגרירות דנמרק, הרב לנדא שלח מכתב בו הגדיר את הרב אייבשיץ כשבתאי,
ובכך מנע ממנו את המעבר", ר׳ משה חאגיז כתב: "יכריזו בחרם חמור
ששום בחור מפולין לא ילמוד אצל ר׳ יונתן מפראג "וכפי הנשמע יש בגביות עדות
בפרנקפורט דמיין ובמנהיים ובליסא עדות בדודה שידו במעל הזה... ואשלח לידו ספר הזה
המתחיל ואבוא היום אל העין, והוא מלא דברי עגבות ותפלות במשלים שלא היו ולא עלו על
לב שום חכם ופילוסוף אפילו מאומות העולם, ולא מעובדי האלילים הקדמונים". בית
הדין בברוד גבה עדויות "שהמחבר הוא ר׳ יונתן מפראג... וגם הראיתי לו כמה דפין
מספר הטומאה ואבוא היום אל העין, והגיד לי שהוא יודע בבירור גמור שהמה מחיבורי ר׳
יונתן הנ״ל... גם
הספר ואבוא היום וכו׳ ראיתי באותו הזמן בבית המדרש הנ״ל, והוא ברור ומפורסם
שהמחברו הוא ר׳ יהונתן מפראג", היעב"ץ "אבל בייחוד גדלה
הצעקה את פני ה׳ על אבי אבות הטומאה הנקרא בשם ואבוא היום אל העין שאותו בלבד
ראינו, ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים על אלה החירופין וגידופין... לטמא
בתולת ישראל לעשותן גרועים מכל הגויים ערלי לב וערלי בשר".
[6] וכן היערתי בזמנו על
הטוענים שגם לפי דברי האר"י שאסר הגילוח עד שבועות, יודה בגילוח הזקן דשרי מיום
ל"ד בעומר, ונסמכו על הרמ"ד וואלי תלמיד הרמח"ל, (ר' תורת הקדמונים א' פג', והתפרסם באו"ת אייר
תש"פ עמ' תשלד'), שהזקן הוא רחמים, ושערות הראש הם דינים,
וע"פ האר"י ימים אלה ימי דין, וכבר היערתי ע"ז שאי"ז נכון
ע"פ תורת האר"י, דאדרבא האר"י ס"ל שהזקן יותר דינים משערות
הראש (שהזקן הינו ממותרי מוחא, ובמוחא דא"א מתלבשת הגבורה דעתיק יומין הנקרא
בוצינא דקרדינותא שהוא מקור והשורש של כח הדינין של האצילות העליונה, ואף שיתכן שיש
לדיקנא איזו בחינה מסוימת של רחמים, דהזוהר קראן מכילן דרחמי, זה משום דאין הדין
נמתק אלא בשורשו, וא"כ הם שורש הדינין, ועל ידם נמתקין הדינין למטה). ספר
עולת תמיד - שער ברכות השחר שערות הזקן הם דינין תקיפין וקשים יותר משערות
הראש מאד... והנה גם בא"א יש שני מיני שערות אלו אלא שהשערות ההם הם
לבנים כמ"ש שער רישיה כעמר נקי, והם רחמים (ר' לקמן במבוא שערים ובע"ח
כתב שהם גבורה גם, רק דינים נכפין, ור' גם באד"ר קלב., שמפרש שבדיקנא
דא"א הדינים יותר מבושמים), ולכן אדרבה יש בהם כח לכפות את הדינין
ולבסמם", שער התפילה א' ע"ד שני בחינות שערות. אם שערות הראש ואם
שערות דיקנא. והנה שערות הזקן הם תקיפים ודינין קשים מאד... אבל שערות הראש
אינם כל כך קשים, מבוא
שערים ש"ג ח"ב פי"א "וצריך שתדע כי ענין אלו הי"ג תיקוני דיקנא כולם
הם דינין תקיפים... ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה עד שנתגלו בי"ג
תיקוני דיקנא שהם השערות שכולם דינים כנודע ... והענין כי עם היות שכל השערות
הם דינין ובירורי המלכים עכ"ז להיותם במקום גבוה בא"א אין
הדין שבהם נגלה ולכן כולהו שערות דא"א הויין לבנים ולא אדומים או
שחורים. אמנם עכ"ז יש הפרש בין שערות הראש לשערות דדיקנא כי שערות רישא
שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפין ומהמותר והסיגים שנשאר מבירורם הם דינים קשים אך
ממותר בירורי שערי דדיקנא נפקו סיגים וקליפות ממש גמורים ולכן הוו
קשישין יתיר ולא שעיעין, עץ חיים שי"ג סוף פ"ה "שערות הראש
מן הכתר שהוא אריך אנפין שנתלבש בו החסד דע"י לעולם ואפי' בא"א
הוא חסד ושערות דדיקנא מצד החכמה שנתלבש בה הגבורה דעתיק לעולם אפי'
בא"א הוא גבורה ולכן שערי דרישא שעיעין ושל דיקנא קשים יותר", שער
מאמרי רשב"י כד:
"ומפני שיש
לדינים יותר אחיזה בשערות הזקן משערות הראש לפיכך הם קשים ולא שעיעין, לכפות
הדינים אשר שם מקומם משא"כ בשערות הראש שהם שעיעי". ספר
פרי עץ חיים - שער הברכות - פרק ה כי הנה נודע כי כל
בחי' שערות הזקן, הם דינים. ספר פרי עץ חיים - שער הברכות - פרק ו אבל שערות הזקן, הם דינים תקיפים מאוד, יותר
משערות הראש.
מה שכן
קשה באר"י- אם הזקן הוא יותר דינים מהראש, וכנ"ל
אפי' של ע"ק, אז איך אמר בשער המצוות קדושים, שאת שערות הראש צ'
להוריד כי הם דינים, הרי שערות הזקן יותר דינים, וז"ל "שערות שבראש
א"א הם רחמים גמורים... אבל שערות רישא דז"א הם בחינת הדין
כמ"ש באדרת נשא, ולכן צריך לספר שערו בסוד ואיש כי ימרט ראשו טהור הוא
כנזכר בספר הזוהר, וצריך שיכוין האדם שהוא דוגמת ז"א", אבל
א"כ היה צריך עוד יותר להוריד את שערות הזקן, ור' שם אכן בזוהר תזריע
מח:, שהפנה אליו האר"י, שמדובר על הלויים שהם בחי' גבורות, הזוהר שם מדבר שהם
מורידים את כל השערות.
והנה
בשער המצוות בהמשך, נתן טען אחר למה לא לספר את הזקן, וז"ל "וענין
פאת הזקן הנה גם הם צינורות של שפע כנזכר ויכוין האדם כי התיקון הראשון
שבזקן נקרא אל כמבואר אצלינו בסוד שלש עשרה מדות דויעבור וע"ש. והנה הוא
ראש הזקן ונקרא אל ושאר השתלשלות הזקן יש בה צד ימין וצד שמאל והם שני פעמים זקן
שהם גי' שד"י והרי נרמז בו א"ל שד"י... ולא עוד אלא שהיה אומר
שאיסור גדול מאד הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שער אחד בלבד בכל מקום זקנו כי
הם צינורות של שפע".
והיינו
כאמור אי משום דינים אז כאמור בזקן יש יותר דינים, ואפי'
בדיקנא דא"א, כנ"ל, ואי משום צינורות שפע, גם בשערות הראש יש
צנורות שפע ותיקונים, כמובא באותה אידרא רבא קכח: וכן
באד"ז רפח:, ובספרא דצניעותא קעו:, (ועוד עיקר י"ג תיקוני דיקנא הם לא
בז"א דיש לו רק ט' ואיך א"כ, עבר לי"ג תיקוני דיקנא שהם בא"א,
[וגם כידוע על אף שיש באדם את כל הספירות, אבל בעיקר הוא רומז לז"א,
וכמובא כאן באר"י, שיכון האדם שהוא דוגמת ז"א, ואפי' שמאירים בט'
תיקוני דיקנא דז"א, ר' בכל זה גם באמת ליעקב מערכת דלי"ת אות חית במבוא
שערים, סוף עמ' עו' במהדו"ח, וז"ל "והוא ז"ל תירץ לזה בהקדים
מה שכתב בשער הכוונות בדרוש א' דויעבור דדיקנא דז"א אין בו לעולם רק תשעה
תיקוני דיקנא וכשמאירים י"ג תיקוני דיקנא דא"א באלו התשעה דז"א
נחשב כאלו גמרו בו שלש עשרה תיקוני דיקנא אבל האמת הוא דאין בו רק תשעה תיקוני
דיקנא בלבד ע"כ, ולפי זה ניחא דאדם הוא דוגמת ז"א כשעולה עד א"א
וכיון דז"א אפילו כשעולה בא"א אין בו אלא תשעה תיקוני דיקנא כן האדם
אפילו שהוא נרמז מא"א עד הנוק' אין בו רק תשעה תיקוני דיקנא"].
וכן הנאמר
באד"ר קל: "ווי מאן שאושיט ידוי
בדיקנא יקירא עילאה דסבא קדישא", מדובר על דיקנא דא"א, וגם הכוונה מאן
דאושיט, לגלות הסודות שבו, ולא על תספורת הזקן.
[7] ור' גם שבסידור הרש"ש כ"י אדרעי מובא למלשינים אל תהי
תקוה, בעוד שלפי ספר הכוונות נוסח האר"י הוא 'למשמדים', וכן הוא בסידור
'תפילת חיים' של הרב ויטאל, וכן נוסח המקורי לפני הצנזור וכ"ה ברמב"ם
ונוסח התימנים וכן נהג הרב דבליצקי, ואף בחתימת הברכה בסידור הרש"ש של הרב
אדרעי חתם 'מכניע מינים', על אף שבכל הנ"ל הנוסח 'זדים'.
[8] וגם בזה יש לפקפק טובא
דהרי דינו כספר שאינו מוגה, ר' יו"ד סי' רע"ט א' "ספר תורה שאינו
מוגה, אסור להשהותו יותר משלשים יום, אלא יתקן או יגנוז. הגה, והוא הדין לשאר
ספרים (רש"י וב"י בשם הגהות מימוני ורבינו ירוחם נתיב נ')", וכבר
אמר היעב"ץ במ"ס "מי היודע מולידם האמיתי והממציאם, אחר
שנתברר לעין השמש, שנמצאו בתוכן ערבובי דברים שלא נודע מי ומי שהוסיפם
מדעתו ובדאם".
[9] וכאן אעיר להה"כ
במכתבים שהעיר שהרב ינון מלאכי הביא את שם דיקרנוס"א בספרו וצ"ע
א"כ על מה שאומר עתה נגד שם זה, אך המבין יבין שמודים דרבנן היינו שבחייהו,
ומה בכך שבעבר הרב ינון ציטטו כמו כל הקדמונים שציטטו ללא בדיקה, וכמו כל גדולי
האשכנזים שציטטו וכיוונו בעת תקיעת השופר בר"ה את השם הפסול של יש"ו
וכינוהו שר הפנים, והרבה מהם חזרו בהם, אך ר' באו"ת תש"נ עמ' תתס"ו
(מוזכר במאמרו של הרב רונן דורון), שזה בזכות יזמת עורך הסידור, שהחליט להשמיט זאת
וחסל, מה שמראה שפשוט אנשים מקדשים את הכתוב.
[10] הרמ"ע מפאנו גם
הוא מתלמידי הר"י סרוק וכל כתביו מבוססים על קבלתו, וכן המקובל הפילוסוף הרב
אברהם דה היריריה בספריו מפרש את מערכת המושגים הקבלית כמערכת
מטפורית שמייצגת רעיונות פילוסופיים, הוא מפשט את תורת הקבלה במונחים
פילוסופיים טהורים, ומסתמך על מקובלים רבים, ובעיקר על רמ"ק ועל
האר"י כפי שקיבלה מרבי ישראל סרוג, פרשנותו של הרב הירירה מקורית
מאוד, והוא המקובל הראשון בעת החדשה שפישט את מונחי הקבלה לחשיבה פילוסופית
מסודרת, הפילוסופיה הקבלית שלו היא נאו-אפלטונית מובהקת, והוא מתייחד גם בכך
שהוא משווה בשיטתיות את הפרשנות הקבלית לדבריהם של הוגים ופילוסופים ידועים רבים,
שהחשובים והעיקריים שבהם הם אריסטו, אפלטון תומאס אקווינס, מרסליופיצ'נו, ג'ובאני
פיקו דלה מירנדולה. בשל תפיסתו המטאפורית את הקבלה, נחשב הרב הירירה לאחד המייצגים
הבולטים של מושג ה"צמצום שלא כפשוטו", הרב הירירה סובר כי מושג הצמצום
איננו צמצום של האלוהות, אלא צמצום של השפעתה בעולם לפי כוח הקיבול של הנבראים, הר"י
אירגס אף פיתח ונימק את משנתו של הרב הירירה בדבר צמצום שלא כפשוטו בספרו
"שומר אמונים", רבי צדוק הכהן מלובלין התנגד בחריפות לגישתו
הפילוסופית של הירירה, ובלשונו: "וכן לדעתי ראוי להתרחק מספר בית אלקים וספר
שער השמים שחיבר רבי אברהם כהן אירורו, שסבר בזה סברות מלבו, ומה שהוציא מדברי
פילסופי האומות הקדמונים, ורצה לאחדם עם חכמת הקבלה המושגת בנבואה ורוח
הקודש", אך לא ידע הרב צדוק כמה קשורה היא הפילוסופיא לקבלה (ר'
במאמרי הפילוסופיה והקבלה), וכדברי הרמ"א שגם עליו חלק (בספר הזכרונות עמ'
171 שהביא את דברי הרמ"א שס"ל שחכמת הפילוסופיא היא היא הקבלה במילים
שונות, אך צ"ע דבליקוטי מאמרים שלו עמ' 50 "וכמו ששמעתי כי כל
חכמתו דרבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר ידעו גם כן סבי דבי אתונא מחכמי יון שהיו
קרוב לזמנו והיו לעומתו זה לעומת זה והעשר ספירות הם עצמן העשרה מאמרות הידועים
לבעלי ההגיון רק שהשיגום בלבוש אחר מצד החיצוניות ואינו דברי תורה כלל וכן כל חכמת
שלמה המלך ע"ה היה יודע גם כן חירם מלך צור שהיה לעומתו זה לעומת זה וכן
חכמתו של משה רבינו ע"ה ידע בלעם מצד החיצוניות כך שמעתי ויציבא מילתא"),
ואכן לתורתו של הרב הירירה הייתה השפעה רבה על מקובלים ופילוסופים רבים,
רבי יוסף אירגס הושפע מפרשנותו של הרב הירירה, וכמו כן ניכרת השפעת הגותו בכתבי
רמח"ל, תורת ה"צמצום שלא כפשוטו" של הרב הירירה השפיעה גם על
מקובלים חסידיים כרבי ברוך מקוסוב ורבי שניאור זלמן מלאדי, בעל
ה"תניא". גם האדמו"ר מחב"ד בעל 'צמח צדק' התייחס בחיוב
להירירה, והתייחס במספר מקומות לדבריו, הראי"ה קוק הושפע מהגותו של הירירה,
ואף מזכיר אותו באגרותיו.
היש"ר
מקנדיא (ה'שנא- ה'תטז) אב"ד המבורג- הוסיף מתורת
הר"י סרוק את "שבר יוסף" דומה לדרוש המלבוש, וכן חיבר עוד הרבה
חיבורים בקבלה, וגם הביא הרבה ספורים מהארי, (משלומיל, שלומיל שלח אגרותיו שסז-
שסט, ולראשונה הועלו 3 מהם לדפוס ע"י הישר מקנדי"א בספרו תעלומות חכמה
בשנת שפ"ט, ואח"כ בעיבוד של עמק המלך בשנת ת"ח, [ספר שבחי הארי,
שיצא אחר פטירת הארי לא יודע מתי (כנראה סמוך לפני אגרות שלומיל), בכל אופן לדפוס
ראיתי שעלה בתקנ"ה, 223 אחר פטירת הארי, לא נודע שם מחברו, ונתפרסם בנוסחאות
חלופות ובשמות שונים, (כי מה זה משנה לא שמות אלו היו ולא סיפורים אלו היו, כדבר
ר"י אבולעפיה) אח"כ בתרל"ב הדפיס שאול דיין, שבחי האר"י, ובו
הוסיף 3 מאגרות שלומיל, (הרב יעקב הלל טוען שכנראה לקח שלומיל הרבה משבחי הארי
שהתפרסם אחר פטירת הארי, ויש טוענים להיפך), והרב הלל מספר שהתלהב מהמציאה שמצא
אצל ידידו פרפ' מאיר בניהו בנו של הראשל"צ הרב יצחק ניסים, "תולדות
האר"י" שמצא קונט' כ"י הרח"ו הנקרא "אלה תולדות
יצחק", והרב הלל ראה שהוא תמצית כל ספר שבחי הארי (אבל זה ממש כמו תמצית
שמוסיפים לה כמה מים שרוצים והטעם אולי מזכיר את המקור), ולכן הוציא הרב הלל
"שבחי האר"י השלם המבואר", בו יש את שבחי הארי, ובצידו שם את גירסת
הרח"ו מקונט' כ"י הנ"ל, ועוד הוסיף שם ליקוט מתוך שאר ספרי
הרח"ו בענין (כזכור מהתמצית אפשר להכין כל מיני מינוונים של פטל), ואח"כ
הוציא עוד ספר "הארי וגוריו" ובו הוסיף עוד 2 אגרות שלומיל ל3 הראשונים,
ועשה השוואות לספר שבחי הארי, וכן ליקט כל מיני סיפרים ומעשיות מכל מיני ספרים,
באופן כללי הרב הלל הרבה לקחת מחוקרים בלי להזכיר שמם, ר' באוצר החכמה ב'צפונות'
יז' עמ' פה' הע' 5], וכן הוסיף קונט' "קבלת מהרי סרוק", וכן כתב ספר
'מצרף לחכמה' להשיב על דברי קרובו ר' אליהו דלמדיגו שהשיג על הקבלה בספרו בחינת
הדת (וספרו נחשב ראש למגיני הקבלה הזוהר והאר"י, ונדפס כ-60 שנה אחר פטירת
האר"י), למרות הכל נטען שיחסו לקבלה
מסובך ומעורפל מאוד (יתכן שאחר מחשבה שנייה חזר בו או בכל אופן הסתפק, בכל אופן
ב'מכתב אחוז' המופיע באר"י נוהם באוצר החכמה עמ' קלח- קמב, היש"ר
מקנדיא תוקף קשות את הקבלה והזוהר), ואף ריא"ם כתב עליו כך,
בפי"ב בצטטו את דברי היש"ר בפי"ז בספרו מצרף לחכמה (ריא"ם גם
נתן לו הסכמה לספרו 'אלים' שפ"ט אמשטרדם), והחיד"א בשם הגדולים
"מהר"ר (מורנו הרב רבי) יש"ר מקאנדיא. הרב הנזכר היה חכם בכל
החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת (הנדסה, גאומטריה) פילוסופיא תכונה
(אסטרונומיה) הגיון (לוגיקה) רפואה, וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים, ודרשן
מופלא, ודעתו רחבה”,
מופיעה
רמיזה-הבהרה בנושא יחסו לקבלה: ”אולם במה שדיבר בענין הקבלה במ"ש (במה
שכתב) ב"נובלות חכמה" ו"שבר יוסף", הגאון החסיד הרמ"ז דחה
דבריו וסילק ההשגחה (הצורך להתייחס בכלל) מספריו, כאשר תראה באגרות הרמ"ז
בסופן, דף מ"ב ע"א, ובין תבין רמ"ז הרומ"ז. ודי בזה".
ספר
מצרף לחכמה' מובא בכמה מרבותינו כגון שו"ת חוות יאיר
סי' קצ"ב סי' קצז וכמה פעמים בסי' ר"י, הש"ך מביאו
ביו"ד סי' פ"ט סקט"ז וכן החת"ס בדרוש לז' אדר
תק"פ עמ' צ"ח בהוצאת מכון דעת סופר, גם החיד"א בספר שם הגדולים'
במערכת גדולים אות א' בערך רבינו אלעזר בעל ספר רוקח' מזכיר את ספר מצרף לחכמה'
וכותב על היש"ר מקנדיא הרב המושלם יש"ר מקנדיא ועוד שם במערכת ספרים אות
א' ערך ספר אלים' כותב ספר אלים' להרב הכולל הפילוסוף מהר"ר יש"ר מקנדיא
והרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת פילוסופיא תכונה הגיון
רפואה וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים ודרשן מופלא ודעתו רחבה וכו', והתוי"ט
ברכות פ"א מ"א ד"ה עמוד השחר מזכיר שנים מספריו גבורת ה' וספר אלים
ומכנהו רופא מומחה וחכם גדול.
ומידי
דברינו ברמאויות, זכור אזכיר עוד פרשה מעניינת בקשר
לספרו של היש"ר ספר "נובלות חכמה", ובהקדמת הספר נדפס מכתב ארוך
כביכול מאת היש"ר לתלמידו, ובו מודיע הרב שהתלמיד נטל את כתביו ממנו ללא
רשותו, שהוא מתנגד להדפסת הספר, ושלּו היה הדבר תלוי בו היה שורף את הכתבים,
"על אחת כמה וכמה רעה כפולה שצרפת וחיברת להם דברים חיצוניים מספרי הגויים
והלבשתם בגדים צואים מעור הנבלה" וכו' וכו', ומגנה את התלמיד במילים קשות
ובקללות. לא זו בלבד אלא שלא פחות משלושה רבעים מן הספר כביכול כלל אינם משל
המחבר, היש"ר, אלא מדברי התלמיד שמואל אשכנזי, והם מופיעים בצורת
"הגהה" ארוכה הנמשכת מדף ב ע"ב עד דף קמח ע"ב", יש שראו
בתלמיד זה רמאות ואינו אלא הוא עצמו, ויש שניסו למצוא מיהו זה שמואל אשכנזי זה, ר'
באוצר החכמה כתבים נבחרים לבנו של הרש"ש עמ' קכג ואילך, ומהדיר אחר של הספר
בשנת 1892 הציע שאולי הוא הרב שמואל אלגזי על אף שהראשון בן יהודה והשני בן יצחק, ר'
באוצר החכמה במהדורה חדשה תשס"ז עמ' א', המהדיר הזה שהאמין זה לא מהיש"ר
עצמו כותב כמה עמודים לפני כן שבעקבות כך השמיט את כל דברי התלמיד (היינו את רוב
הספר).
[11] וגם הרב יעקב הלל העיר על
החיד"א ובא"ח ועוד שנכשלו בהסתמכותם על ספרים לא מוסמכים, בשו"ת
וישב סי' מ' עמ' שעו' שמאל, ובשעז', ובשעט' שמאל, ועוד ר' לו לפני כן בסי'
כב' גבי ברכת האילנות, שהשיג על החיד"א (ועל הבא"ח שנסמך עליו) שכתב שיש
ענין בחודש ניסן דוקא לברך ברכת האילנות ע"פ סוד, ודחה דבריו וכן דחה את מה
שהביא מחמדת ימים.
[12] מטפחת ספרים לריעב"ץ (ר' בספר 'ואל תטש תורת
אמך' תלמידו של הנאמ"ן עמ' קיד', וב'אור ישראל' מג' עמ' ריד', על הרוצים
לפקפק בספר זה)- "לבלי לאחוז ספר ערום בלי דעת מקור
מוצאו... שלא להשכין באהלנו עולה, לא נהיה כספוג שסופג את הכל יין ושמרים, לא
נמהר לקבל כל הנמצא כתוב בספר, לדברי קבלה, בטרם נחקור מוצא הספר ההוא ושרשו
והחבור מקבת בור נוקר", "צריך
שלא יהא ערום־גם מחכמה אנושית... ובעל שכל טוב לחקור ולדעת טוב ורע, ולהבדיל בין
האמת והשקר, שלא לומר על שמאל ימין", "ומלבד
שבושים קשים שנטמעו בתרומת ספר הזוהר, וכבר גלינו דעתינו בפשר דבר, ועל המעיין
לבור את כל זה, הבוחר הראוי אשר יבחר ויקרב לזרות ולהבר התבן מן הבר", "ואם לא
יכולתי לברר באמת מי הוא בברור גמור, מ״מ נתברר לי שאיננו רשב״י התנא, אשר
יחסוהו אליו הסופרים מעתיקי הספרים הללו", "ומעתה
ידעו בני ברית תשובה כללית (לכל לשון תקום אתנו למשפט) כי אין אחריותם של הספרים
החיצונים הטובים האלה עלינו, ולא החיוב מוטל להאמין בכל אותן דברים זרים, אחר שלא
נמסרו לנו מאבותינו ורז״ל בפומבי (היינו כידוע וכמובא בכוזרי ועוד, יתרון תורתינו
על תורותיהם של הנצרות והאיסלם זה בגלל זה ששלנו נמסר בפומבי ושלהם מאן דהו בא
וטען), מי היודע מולידם האמיתי והממציאם, אחר שנתברר לעין השמש, שנמצאו בתוכן
ערבובי דברים שלא נודע מי ומי שהוסיפם מדעתו ובדאם...זוהי דעתי
בענין חבור הכולל הלז, שהוא ודאי זוהר כשמו",
"כולו מיוחס לרשב״י, הלואי שיצדק במקצתו. כי
אמנם לבי חלוק עלי בזה, ולא אוכל להאמין בהחלט, שיהא אפילו מקצתו מדברי התנא הידוע
בשם רשב״י... לכן על צד ההכרח
ומאומדנא והשערה אני אומר שרשב״י דזוהר אדם אחר היה בזמן מאוחר",
"ואודות
המחבר, כבר פרשתי ובארתי דעתי היטב בחלק ראשון, ומנה לא אזוע, עד שיראני זולתי
הפכה, ואודה על האמת ואקבלנו, איך שיהא התערובת הפגום שנמצא בספר הזוהר, אשר
ציינתי ובארתי שם נראה בכמה מקומות כתורה חדשה",
"נמצא עכ״פ יותר מחמש מאות שנה אחר רשב״י חובר ספר הזוהר, ואולי מאוחר עוד
הרבה מזה", "אי אפשר לתלותו בטעות סופר ומעתיק, כי עליו בנה יסוד
סודו. וכן כפל עוד כמה פעמים...", "בנה סוד על הלצה
בעלמא... היאומן שדברים כאלה יצאו מפי תנא, אין צריך לומר מפי מרע״ה או
משאר נשמות מעולם הנעלם", "מי העוור ולא יראה זאת, שאי אפשר
שתצא זאת מפי רשב״י, מפי נשמתו איני יודע", "זה הלשון
מעיד עדות ברורה, שאין זה החבור של התנא רשב״י", " עתה יידע האיש הישראלי הנאמן לאלהיו כי
אין חיוב אמונה בכל מה שנמצא בספר הזוהר שבדפוס, גם לא בכל מה שבא בכתבים
והעתקות משם האר״י. אף הוא ז״ל העיד בשעת פטירתו, שאפילו תלמידו המובהק רח״ו ז״ל
לא הבין ולא ידע באמת אפילו הקדמה אחת בסתרי תורה על בורייה, רק מעט מזעיר... כ״ש אחר שנתברר שעלו עשבים רעים בשדי חמד ספר
הזוהר הנ״ל הצריכים ניכוש, לפי שאינם עולים בקנה בינה אחד עם קבלתנו הישנה
הקדומה... לכן בני השמר והזהר, ראה העידותי לך היום, ואל תעשה בנפשך שקר...".
ועל "תיקוני זוהר" כתב וז"ל "אלא ודאי בעל ספר
התיקונין מבתראי דבתראי הוה, ומספרי הפוסקים לקח מן הבא בידו, והיה נבוך
להכריע בין הדעות, מכדי שקולים הם ויבוא ושניהם. וכהנה רבות עמו, כן עשה בשני זוגי
תפלין, וככה בברכות שתים דתפילין, דנקיט ספיקייהו דפוסקים, ואסמיך להו ברזא, הכי
אורחיה בדוכתי טובא", "הלא ברור הדבר שהגאונים קדמוהו לבעל ספר
הלז. וכבר הבאנו למעלה ראיות רבות ועצומות שאי אפשר להכחישם שהיה
מאוחר הרבה", "הרי גם מזה ראיה נצחת על חבור תקוני ספר
הזוהר שהוא מאוחר במאוחרים", "אבל הנוגע לבעל חבור
התקונין ורעיא מהימנא, שמחברם ודאי אחד הוא כנ״ל, ולשונותיהם מעידים זה על זה,
שמבטן אחד יצאו, שהוא היה בלי שום ספק בעולם, אחרון יתר הרבה מבעל גוף ספר הזוהר
הראשון בזמן ובמעלה... עוד שם... וההלצה של... נפש היפה בהם קצה, אסטניס אני
ודעתי קצרה לסבול רמזים כאלה בתורה הקדושה האלהית, לא אוכל לצייר פנים של
זעם כאלה, ומלבד שהוא רמז של הבל בלי ספק, עוד יש בו שבוש בדקדוק המלה,
כי לפי הלצתו הטפלה... וכדי בזיון וקצף למקראי קודש. וכבר ראית ג״כ
שמזכיר גאונים. והראינו ג״כ בבירור שאין אחריו בירור,
שמיוסדים ספרים הללו, ע״י חכם ספרדי בזמן מאוחר מאד, וערב רב עלה אתם מספרי מחברים
ומחכמי חצוניות וטבעיות","ואע״פ שכתב ברעיא מהימנא
פרשת נשא וכן בספר התיקונים, דבהאי חבורא יפקון מגלותא ובגיניה וקראתם דרור,
שמאמרים כאלה הניאו את לב בני ישראל מן העבודה... רק כל מגמתם ספר הזוהר לא זולת.
ובאמת הם מעכבים הקץ... וכבר הראינו לעינים פקוחות, שאין לסמוך על בעל ספר רעיא
מהימנא, כי להשביח מקחו אמר כן, ועם כל זה לא היתה כוונתו לבטל למוד קיום
המצות המעשיות, ולהפריע העם ממעשיו חלילה".
הנודע ביהודה, בדרשתו בכה'
אלול סוף שנת תק"ל מוצ"ש נצבים וילך, דרשת הפתיחה של (לילה הראשון של)
הסליחות, כשנתיים אחר הוצאת מטפחת ספרים ליעב"ץ, (בדרושי הצל"ח מהדורות
ישנות זה דרוש כה, והיא צונזרה לגמרי, וכל אות י' נעלמה, וראשיתה צורפה לסוף אות
ט', בדרושי צל"ח מהדורה חדשה, כנראה הבינו שזה לא מתאים שאחרי אות ט תבוא אות
יא, הרי זה זועק [אמנם מעוז כהנא בהע' 16 אומר שזו שגגת המדפיס כבעוד מקומות], אז
הביאו רק תחילת אות י', השאר צונזר, ובספר דרשות נודע ביהודה השלם, הובאה והיא
נמצאת בדרוש ה', אות י', ומעמ' פו מתחיל החלק נגד הזוהר, צונזר שמה חלק מסויים שקצת אחרי ההתחלה, והובא בקובץ 'אור
ישראל' מאנסי, מ"ג, ניסן תשס"ו עמ' רב', חוץ מהמשפט שבסוף החלק המושמט "ועל דברים חלושים
נסמוך בדברים שהם כבשונו של עולם, הא חדא, שנית אני אומר לו יהבינא להו, שכל הדברים
כנים ומתוקנים, ואין בהם שום שגיאה", והדרשה במילואה נדפסה בכתב העת 'קבלה',
כ"א, תש"ע), "...והאמת אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, אוי לי
אם אומר שלא יתקבלו דברי והריני נמשל לתולעת קטן יחידי העומד אצל חומה נשגבה,
וחושב להפיל החומה ההיא, הלא ישחקו עלי'... וידעתי כי יאמרו הרב הזה אין נשמתו
שלימה, ואין לו זכיות להשיג סתרי תורה האמיתים, אבל בסתרי תורה שהם לומדים, אולי
בילדותי [מגיל 13-20 היה בקלויז בברוד וגיל 20-30 אב"ד בברוד, ואפילו אפשר
לראות בכמה דרשות שלו שלפני סוף תקל' שכתוב בהם "זוהר הקדוש", ר' דרוש ד
(כט בחדש)- שנ"ת תקי"ח, דרוש כג (כז בחדש)- שנת תקכ"ב, דרוש עב
הספד (יש רק בחדש ח"ב עמ' רנח)- שנת תקכ"ב] גם אני ידעתי כמוהם, וברוך
רחמנא דשיזבן, ויעבור עלי מה, ואדבר מקצת הדברים שעצור בלבי זה כמה שנים, אבל
לא תסברו שאני אומר אפילו חלק, רק ראשי פרקים, הנה זה לא יכחישו כל בעלי
הזוהר ובעלי כתבי האר"י, שאין הזוהר מקובל
ביד האומה הישראלית דור אחר דור איש מפי איש, כמו שמקובל בידינו במשנה והתלמוד
בבלי וירושלמי וספרי וספרא ותוספתא ומכילתא מפי התנאים והאמוראים, דור אחר דור, עד
חכמי המשנה והתלמוד בעצמם, והם מפי כנה"ג מפי הנביאים איש מפי איש, עד משה
מפי הגבורה, ומעתה נדון ק"ו, אם במה שמקובל בידינו אמרו כלל גדול, כל ברייתא
דלא מתניי' בי' ר' חייא ור' אושעי' לא מותבינן מינה, הרי שחששו שלא נמלטו מן הטעות
והשיבוש, וכמה פעמים אמרו אטו מתרצתא היא משבשתא היא, ואיך נסמוך על כתובים
הנמצאים כמה מאות שנה אחר מיתת רשב"י, ולא רשב"י חתום על דבר ודבר,
ואם הרבה דברים יצאו ממנו מי יודע כמה נתוספו עליהם, ואפילו באותן שיצאו ממנו מי
יודע אם לא נשתבשו... ועל דברים חלושים נסמוך בדברים שהם כבשונו של עולם...
וטוב הי' לנו אם הי' לנו נביא מוחזק, והי' מודיע לנו כל סתרי התורה... וידעתי
עוד מעט וסקלוני, ואלו העוסקים בחכמה זו יהיו דברים הללו קשה בעיניהם כגידים, ומה
אעשה יעבור עלי מה השומע ישמע, וגם יגדילו עלי וירחיבו פה ולשון אסבול...
אלו שאומרים על עצמם שעושים תקונים בשמים בעלי הקבלה... ולאלו יהיה דברים קשים
עליהם יערוף וגו', יודע אני שיאמרו הנה זה מוחה בלימוד הנסתר הנה הוא
מצד הקליפה שהם לצד אחוריים לצד העורף ואין לו זכות לראות באור לימוד הקבלה...
ואם יאמר המצוה הוא שיכוין כך זה שקר ולא מצינו בתורה מצוה בזה
ולא בדברי רז"ל... ואפי' היה אמרן האר"י בפיו לא היינו רשאים
לשמוע לו בזה... הן אמת שאם הי' לנו מלמד נאמן ומוחזק איש מפי איש עד משה
רבינו... ולא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה, אם יהי' מי שיהי' קדמון או אחרון האמת
אהוב מן הכל, ותחת אשר קוו לעשות ענבים עשו באושים, והמה מקלקלים ולא
מתקנים...", ואף שדרשתו זו צונזרה, המשכיל יבין גם ממה שלא צונזר, את
דעתו, ור' שוב לקמן הדגשתו על התורה שמקובלת בידינו מדור לדור (לאפוקי
מהזוהר כדבריו לעיל), גם בשו"ת שלו קמא אה"ע סי' ס"ב
"אם יצטרפו עמי שני גדולי הדור המפורסמים בלימוד האמיתי שהוא לימוד התלמוד
והפוסקים ראשונים ואחרונים המקובל בידינו דור אחר דור מימות משה רבינו עד
עכשיו", וכן בהסכמתו לספר פעמוני זהב (מובא ב"גנזי יהודה"
עמ' נב') "והכל דרך דרוש קרוב לפשוטו ואינו מקדים הקדמות זרות או דברי נסתרות
אשר בעו"ה פשתה המספחת הזו בדור הזה וגורם ביטול תורה לשכוח לימוד הנחמד התלמוד
והפוסקים המקובל בוודאי בידינו מדור דור עד הלכה למשה מסיני", שוב
לא סתם מדגיש ומדגיש וחוזר ומדגיש הענין הזה, גם בשו"ת שלו קמא
או"ח לה' "ילמוד דברי תורה שיש בהם ממש משניות בעומק העיון עם תוס' יום
טוב ש"ס ופוסקים ותורה נביאים וכתובים וג"כ ספרי מוסר חובת הלבבות מן
אחר שער היחוד עד גמירא ושל"ה במקום שאינו מדבר בנסתרות והלכות תשובה
ברמב"ם", ור' גם בשו"ת שלו קמא יו"ד עד' במחלוקתו על
הרש"ל, גבי הנונין ההפוכין בס"ת, שמבחינתו הוכחה מרה"ג היא דעת
התורה מאשר הוכחה מדברי הזוהר שלא התגלה עדיין בימי רה"ג, ומעירים שמה הוכחה
היא נגד הרש"ל, אם הזוהר מרשב"י מה בכך שלא ראהו רה"ג, אלא שבאופן
שקט הוא שוב שולל את יחס הזוהר לרשב"י, (יש לציין שדוקא הרש"ל עצמו על
אף שכנראה האמין שהזוהר מרשב"י מ"מ הוא היה נגד ערבובו עם הפסיקה וחלק
בזה על הרמ"א, וכן אמר בשו"ת שלו סי' צח' "חדשים מקרוב באו ורוצים
להיות מכת המקובלים וממדרשי הנעלמים ומחלשי הראות לא יביטו באור הזוהר ולא ידעו
מוצאו ומבואו וכוונתו אלא שכך מצאו בספרי רשב"י ודע אהו' שכל רבותי ואבותי
הקדושים ששמשו גאוני עולם ראיתי מהם שלא נהגו כך אלא כדברי התלמוד והפוסקים ואם
היה רשב"י עומד לפנינו וצוח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא אשגחינן ביה כי
ברוב דבריו אין הלכה כמותו", וכן ר' בסי' עג' גבי הנונין ההפוכין "ואף
שאינה לפי משמעות הזוהר, מדרש הזוהר אינו לעיכוב", עד שהרמ"ע המקובל כתב
עליו בחמתו ע"ז בסי' קח' מה שכתב), ור' עוד לשונות המאופקין שיש לו
לנוב"י שם בקשר לזוהר כגון "והנה מימי אין דעתי נוחה להאריך בדבר שאין
לו יסוד בגמ' ובפוסקים כי מה שלא נתבאר בגמ' אין לנו מקום לעמוד בו על האמת ...
והנה בדברי הזוהר אין רצוני להאריך... ועכ"פ אין מורין הלכה מן הזוהר ואין
רצוני להאריך בכוונת הזוהר כי אין לי עסק בנסתרות ובמה שהורשיתי אתבונן", והנה
לשון זו "אין לי עסק בנסתרות" אף שמשמשת בהרבה מקומות ככבוד לנסתרות,
הרואה יראה בכל המקומות שהזכירם הנוב"י, זה להיפך סוג של דחיה מאופקת, דהרי
גם ידוע דהנוב"י כן היה לו עסק בנסתרות, הרי הוא היה בצעירותו מהקלויז הידוע
בברודי, וכמו שאמר בעצמו, והבאתי לעיל "בסתרי תורה שהם לומדים, אולי בילדותי
גם אני ידעתי כמוהם, וברוך רחמנא דשיזבן", ור' גם סי' רא' "אני
בעניי אני שמח בחלקי חלק הנגלה בש"ס ופוסקים, ואין לי עסק בנסתרות והלואי
שחלק הנגלה יעלה בידי", וכן בדרוש לשבת הגדול לח' (או לט' או מא' או
נא' תלוי במהדורות) "נזכה לחזות בנועם ה' אפילו אם לא נלמד שום נסתרות והלואי
שנזכה להבין הנגלות ולקיים המצות על פי פשוטיהן ואומר אני עלינו הדור הזה האדם עץ
השדה ואנחנו כלי עץ ופשוטיהן טהורים ומקובליהון טמאים במחשבת פיגול" (מה שקרא
למקובלים טמאים במחשבת פיגול כונתו למה שכתב בדרוש ה' ע"ש אות יא', ועוד ר'
בצל"ח ברכות כח: ד"ה 'ועוד' לקראת סופו), ואכן הנוב"י נמנע
מכל שימוש בספר הזוהר כמקור הלכתי על אף שבדרשותיו ובצל"ח לא נמנע לצטט
מונחים מתונים מהקבלה והזוהר לפי ראות עיניו מה שעבר את שבט ביקורתו (ומה גם נדמה
לי שכולם לפני סוף שנת תק"ל שיצא בפומבי נגד הזוהר, ואולי גם בכלל לפני ששינה
גישה).
צל"ח ברכות ג. "ואמנם אני תמה
על אף שהפוסקים הקדמונים אין להם עסק עם דברי הזוהר כי לא היה בימיהם הספר
הזה", נודע ביהודה או"ח קמ' "שאין להעמיד ולעשות כיוון
בדברי הרמב"ם מדברים אשר בימיו לא נודעו ולא נשמעו".
יש לציין שלא הכל קלטו את שיטתו של הנוב"י
שבעצם חולק על האר"י, בפרט לאור צינזור הדרשה הנ"ל, אך החיד"א
כן קלט, ולכן אמר ב'יוסף תהלות' וז"ל "יושב ודורש שאין צריך כונה כלל
וכל התקונים נעשים למעלה מאליהם ע"י מעשנו והוא חולק בידים נקיות על
רשב"י וחביריו קדושי עליונים ועל רבינו האר"י", וכן החיד"א
קלט שבעצם גם היעב"ץ חולק על האר"י, וכתב בחיים שאל א' "וראיתי
להרב מור וקציעה סימן ל"ד שכתב... ותמהני עליו דרב גובריה לחלוק על רבינו
האר"י זצ"ל וכל קדושים עמו, שכתבו דב' סברות רש"י ור"ת
אמיתיות, ואין כאן מחלוקת וספק והוא הכריע דא"צ שתי זוגות רק יש להניחם מספק,
וכן קבע בסידורו... ובא להכריע מתקוני ז"ח נגד האר"י זצ"ל וסיעתו
הקדושה אשר כל דברי קדשו של האר"י זצ"ל מיוסדים על אדני הזהר ונגלו אליו
האלוקים. והלואי היה כותב בדרך הערה על דברי האר"י זצ"ל וקושי' אבל הוא
מכריע וגזר אומר כי אין צורך לשתי זוגות לדעת הזוהר והנח להם לישראל וכו'. ואם
הפוסקים כתבו דיניחם מספק היינו דבזמנם עדיין לא הזריח אור שמשו של האר"י
זצ"ל אבל הוא שתדיר בספריו מביא דברי האר"י זצ"ל יש לתמוה עליו איך
מלאו לבו להכריע נגד האר"י זצ"ל והגם שלא זכר כלל לדברי האר"י
ז"ל כאן אין ספק שקדמה לו ידיעה מדבריו. ולשוא צרף צורף ואין הכרעתו
כלום", וכאמור מה שהחיד"א לא ראה כלגטימי, היעב"ץ
והנוב"י והגר"א ראו כלגטימי וכאמור כך הכריע בהלי"ע ח"ז
בהקדמה הביאותיו בהמשך, וד"א לעצם הוכחת דברי החיד"א נגד
היעב"ץ ר' בתורת הקדמונים ח"א אות י' הוכיח דלא כחיד"א.
ור' גם תלמידו המובהק של הנודע ביהודה ר'
אליעזר פלקלס בשו"ת תשובה מאהבה סי כ"ו, (הובא מדבריו ביבי"א
ח"ט סי' קג' אות ב'), "מי פתי הישראלי חסר לב אשר בתורת משה עבד ה' ישבע
לשקר ובתורת ספר הזוהר הבנויה על שכל האנושי לבאר ולפרש תורת ה' תמנעהו
משבועת שקר את זה כתבני לדעת האיש ההוא שהספר הזוהר כלו קדוש אבל אני אומר הריני
נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו (וכ"כ
עוד בסי' ס"ב וז"ל ובלא"ה כבר כתבתי פעמים רבות שאין ראיה
מזוהר שלא נודע ברור מי הוא המאסף והמלקט ספר הזוהר והרבה הוסיפו) ועלה אחת
מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה אמרו חכמי התלמוד
כל ברייתא דלא מתנייא בי ר' חייא ור' אושיעא מאן יימר דמתרצתא היא דלמא משבשתא היא
וספר הזה ודאי לאו בר"ח ור"א אתמר כי כל הדורות מראש לא זכרו
מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא
מהתנא ר' שמעון בר יוחאי... כלם לא ידעו ולא ראו ממנו דבר עד שזה קרוב לשלש
מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהו כנסיה אשר קבלוה בכנופיה כמו תלמוד בבלי
וירושלמי... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא האלקי רשב"י כי הוא
היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה, ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן ", [לשון
זו גם מצאתי בספר שרשי מנהג אשכנז ה' עמ' 226 ו- 529 מביא מהרב אברהם מנחם הכהן
פורטו "ועם כי הזוהר והתיקונים לעת עתה נתפשטו לאו רבי שמעון בן יוחאי
חתום עליה... ואע"פ שמצאו לשון הזוהר שהביא מהר"ר יוסף קארו בהלכות
תפילין לסייע מנהג הספרדים... לאו רשב"י חתים עליה" (ר' ספר הזכרון
"בצאת ישראל" עמ' שנא)], ועוד ר' בהמשך מדבריו.
החת"ס
(מספר מי מנוחות מג: של תלמידו ר' אליעזר ליפמן ניזאץ
מהונגריה שכהן בכמה ערים ואשר החת"ס תמך במועמדותו לדיין כשהתמודד),"וכאשר בפירוש שמעתי כן מפה קדוש אדומ"ו גאון ישראל קדוש
ה' מכובד מוהר"ר משה סופר זצוק"ל אב"ד ור"מ דק"ק ערשבורג
שאמר בפני רבים מתלמידיו אלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על
טהרתן לברר מהם ממה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו, רק ספר קטן
הכמות מאד, מחזיק דפים מעוטים", החת"ס
משו"ת יד חנוך (דודו וחמיו של הרב מסאטמר) "בכל דף ודף מספר
הזוהר ותיקונים ישנן הוספות רבות ונכבדות שהוסיפו בימי הגאונים ז"ל על הגליונות,
ואחרי כן הכניסו הסופרים הדברים האלה בפנים הספר, עד שקשה מאוד עכשיו לברר
איזה עיקר ואיזה נוסף, ושמעתי אומרים בשם הגאון החת"ס שאם
יסירו כל התוספות מן הספר היה נשאר ספר קטן הכמות ורב האיכות"
(מפענח נעלמים סי' ה), והוא אשר הזכיר החת"ס בהבלעה בשו"ת חת"ס ח"ו
סי' נ"ט (בעניין שאחד אמר לו בשם אביו דבר שכנ' אינו מאביו) "הנה נמצא
בשכונתך ספר מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא
ז"ל בענין זה, הלא ישתוממו רואיו, ודי למבין", וכ"כ בשם החת"ס
בספר זכרון למשה שיצא לאור במלאות מאה שנה לפטירת מרן החתם סופר בדף נ מובא מכתב
הגאון הרב שרגא ויזנברג שכתב הנני מעיד בעד שמועה ששמעתי מפה קדשו של מרן הצדיק
מאונסדורף זצ"ל (הרב שמואל רוזנברג בעל באר שמואל רבו של הרב שרגא ויזנברג)
שכאשר הובא לפני החת"ס זצ"ל את הספר "בר יוחאי" מהחכם משה
קוניץ שהשיג על מטפחת ספרים פתח ואמר, "ערבים עלי דברי דודים שבספר מטפחות
ספרים מהגאון יעב"ץ זצ"ל ממענות הבר יוחאי", ועוד בענין
הספר מטפחת ספרים לעומת הספר "בר יוחאי" שניסה לענות עליו, ר' בשואל
ומשיב (נטנזון) או"ח נד' רלט', "זכור אזכור את אשר כתב הגאון סבא
קדישא מו"ה יעב"ץ במטפחת ספרים' והנה בא מפטפט אחד אשר אמר להשיב עליו
באין מבין", (וכן בהסכמת השואל ומשיב' לספר בית ישראל' לרצ"ה מזידיטשוב
דחה בתוקף את ספרו של המבקר), ולסיום עוד משפט מעניין משו"ת החת"ס
בסי' קצז' "ראיתי רבותי הגאון הפלאה ז"ל ומורי החסיד שבכהונה
מהו' נתן אדליר זצ"ל והגאון מהו' זלמן חסיד ז"ל שלא המשיכו עדה מעיד אני
עלי שמימי לא שמעתי מפי קדושי ישראל הנ"ל ס' הזוהר יוצא מפי קדשם בשום דרוש
ותלי"ת לא זזה ידי מתוך ידם ולא חסרתי מהם וכו' ותלי"ת".
[13] אף בדברים יסודיים בקבלה,
כמו שא"צ כלל לזווג את הספירות, (וכן ס"ל לנוב"י קמא יו"ד
צ"ג "ובזה די וא"צ יותר והכוונה הוא רק פירוש המילות וכל התיקונים
למעלה נעשים מאליהם ע"י מעשינו", וכן הרחיב בזה יותר בדרשותיו דרוש ה'
שגם אם אלו דברים נכונים, אז רק מצוה עלינו ללמדם אבל לא לכוונם, וכדלקמן גם
הרמב"ן), וגם בכל מיני פרטים לדוג' מובא בספר דברי שאול (נתזון)
פרשת תרומה "והנה האר"י ז"ל באתקינו סעודתא של שבת בבוקר אמר יגלי
לן טעמי דבתריסר נהמי ולדעתי כוונת הזוהר היה לזה שכן קראו גם כאן תריסר נהמי
והמעיין ימצא שכן הוא האמת, ושמעתי בשם הגאון החסיד רשכבה"ג מו"ה אליהו
מווילנא זצלה"ה שאמר שהזוהר כתב תריסר בצועין וכוון למ"ש הבה"ג
דר"ז דבצע לכלה היינו דבצע על שתי חלות וכיון דבעי לחם משנה כל שלש סעודות
א"כ הוה תריסר בצועין ולכך לא עשהו י"ב חלות ואמר שאף שהאר"י
ז"ל אמר שיש לעשות י"ב חלות כיון שהאר"י אמר יגלה לן
טעמי דבתריסר נהמי הרי שלא ידע הטעם, והוא ידע שכוונת הזהר כן, לכן
א"צ י"ב חלות, כן שמעתי משמו זצלה"ה", כל
הכתוב לחיים עמ' קנא'- "אמר לו רבינו הלא נמצא בזוהר הקדוש על המניח
תפילין דר"ת שהוא בן עולם הבא' גם האר"י ז"ל כתב בפירושיו
על הזוהר שיש להניח בזמן הזה תפילין דר"ת והשיב לו אין
אני מהדר כ"כ אחר עולם הבא והמהדר אחר עוה"ב יניח תפילין של
ר"ת וגם פשט הזוהר אינו כן ומיום שמעו מפי קדשו של
הגר"א ז"ל לא הניח רבינו תפילין דר"ת", וכן חלק
הגר"א בכלל על כל עניין הכוונתו בתפילה, וכמובא בטוב ירושלים פ"ב
מריא"ח "וכן קבלנו מרבינו הגדול רשכבה"ג היותר גדול בחכמה זו מכמה
דורות שלפניו הגר"א מוילנא ז"ל שאין לכוין בתפילה כוונות העמוקות
ואמר ג"כ שבכל תפילה ותפילה יש כוונות אחרות מה שמכוון בתיקוני
התפילות שסדרו לנו אנשי כנסה"ג ואין תפילה דומה לחברתה רק משתנה בכל עת לפי
סדרי צירופי שמו הגדול ית' עכ"ל", היינו גם ס"ל שאין שייך
לתת כוונות קבועות כי לכל תפילה יש כוונות אחרות, וגם ס"ל שאין לכוונן הכוונת
בתפילה, ור' בלש"ם בסוף הגהותיו על ספרא דצניעותא "אמנם הוא הנה
בעיקר הדברים גם אם אינו מפרש הגר"א ז"ל כדברי האריז"ל אין
לתמוה כלל כי רב גובריה דהגר"א לפרש בדרך אחר וכפי ראות עיני קדשו ולא
חדש הוא כלל כי מצינו בספד"צ בכ"מ שכותב בדרך אחר מהאריז"ל ודבריו
הם מאירים כשמש בצהרים ולפעמים מצינו עוד כי בהשמונה שערים חוזר האריז"ל
ממה שכתב בע"ח ואומר כהגר"א ז"ל", והולך ומונה לדוגמא 7
מקומות שחלק בהם הגר"א ופירש אחרת את הספרא דצניעותא דלא כאר"י, ומסיים
"וכן יש עוד איזה ענינים בסד"צ אשר הגר"א ז"ל נטה מפירוש
האריז"ל ונלאיתי לכותבם אך עכ"פ הוא כי לא חדש הוא ואין לתמוה על זה כי
רב גובריה ורב חיליה דהגר"א ז"ל לפרש בדרך אחר כפי ראות עיני
קדשו", (וכ"ז דלא כרי"א חבר שניסה בכח להשוות שיטת הגר"א
לאר"י, למשל גבי י"ב חלות שהבאתי ניסה לכתוב הריא"ח במגן וצינה לז:
כאילו חלק רק על גורי האר"י ולא היא וכדהבאנו לעיל), ואף אני אוסיף (מספר
תורת הגר"א) שנחלקו עוד שלאר"י הזיווג הזמני של או"א חשוב מהתמידי
שלהם ולגר"א להיפך, לאר"י הנשמות יוצאות מהזמני ומלאכים מהתמידי
ולגר"א להיפך, ועוד להם מח' בענין הנשמה ובחירתה, וכן נחלקו בסדר המשכת
המוחין, וכן נחלקו בשם מ"ה שלאר"י הוא בא"ק שמעל האצילות ומתקנה
ולגר"א הוא חיות נשמת ופנימיות האצילות עצמה, ולא מזכיר את שם ב"נ ולא
את חיבור הדינים עם הרחמים, בענין מיתת המלכים דרכו העיקרית של הגר"א זה מחמת
סתירות והפכים שהיו באצילות ולא מחמת דינים קשים וסיגים כאר"י, וכן בענין
המתקלא לארי זה ביסום הרחמים את דינים ולגר"א היא הכרעה ביניהם ע"י
אמצעי, וכן בעניין הזיווג שלאר"י זה ביסום הנוק' ובירור הדינים ע"י
הרחמים, ולגר"א עניינו הכרעה הנ"ל, וכן לאר"י תיקון האצילות הוא
ברחמים המבסמים הדינים ולגר"א ע"י ההכרעה הנ"ל, ועוד נחלקו בשפע האצילות, וכן נחלקו
בענין הבחירה שניתנה ע"י מיתת המלכים, וכן נחלקו באורות הנקודות אם הם אורות
שלא מאירים יפה כל צרכם או שהם אורות שאין הנברא יכול להשיגם, ועוד כמה דברים, וכ"כ
בעל התניא על הגר"א שאינו מאמין בהעלאת ניצוצות בתחלת סימן כ"ה כותב
בעל התניא על עמדת המתנגדים וכמדומה לי שתפיסתם אינה מצד דקדוק הלשון שבצוואת
הריב"ש אלא מעיקר ענין התלבשות השכינה בקליפה שאין להם אמונה במ"ש
האריז"ל בס' הגלגולים, והדברים זהים
ממש לדבריו המפורשים, באג"ק אגרת לה עמ' פט' (שבמדה רבה יש לראות אגרת זו
כמעין אגרת משלימה לאגרת דנן) הנה עיקר העלאת מ"ן זה של העלאת ניצוצין לא
נזכר אלא בקבלת האריז"ל לבדה ולא במקובלים שלפניו וגם לא בזהר הק' בפירוש
וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האויז"ל בכללה
ושהיא כולה מפי אליהו ז"ל רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו
הגדולה ואין חיוב להאמין בה כו' וגם הכתבים נשתבשו מאד וכו' ולאיש אשר אלה לו לו
משפט הבחירה לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האריז"ל לאמור שמועה
זו נאה והיא מפי אליהו ז"ל וזו אינה מפי אליהו ז"ל
[14] יבי"א ח"א סי' ג' יד, יח, כא,
"שיסוד דבר זה להניחם ביחד ע"ד הקבלה, הוא מפני שסוברים ששניהם אמתיים,
ובש"ס ופוסקים מבואר להיפך, וגם עי"ז שחושב כן עובר משום בל
תוסיף", וסוף אות כה', וביבי"א ח"ז או"ח ז' אות ג' "וכבר
הוכחתי במישור... שרבותינו חכמי התלמוד בעירובין (צו ב) ובע"ז (מד א) סוברים
כי רק זוג אחד של תפלין אמת, והנחת שני זוגות של תפלין רש"י ור"ת אינה
אלא משום ספק, וזה ברור לכל מי שמודה על האמת. וכן מבואר בכל הפוסקים... וכל
היתרו אינו אלא ע"פ הקבלה של האר"י ששני הזוגות אמת הם אולם מאחר
שביארנו שהתלמוד שלנו וכל הפוסקים חולקים על הקבלה של האר"י", ובח"ט
סי' קח' אות כה' "מ"ש בהערה בשם האר"י שהתפלין של רש"י ושל
ר"ת שניהם צריכים. אנו אין לנו אלא דברי מרן שסובר שהחושב בדעתו כן
בהנחתם, עובר משום בל תוסיף, ואין הנחתם אלא משום ספק", מה שעורר עליו
את חמתו של הרב המקובל בעל 'ישכיל עבדי' ח"ח עמ' צו "נכון הדבר, שכן
נמצא רב א' ידוע שהעיז לחלוק על הראשונים גדולי המקובלים... בפרט אם כבר ידע והכיר
דברי האר"י והוא חולק עליהם בידים רמות, ואלה אשר לא ידעו ולא הכירו סודו
ש"ד ואין להם יד ומגע בתורת הקבלה והם בבחי' שוגגין ואנוסין ואין עליהם עון
אשר חטא, ל"כ מי שכבר ידע והכיר דברי האריז"ל", והשיב עליו ביבי"א
ח"א או"ח סו"ס ג' בהע' 15 "וטחו עיניו מראות דברים המצודקים
בראיות והוכחות בוררות והיו למאורות", ובהסכמה לספר כרם ד"ל, כתב הרב
"ומש"כ ידידי הרב הגאון ר' עובדיה הדאיה...על פתגם דנא יש לי להשיב על
דבריו באורך וברוחב ובודאי שלא עיין יפה ככל מקורות ההלכה והפוסקים שהבאתים בספרי
יביע אומר שם וכאשר הוא עצמו אמר לי זאת פה אל פה בשיחתי עמו שלא היה לו שהות
לעיין בתשובתי רק ראה מה שכתבתי בכלל העולה שבסיום תשובתי ואילו היה רואה דברי
בישוב הדעת כראוי ודאי שהיה מודה על האמת ואכמ"ל", ובח"ז
או"ח סי' ז' אות ג' "ונוראות נפלאתי עליו שתוקע עצמו בדברי קבלה
המנוגדים לרבותינו חכמי התלמוד והפוסקים בלשון מדברת גדולות".
[15] וכ"כ המקובל ר'
צדוק הכוהן מלובלין, בספר הזכרונות עמ' 173 (בהגנתו על הריב"ש שכתב
נגד הקבלה, ואף מרבו הר"ן, על הקבלה של הרמב"ן, מפני בעל "עבודת
הקודש" שהתקיפו), וז"ל "אבל דע כי אין לנו חובות אחרות זולת
מה שחייבתנו תורה שבכתב ובעל פה בתלמוד המסור בידינו ממקבלי התורה שבעל פה
וכל מה שלא נמצא זכרונו בתורה שבכתב ושבעל פה המסורים בידינו אם יבואו
אנשים ויאמרו לנו כך קבלנו אפילו יאמרו שקיבלו איש מפי איש עד משה רבינו
ע"ה אין אנו אחראין לשמוע להם מאחר שלא נמצא מזה בתלמוד ששם
פירשו לנו חכמים כל המקובל בידם מתורה שבעל פה", וכ"כ התשובה מאהבה,
בספרו "עולת חדש" חלק ד' בתחלתו, "חי נפשי כי שמעתי בנעורי
מפי הגאון המקובל הגדול שהיה יודע הזוהר וכל ספרי האר"י ז"ל בע"פ
הוא הר' יונתן אייבשיטץ שהיה אומר לשומע דבריו בעניני הקבלה
כשראה שהם מפקפקים בהם ואמר אם לא תאמינו אין בכך כלום כי אין אלו מעיקרי
אמונתנו וכן היה אומר לאלו המביאים הקדמות מדברי הקבלה ליישב
איזו גמרא או מדרש, לא חפצתי בזאת, ומה חדוש ע"פ הקבלה תוכל ליישב
מה שתירצה, אמור לי הפשט הברור ע"י נגלה ואז אודך, וכל זה אמת" (וזאת
על אף שהרב אייבשיץ עצמו אף שהיה מכוין כוונות בתפילה, כמובא במכתבו לר' ארייה
לייב אב"ד קניגסברג "סדרתי לעצמי הכוונות בקצרה לפי האר"י ז"ל
וזוה"ק כדי שלא יהי' כ"כ ארוך אך מ"מ אין כ"כ בקצרה אשר על
הרוב הצבור אומרים קדיש על עלינו ואני עדיין בעמידה זו תפלה ואם כי ילעגו עלי
וצחקו צעירים אני מנעלבים בזה וזה חלקי מכל עמלי שעה זו שאני עומד לפני שומע תפלה
וכוונתי רצויה לפי סדר השתלשלות ושליבות המרכבה ומי יתן והי' נזדמן"), וכן
החת"ס כתב בשו"ת שלו סי' ט"ז, וז"ל "וכבר כתב
רמב"ן בספרו מלחמות חובה (צ"ל "מצוה") כל מה שלא נמצא
בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשיהם אין אדם מחוייב להאמינו והמאמין יאמין"
(זה לא הלשון המדויקת, אלא בכלל על האגדה דיבר הרמב"ן וכדברי הגאונים, ואדרבא
אותה אגדה שעליה אמר הרמב"ן שאינו מאמינה היא גם בירושלמי), [וזה
ד"א על אף שהחת"ס עצמו ס"ל שלענין מנהג עוקר הלכה, גם הספרים שמחוץ
לש"ס, שקאמר לעיל שאין חיוב להאמינם, ובשו"ת שלו סי' ל"ו, קרי להו
ספרים חיצוניים, מ"מ מהני לשיטתו להיות מנהג על פיהם ולעקור הלכה, וז"ל
שם "שתפסו המנהג כהזוהר על זה כ' מהר"א שסיין מנהג עוקר הלכה ונעשה הלכה
קבוע דהיינו היכא דספרי חצונים חולקים על הש"ס וספרי חצונים היינו מס' סופרים
וכדומה או מדרש ופסיקתא והזוהר כא' מהם אותו מנהג עוקר הלכה ונעשה הלכה
רוחת", כמובן הרבה חלוקים עליו להלכה בזה, וס"ל דדבר שהוא מחוץ
לש"ס וכש"כ אחר תקופת הש"ס כגון מסכת סופרים וכדו', לא יכול לעקור
הלכה מהש"ס] וכבר הרחבתי בזה במאמרי על אמונת הגלגול לפי הגאונים
והראשונים שלפני תקופת הזוהר, ובמאמרי על מסורת שלשלת הקבלה אצל בעלי הקבלה (יש
מאין, שמיטות, צמצום שבירת הכלים ספירות פרצופים וכו').
[16] וז"ל הרב בהלי"ע ח"ז בהקדמה "ואז בזמנו כשיצא הספר יביע אומר לאור, ונתתיו במתנה להרב יצחק נסים
ז״ל, בראותו את דברינו הנ״ל, הרעיש עולמות על זה וצווח ככרוכיא, בייא בייא, איך
לא יראתי לומר כן נגד רבינו האר״י ז״ל, ושכאילו ח״ו פגעתי בכבודו בזה, ושלח על
ידי חכם בבלי אחד לגדול בדורינו הי״ו, להשפיע עליו שיצא בפומבי נגד הספר יבי״א,
ואני בשומעי הדברים האלה, חרה לי מאד, והלכתי בעצמי לאותו גדול עם הספר
יביע אומר ח״ב שיראה בעינו הבדולח כל מה שנכתב בספר, ואחרי שלמד כל הענין ההוא, אמר
לי בפה מלא שאין כאן שום פגיעה ח״ו בכבודו של רבינו האר״י, ומה בכך אם נשוה
מעלתו למעלת מרן אשר נתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל. ובפרט שהסתמכתי על כמה
רבנים גדולים שכתבו כן. ואדרבה כתב לי דברי שבח על הספר יביע אומר. ובאמת אם
לגבי מרן אע״פ שנתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, להיותו גדול הדורות ומרי
דאתרא... ואע״פ כן אמרינן סב״ל נגד מרן, כל שכן לגבי רבינו האר״י
שבמקום מחלוקת בודאי שיש לומר ספק ברכות להקל. וכן ראיתי עתה להגאון מופת הדור רבי
משה פיינשטיין בשו״ת אגרות משה (חאו״ח ח״ד סי׳ ג) שכתב, הדבר פשוט דמ״ש האחרונים
שבמחלוקת הפוסקים, הקבלה תכריע, זהו בדבר המפורש בזוהר הקדוש, אבל האר״י, וספר
פרי עץ חיים, אף שגדול מאד כבודם, הוא כאחד מן הפוסקים, שרשאים לחלוק עליו אף בדברי הקבלה,
ולא לנו יתמי דיתמי לומר מי גדול ממי. לכן אין דברי האר״י מכריעים יותר מכל
רבותינו... ובמקום אחר כתבתי להשיב על מ״ש החיד״א בברכי יוסף, שאילו
ראה מרן דברי האר״י היה מודה לברך, ונמשך אחריו הגרי״ח..., שמנין לו לומר כן,
וכבר כתב הגאון יעב״ץ... כי אפילו אילו ראו הפוסקים דברי המקובלים שכתבו כן ע״פ
סתרי תורה, לא היו חוזרים בהם מהודאתם, כי 'לא בשמים היא', ואפילו בבת קול קי״ל
(ב״מ נט:) אין משגיחים בבת קול בפסק הלכה, ודברי המקובלים דיינינן להו כיחידאה,
וכאילו נשנו בברייתא דלא מתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא... וכן ראיתי
להגאון בעל שדי חמד בשו״ת מכתב לחזקיהו (סי׳ ז דף לג ע״ר) שתמה כן על החיד״א,
דמנין לו אומדנא זו שאילו הוה מרן חזי לדעתיה דהאר״י ז״ל הוה הדר ביה. ע״ש...
והלום ראיתי כל מה שהאריך בזה הרב משה לוי בספרו ברכת ה׳ ח״א (עמוד קא), ובמסקנתו
התעקש לומר דלא אמרינן סב״ל נגד האר״י. ובאמת שהמעיין היטב בדבריו יראה שאין להם
שחר, שאע״פ שראה מש״כ בזה בשו״ת יביע אומר ח״ב (סי׳ כה) דלא בשמים היא, ארכבה אתרי
ריכשי, ותלה הדבר בחכמתו הגדולה ועיונו הזך של האר״י בפשט עם הקבלה ביחד. ודברי
שיבוש הם, ופטומי מילי בעלמא נינהו, ולא תיקן בזה כלום. וכבר הבאתי בספרי שם דברי
החת״ס (חאו״ח סי׳ נא), שכל המערב קבלה עם ההלכות הפסוקות בש״ע, חייב משום זורע
כלאים פן תקדש המלאה וכו׳. ע״ש. ואין להאריך בדברים הדברים...", וכ"כ ביבי"א
ח"ב או"ח כה' אות יב' "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין מנ"ל
להרבנים הנ"ל אומדנא זו בדעת מרן, שאילו היה רואה לד' רבינו האר"י היה
פוסק כן. והרי עם כל הכבוד לרבינו האר"י ז"ל, עטרת בראש כל אדם, אנן
קי"ל לא בשמים היא. ומהיכא תיתי להניח דברי הפוסקים המפורסמים, ולתפוס
דברי האר"י ז"ל, כהלכה למשה מסיני.... וכ"ש לפמ"ש בס'
אגרות התניא (דצ"ז ע"א), בשם הגר"א שאינו מאמין בקבלת האר"י
בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזער מפי אליהו ז"ל, והשאר
מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה וכו'. וע"ש (דצ"ט) שכ"כ הגר"ח
מוואלוז'ין בהקדמה לספרא דצניעותא. ע"ש. וא"כ מה כל החרדה הזאת להניח
ד' כל הפוסקים וכללי הדינים מפני סברות האר"י ז"ל", וביבי"א
ח"ו או"ח ח' "העיר כת"ר שאיך הרהבתי עוז להכריע נגד דעת
האר"י ז"ל שקבל מפי אליהו ז"ל.. והנני להשיב, כי באמת לא נכחד ממני
דברי האר"י ז"ל הנ"ל.. אולם אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש...",
ובח"ו או"ח ס' ח' הע' 1 "ואמנם בדברי בזה עם הרה״ג המקובל ר׳ אפרים כהן
אמרתי לו שלא
יעלה על הדעת שכל ד' האר״י מפי אליהו,
והאר״י לא חידש דברים
מדעתו הגדולה, שאדרבה האומר כן פוגע בכבוד האר״י, והסכים לדברי. וכיו״ב מה שאמרו כמה פעמים שדברי ר׳ חננאל דברי
קבלה הם, והרי כמה גאונים מן
הראשונים חולקים עליו בהרבה מקומות, ובע״כ דס״ל שחידש דברים מדעתו הגדולה, ולכן
הרהיבו עוז לחלוק עליו... וה״ה לגבי קבלת האר"י ודו״ק". ובח"ט
או"ח קה' "והשערת החיד"א באומרו אילו היה רואה מרן דברי
האר"י היה חוזר בו, אינם מחוורים כלל. ופוק חזי מ"ש הגאון
יעב"ץ... והלום ראיתי להגאון ר' משה פיינשטיין (חאו"ח ח"ד סי' ג)
שכתב, שהדבר פשוט דמ"ש האחרונים שכל שיש מחלוקת בפוסקים, הקבלה תכריע, זהו
דוקא בדבר המפורש בספר הזוהר והתיקונים, אבל כתבי האר"י אף שגדול כבודם מאד,
מ"מ הוא כאחד מן הפוסקים, שרשאים לחלוק עליו אפילו בדברי הקבלה וסתרי תורה",
ובאות ט' "מ"ש שדברי
האר"י הם ודאי גמור, ואין בהם ספק... מנין לו דבר זה, שאינו אלא
מהרהורי לבו, היפך דברי הפוסקים, ותמיהני עליו, שאיך מלאו לבו להעריך גדולי
עולם, ולקבוע הלכה כהאר"י נגד מרן. והלכה רווחת בידינו (ב"מ נט ב) לא
בשמים היא... האר"י, וספר פרי עץ חיים, אף שגדול מאד כבודם, הוא כאחד מן
הפוסקים, שרשאים לחלוק עליו אף בדברי הקבלה, ולא לנו יתמי דיתמי לומר
מי גדול ממי. לכן אין דברי האר"י מכריעים יותר מכל רבותינו... וידעתי
בני ידעתי כי הבן איש חי נמשך בזה אחר דברי החיד"א, אך לא עדיף מגברא
דאתי מחמתיה".
[17] וכדברי החיד"א
הנ"ל, וז"ל ביוסף תהלות על הנוב"י "יושב ודורש שאין צריך כונה
כלל וכל התקונים נעשים למעלה מאליהם ע"י מעשנו והוא חולק בידים נקיות על
רשב"י וחביריו קדושי עליונים ועל רבינו האר"י". היינו במה שראה
הנוב"י מחלוקת לגיטימית, חיד"א לא ראה, והיא הנקודה אם לתפוס את כל דברי
האר"י כבהכרח נכונים, או שהאר"י כשאר אחרונים וראשונים, ואם לסבור
כהרח"ו שכל דברי האר"י מאליהו הנביא, או כגר"א שרובו ככולו מחכמתו,
או בכלל כר"י אבולעפיה (נכד מהר"י בירב הראשון ומוסמך ע"י השני) בן
דורו של האר"י, ואח"כ רבה של דמשק בזמן שהרח"ו היה שם, שלא
ס"ל כלל מכל סיפורי ההפלגה שעל האר"י, וכדברי הריא"ם (הבונה על עין
יעקב) ממנו "שהיה כרע כאח להאר״י ז"ל (קאי על ר' יעקב אבולעפיה), אמר
לו, לא היו דברים מעולם מהסיפור מפעולותיו אלו, ושאף גם הוא היה אומר לו שלא היו
כנים הדברים שאומרים עליו", ור' עוד במאמרי הסמוך, וכן ר' ביבי"א
ח"ב או"ח כה' אות ה' הע' 5, שכתב על איזה נס שספר הרב הדאיה בדיעה והשכל
צז: אות יג' ישכיל עבדי, וכתב עליו הרב "אל יפסידנו במעשיות וסיפורים",
ור' גם דברי שמש ומגן (הרב שלום משאש) ח"ג עניינים שונים סי' א (שלא
האמין בעניין הינוקא שנפוץ לאחרונה): "הביא מעשה ששמע אותו מרב אחד, שגם
הוא שמע אותו מהרה"ג יהודה צדקה ז"ל. שהיה נוכח באותו מעשה, זה עשרים
שנה ויותר, בילד הנולד, ומאותה שעה ממש התחיל להגיד כל התורה כולה... עד שרב גדול
מהישיבה סטר אותו ואז שתק ולא ענה עוד", וסיים על זה, "ואני
תמה... ומה שהביא מסיפורים בעלמא, שהוא שמע מרב, ששמע גם הוא מרב, מה שהביאו
התינוק לפני הרב בישיבה כמש"ל. יאמר לי ידידי, אם זה אמת, מדוע הרב צדקה
ז"ל לא העלה המעשה הזה באחד מספריו, דזהו דבר גדול שלא היה כמותו בעולם, והיה
צריך לפרסמו ויכתוב שראה בעצמו דבר זה. גם עניין כזה היה מתפרסם בכל העיתונים
שבעולם, דלא דבר ריק הוא, והיו מרעישים העולם על זה... אלא ודאי דלא היו דברים
מעולם, ורק שמועות שונות שהולכות מפה אל פה אל פה, מזה נולדים דברים חדשים
שלא היו ולא יהיו בעולם... ואפילו אילו נכתבו, לא חייבים להאמין בכל מה
שהוא נגד השכל".
[18] ואין אני מפקפק כלל
בגדלותם של המגיבים, כמו שאין אני מפקפק בטעותם, מה גם שאיני מכירם כלל, ואין
דבריי מכוונים אישית לאף אחד, לא לגברא דלא חזינא אלא לתיובתא דאמינא, רק זאת
אומר, מי שטוען כזאת, בעצם מעיד על עצמו שכל מאמריו הן להצדקת טעויות של מסורות של
אבות אדמורי"ם ראשי כתות בבות אמהות וכדו', ולאו דוקא חתירה אל האמת, וטוב
שיודיע זאת בפירוש, שהוא במסלול כזה, במקום לכלות את זמנם וכספם של החפצים באמת,
המנסים ללא הרף והצלחה לדון איתו.
[19]
וכן ריב"ש קי"ח, ור' גם רשב"ץ בהקדמת אוהב
משפט סוף פ"ו, אך יש מרבותינו ראשונים ואחרונים ומקובלים שחולקים עימו בזה
וס"ל שאין הבורא יודע את הבחירה, הראב"ד במקום, ר' גם אור שמח הל' תשובה
פ"ה ה"א הביא כך מספר מעשה השם, וכן הבין בראב"ד, וכן רש"י
סוטה ב. ד"ה 'איני', וכמו שהעיר לנכון במקום אוהל משה (הורוויץ), רלב"ג
בראשית כב' א' התועלת הט"ז, פירוש רבי יוסף בן שושן (מקובל מתקופת הראשונים)
על אבות פ"ג מ"כ (עמודים פז־פח), פירוש החסיד היעב"ץ למסכת אבות
פ"ג מ"כ (לו ע"א – לז ע"א), ור' גם של"ה תולדות אדם בית
הבחירה, ושם עולם לרב אייבשיץ מכתב ח', וכן הכריח המקובל ר' רפאל בורדוגו המכונה
המלאך רפאל, בספרו מי מנוחות, ממה שמוסכם מהרמב"ם גופיה ומשא"ר אחרונים
ומקובלים שאין הבורא יכול ל-2 הפכים [במו"נ ח"ג פט"ו, דבר שמוסכם
כמעט אצל כל הראשונים והאחרונים אף המקובלים ואף מתנגדי הפילוסופיה (למעט
הרמ"ע וכמה מרבני החסידות), ואף ע"ז התווכחו עם הנוצרים שהאמינו ב2
הפכים], ור' מלבי"ם בתורה אור כב א', ור' גם אוה"ח בראשית ו' ה' שאף
את דעת הרמב"ם רוצה להטות מפשוטו, ור' דבריו גם בבראשית לז' כא', ורבינו
חננאל- חגיגה ה ע"א: גבי יש נספה בלא משפט.
[20] וכמו השם מטטרון שהוא מהמילה היונית שליח, וכ"ה ברמב"ן
שמות יב' יב' "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - ולא על ידי השליח השלוח מאתו
יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון כי פירוש
המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה
והראהו כל ארץ ישראל ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר) וישמע בלק כי בא בלעם (במדבר
כב לו), ששלח מטטרון לפניו, ועוד שם ראה החילותי תת לפניך (דברים ב לא), אי אכפת
לך אני מטטרון שלך ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל, לפני כורש,
שנאמר אני לפניך אלך (ישעיה מה ב), לפני אשה אני עתיד לקדם, לפני דבורה וברק,
שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד) וכן במקומות רבים וכן שמעתי כי שליח
בלשון יון "מטטר".
[21] אמנם בנוסח סידורים
מסוימים הנוסח אחר/תוקן כגון בסידור תימן (וגם באיש מצליח) "ולמען שם
הגדול והקדוש", אך א- גם זה מהו, כאילו זה שם של מישהו אחר, היה צריך לומר
"למען שמך הגדול", כרגיל, וגם כדלקמן בנוסח שהביאו בתפילה הארוכה
שוב הנוסח היותר בעייתי.
[22] רדב"ז ממרים ה' ב' "ואם
תשאל שבעלי הקבלה מנו עשרה שמות שאינם נמחקים תשובתך כי העשרה בכלל שבעה שהרי שם
י"ה בכלל שם ההו"יה ושם אל בכלל שם אלהים וכן שם הויה בנקוד שם אלהים אי
משום הנקוד הרי הוא בכלל אלהים ואי משום הכתיבה הרי הוא בכלל שם הויה ועל דרך זה
אדני צבאות אלהים צבאות אל חי הם בכלל השבעה ודע זה", אמנם משער
רוח הקודש תיקון ג' "אמר שמואל... ענין מש"ה בפרש שדי מלכים בה
(תהלים ס"ח), פי' כאשר מזכיר ומפרש האדם מפיו. שמות הקדש כמו שם שד"י
וכיוצא בו, הנקראים מלכים כנודע, כי כל שמות הקדש נק' מלכים, ולכן ר"ת
'בפרש 'שדי 'מלכים הוא בשם, פי' כי כשמפרש ומוציא מפיו שמות הקדש, אז נדון
בשלג אשר בגיהנם, שיש בו ב' מדורות אחד של שלג ואחד של אש וזהו תשלג בצלמון,
ר"ל יכנס בגהינם של שלג הנק' צלמון ולכן תקונו הוא ע"י השלג כנז"ל,
ואמנם ענין השלג הזה נבארהו למטה בענין תקון עון משכב זכור וע"ש, ודע כי
המשתמש בשמות הקדש רעתו גדולה עד מאד, ואותם המלאכים שהוא מכריחם בכח
השבעתו לעשות רצונו באים ומחטיאים אותו לאבדו מן העולם, ומזמינים תמיד בפיו
ברכות לבטלה יען כי עבירה גוררת עבירה", היינו נראה שרק ה-7 שימות הם
הנקראים שמותיו יתברך (ור' עוד בשער המצוות שמות), ואכן ראיתי את אשר כתב
הרב המקובל הרב עזריאל מנצור ראש מוסדות שובי נפשי, בהקדמה לספר ימצא חיים של הרב
פלאג'י עמ' 116 עד עמ' 134, ור' שם בעמ' 125 126, ששמות הבורא זה הכוונה רק ל-7
שמות ולא כל הצירופים, ואע"פ שמותר להזכיר שמותיו יתב', כמו שהרח"ו כותב
בשער המצוות שמות "ופעם אחד שאלתי למורי זלה"ה כי הרי שמות אדני
ואלהים וכיוצא אנו מזכירים אותם תמיד", האר"י היה
מחמיר "גם היה מורי זלה"ה נזהר מלהוציא בפיו שום שם משמות הקדש",
ובכך הוכיח דלא כבא"ח אלא שמותר להזכיר את כל הצירופים המובאים, אך
כמובן שזה לא עונה על השאלה מה מהותם של כל הצירופים הנ"ל ומהו עשה בזכותם,
ומי הם?.
[23]וכן בספרו קבלה מעשית/ספר הפעולות
(נמצא באוצר החכמה), תראה שבספרו זה התערבו דברים שלא מהאר"י ואף מגויים, כמו
שהביא בקונט' הנזכר במאמרי הראשון, וכבר תמהו על הרח"ו שעסק בקבלה מעשית,
כלשונו בספר הפעולות חלק ד פרק ה סעיף ד: "קבלות מעשיות שניסה ולא עלו
בידו", וכן
כל חלק א כותרתו: "פעולות הנעשות ע"י שמות הקודש, שמות החיצונים,
חותמות, לחשים", על אף שהזהיר מעשייתה, כמובא בהקדמת שער ההקדמות- "וכל זה
השיג שלא ע"י שמוש קבלת מעשיות ח"ו כי איסור גדול
יש בשמושם", שער המצוות שמות- "ואיסור קבלה מעשית...", שערי
קדושה- וזהו סוד ענין קבלה מעשית. ולכן אסור להשתמש בה, כי
בהכרח יתדבק גם ברע המתדבק בטוב, וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסבת הרע ההוא, וגם אפילו
שישיג, הוא אמת בתערובת שקר, ובפרט כי אין אפר פרה מצויה וטומאת הקליפות מתדבקות
באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם, כי מלבד שמטמא
נפשו יענש בגהינם, ואף גם בעולם הזה קבלה בידינו כי יעני או הוא או זרעו או יחלה
בחולאים הוא או זרעו או ישתמד הוא או זרעו, וקח ראיה מרבי
יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו
מן העולם. משער רוח הקודש תקון ג'
לאדם המשתמש בקבלה מעשיית, ובתחלה אבאר מהו העון שלה,
וז"ל מורי ז"ל, אני הכותב חיים שאלתי למורי ז"ל,
על ענין השמוש בקבלה מעשיית, הנאסרת בכל ספרי
המקובלים האחרונים... ולכן אין לנו רשות בזמנים אלו, להשתמש בשמות הקדושים והמשתמש
בהם ענשם גדול כמש"ל, ש' המצות פ' שמות "גם פעם אחרת השיב מורי
ז"ל, לאיש הנז' על שאלה הנז'. באופן אחרת, והיא זו, דע כי כל השמות והקמיעין
הנמצאים עתה כתובים בספרים הם מוטעים, ואפי'
השמות והקמיעין שנתנסו והומחו ע"י מומחה יש בהם טעיות
רבות, ולכן אסור להשתמש בהם...וזה תקונו...", ור' בשו"ת נחלת לוי
ח"ג יו"ד סי' א' עמ' שיג'-שיד' באות לד', ועוד לו שם בס' ב' תמיהות על
הרבה "ספרי קודש" שנגועים באיסורים חמורים כשוף וכו', ובעמ' שכג- שכד
שוב תמה על הרח"ו, ור' שם 3 סימנים ראשונים, על הבלגן העצום שנכנס
בהרבה מספרי הקודש והקבלה מגויים מכישוף ושאר איסורים, ע"ש באריכות. ועוד
העירו שהמעיין בספר הפעולות הנ"ל יראה עוד דברים שאסורים מצד גזל הונאה אונאה
ועוד, ותמהו גם
אם לא היה עושה (את המובא שם) למה הביא, הרי זה יגרום לאחרים לעשות.
וכן
הרב יעקב הלל בשו"ת וישב הים ח"א בעמ' רעד- רעה'
, כותב נגד סגולות וכל מיני תפילות וקבלה מעשית גם של הרח"ו, דיש בהם כמה
איסורים ובעיות וז"ל "כבר השבנו די והותר להוכיח כנגד המתירים בעסק
ובפרסום ענייני שמות וסגולות ברם צריכין אנו עדיין למודעי בענין הידיעה
בטיב השמות ואופני שמושם דלא די שמעיקרא אין לנו מסורת ברורה בכל זה מאחר
שמרן האר"י ז"ל בחר להעלים מקצוע זה אפילו מתלמידו המובהק והנאמן
הרח"ו ז"ל וגם היה מרחיקו מאד מלהתעסק בענייני קבלה מעשית
והיה מדריכו ומעודדו בחייו ובמותו ע"י חלומות להדבק בדרך עץ החיים שהוא הדרך
שלימדו והוא סדר ההתקדשות והעבודה על ידי כוונות התפלות ועשייית היחודים והבטיחו
שרק בדרך זו ישיג למעלות רמות עצומות וכידוע מכמה לשונות שבספר החזיונות
לרח"ו ובספר שבחי האר"י, ורק הרח"ו ז"ל היה חוקר אחר
ידיעתם אבל לא זכה בהם לקבלה אמיתית מפי רבו ויסוד ספרו
הנ"ל הוא רק ליקוטים שהעתיק מספרים שונים ועל פי השמועה מהעוסקים בזה זולת
רבו האר"י ז"ל וזה ברור א"כ אין בידינו שום מסורת
מוסמכת בדברים אלו רק מה שהעתיקו חכמי וסופרי הדורות אלו מאלה ואין בכל
דבריהם על מה לסמוך בהחלט ומלבד זה הלא מחוסר אונים ומפחזותם למצוא פתרונות
בכל מחיר נזדקקו למקורות גם בלתי אמינים ומפני חוסר הבנת המעתיקים עצמם
ממילא גם ערב רב עלה עמם עד שרוב ככל הספרים העוסקים בזה מביאים
וקוראים כמה וכמה סגולות ושמות שבלי ספק אינם ממקור טהור ומוסמך וגם
בילדי נכרים יספיקו ויש בהם תערובות גדולות להיותם מדרכי הכשוף וקסם
מרי ומאביזרהו דע"ז שורש פורה
ראש ולענה ולפחות משום דרכי האמורי וכאשר נביא עוד אי"ה לפנינו ראיות
ועדויות ברורות לזה ולכן שומר נפשו ירחק מהם כמטחוי קשת וכאמור לעיל מכמה
גאונים שאין לדבר תקנה עד שנרחיק מגבולנו הספרים האלו בל יראו ובל ימצאו
במחיצתנו מאומה מהם ומהמונם", ובעמ' רעו "עוד ראינו בהקדמת
המחבר לספר סגולות ישראל שנתעורר בכמה חששות בענין אופני עשיית הסגולות
שהם מנגדים מה שהעלו הפוסקים מעיקר הדין כמו ענין הסגולה לומר פסוקים לפי
אותיות שם החולה וכדומה[23]
שאסור מפני מתרפא בדברי תורה כל שאין בו משום פקוח נפש או שעושה כדי
להגן בלבד ונדחק שם ליישב הדבר עי"ש, וכזאת וכזאת ראינו בספר מראה
הילדים להרב רפאל אוחנה ז"ל שנתקשה בהיתר ההשתמשות בסגולות וגורלות
שמות והשבעות ולא מצא מענה אלא כנ"ל שבמקום פקוח נפש או להגן או
לפי דעת היש מתירים לשאול ולהשביע ע"י שמות על הגניבה וכיוצא וסיים וז"ל
כל זה כתבתי לצאת ידי חובת שמים ובריות ולקיים משפט כתוב והייתם נקיים מה' ומישראל
וכו' עיש"ב, וקושטא אמינא ולא מסתפינא שלא יצאו הרבנים הנזכרים
בעלי ספרי הליקוטים הנ"ל ידי חובתם והמעיין בספריהם עדיין המצא
ימצא מקום גדול לכמה חששות ותקלות שנפש היפה קצה בהם ומה אעשה שפרצה זו
עדיין פרוץ ועומד מרובה מהגדור".
[24]
ז"ל יעב"ץ במ"ס
"אף כי עתה שנזדייפו כל כתבי האר״י, גם ההעתקות מלאים שבושים וטעות סופר לרוב
מאד, כאשר ראיתי בעיני תפלה של האר״י ביד אחד מהמתחסדים, והיא מלאה שבושים קשים,
ולא חלי ולא מרגיש... עתה יידע האיש הישראלי הנאמן לאלהיו כי אין חיוב אמונה...
בכל מה שבא בכתבים והעתקות משם האר״י".
[25] וגם דבר זר הוא שיהיה
לבורא שם שהוא לפרנסה ושם שהוא לזיווג וכו', ועוד נזכיר מהמוזריות שבספרות זו
במאמר הבא.
[26] ואף האר"י שם ליבו
לדבר זה, לשמות המוזרים הממלאים ספרות זו, ונתן סברא שכנראה בכוונה תחילה שבשום,
אך כאמור היום כבר ידוע שספרות זו מליאה תוכן מאינשי דלא מעלי, כנ"ל וכדלקמן,
וכן ראיתי שכתב בשות נחלת לוי ח"ג
יו"ד 3 סימנים ראשונים, על הבלגן העצום שנכנס בהרבה מספרי הקודש והקבלה
מגויים מכישוף ושאר איסורים, ע"ש באריכות, כתב שם בעמ' שכג' "ולאור
האמור בדברי האר"י, הרי ששמועה זו אמת רק שרופדה ורוככה, לא המדפיס
בילבל השמות בכוונה אלא מקורו מבולבל.
[27] במורה הנבוכים א׳,
סא-סב. אחרי ביאור שמות ה׳ ותאריו כתב, "ואל יעלו על לבך הזיות כותבי
הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטפשיים, שמות שהם מצרפים אותם, שאינם
מורים על שום ענין כלל, ויקראו אותן שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם
עושים נפלאות, כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור
אותם", ומסביר אח"כ כיצד התגלגלה הטעות, "וכאשר מצאו האנשים הרשעים
הבערים את הלשונות הללו, מצאו מקום לשקר ולדבר, שמצרפים איזה אותות שרצו, ואומרים
זה שם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני. ואחר כך נכתבו אותם הכזבים...
והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים, אשר אין להם קנה מידה להבחין בין
אמת ושקר והצניעום, ונמצאו בעזבונם וחשבו בהם שהם אמת. כללו של דבר ׳פתי יאמין לכל
דבר", ובהל' ע"ז יא' י'
"איזהו חובר זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להן ענין ומעלה על
דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין... וכל אותן הקולות והשמות המשונים
המכוערים לא ירעו וגם היטב אין אותם", וזה בבחינת 'רטין מגושא ולא ידע
מאי אמר', כך זה שונה משנתו ואינו יודע במה סמך, ור' שיטת המאירי בכ"מ
בש"ס לפרש דברים מיסטיים מוזרים, שחז"ל עשו זאת רק לאמונת המון העם.
[28] ורק אזכיר קושיא שהיתה לי
מימים ימימה בדברי האר"י שכתב על הרוקח, שהזכיר הה"כ משעה"כ, וז"ל
"גם נלע"ד אני חיים כי גם אני שמעתי ממוז"ל כי העושים ד' פעמים בכל
שנה ג' ימים רצופים הם ולילותיהן שהם קודם ר"ה וקודם יוה"כ וקודם עשרה
בטבת וקודם י"ז בתמוז אף אם לא עשאה רק פ"א בשנה בכל ימיו יספיק ואין
צריך לעשותה בכל שנה ושנה. אבל אינו מספיק רק לבטל מעליו מה שנגזר עליו לבא
בעוה"ז לסיבת עונותיו אבל עונש עוה"ב אינו נמחל בזה, מה שכתוב בס' התשובה שחיבר הרב ר' אליעזר
מגרמיזא ז"ל הנק' מורה חטאים המתענה ד"פ בכל שנה בד' זמני התקופות
ג"י רצופים בכל פעם מהם מתכפרים כל עונותיו כך הוא האמת, אמנם דברים
אלו צריכים ביאור והוא, כי אין זה מספיק רק למחול ולכפר להעביר מעליו היסורים
שהם עתידים לבא עליו בעוה"ז לסיבת עונותיו, אבל עיקר עונש עונותיו
והוא מה שעתיד ליענש בגיהנם אחר פטירתו אין זה נמחל ע"י התעניות הנז'
אמנם צריך לתי' אחרים כאשר ביארנו בספרינו אלה". והנה חוץ מזה שדברי
האר"י בדברי הרוקח להשוותם לדבריו שלו, מוקשים, דכל כה"ג הל"ל
לרוקח לבאר בפירוש, מה גם שלשונו "מתכפרים כל עוונותיו", ודאי לא משמע
כן, אלא שהקשה ביותר לפי דברי האר"י, על מה חז"ל אמרו ביומא פו., 'אינו
זז משם עד שמוחלין לו' וכו'", אי על עונש בעוה"ז, הרי אמר האר"י צ'
תעניות, ואי על העוה"ב הרי אמר שצ' תיקונים אחרים?.
על ספרות ספרי היכלות ועוד ספרים
הרב
דביר גדסי צפת
קישור מתעדכן- על ספרות היכלות ועוד ספרים
אז
בהמשך למאמרי שלפני כן הסמוך, המשך הבירור על דיקרנוסא,
ובפרט לנאמר בסופו, לדחות את ה"הוכחה" מספרות היכלות.
יש
לציין- שהמקובלים הראשונים ר"י סגי נהור ואילך, לא הביעו התעניינות רבה
בספרות ההיכלות ובמעמדו של מטטרון בפרט.
רס"ג
על אחד מספרי ההיכלות שראה בזמנו, וז"ל (בפי' ר״י
ברצלוני לס׳ יצירה) "שיעור קומה לא
נתקבצו עליו דברי כל החכמים מפני שאינו לא במשנה ולא בתלמוד, ואין לנו דרך שיתברר
לנו בה אם הם דברי ר׳ ישמעאל או לא, ואולי איש אחר אמרם על שמו, כמו
שנראה רבים מהספרים קרואים בשמות אנשים שלא עשו אותם, אבל חיברום אחרים ונתנו עליהם שם אחד מגדולי החכמים
כדי לשום שם גדול לספריהם".
ואף
בספרות הקבלה הקדומה הומצא גאון הנקרא "רב חמאי גאון" וממנו ספרות קבלה
הנקראת "חוג העיון".
הרמב"ם על
ספר שיעור קומה גם הוא מהספרות הנ"ל (בתשובה תקל"ה בהוצאת מכון ירושלים)
"לא סברתי מעולם[1]
שזה מהחכמים ז"ל וחלילה להם שיהיה מהם, ואינו אלא חיבור של אחד הדרשנין
הרומיים ולא אחר, ובכלל להתנזר מאותו הכתב ולבטל זכר עניינו, מצוה
רבה ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'
שהרי מי שיש לו קומה הוא אלהים אחרים בלא ספק, וכתב משה[2]".
כמו כן, מצינו התייחסות של הראב"ע לתופעה זו,
וז"ל בפירושו הארוך לשמות (ב, כב): "ואשר כתוב ב[ספר] 'דברי הימים דמשה' – אל תאמין. וכלל
אומר לך: כל
ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה, אין לסמוך עליו".
וכן המתקיף הגדול של הפילוסופיה ושל הרמב"ם, ר' משה בן חסדאי תקו
מבעלי התוס' (מוזכר ברמב"ן ואו"ז ובשו"ת מהר"י ברונא
ועוד), בספרו כתב תמים כותב וז"ל "וכן בשיעור קומה שכתוב במדרש א"ב
דר' עקיבא כו' אם הוא בר סמכא כיון שלא נמצא בתלמודינו ולא בתלמוד ירושלמי ולא
במדרשים הגדולים כי יש ספרים שזייפו המינים להטעות את העולם כמו פרק שירה
וכתוב בסופו כל מי שהוגה בו תמיד זוכה לכך וכך, ופלוני ופלוני ערבים וכן מה שכתוב
בספר שם האברים כף הימין כך שמו ושל שמאל כך שמו ובסוף הדברים כל מי שיודע רז זה
אמר ר' ישמעאל אנו ועקיבא ערבים בדבר שבעולם הזה הוא בחיים טובים ואין
להאמין כי כותבים כך כדי להחזיק דבריהם וכבר שמענו מרבותינו כי ענן
המין וחבריו היו כותבין דברי מינות ושקר וטומנים בקרקע ואח"כ היו
מוציאין אותם ואומרים כך מצאנו בספרים הקדמונים כו' אם רואה אדם בספרים
החיצונים דבר של תמהון אל יחוש עליו מאחר שלא נתפרש באגדות של תלמודנו
שעליהם אנו סומכין כו'".
וכן המעילי באגרת (בסוף ספרו מלחמת מצוה)
"במה שכתבנו למעלה ראינו שיש תועלת לבאר סתירת דבריהם ממה שמצאנו בפירוש
התלמוד הערוך שבידינו, ובזה נסתרו כל הגדות חיצונות שהם מביאין לחזק אמונתם
הרעה, ותלו אותם בחכמי התלמוד חלילה להם מרשע...ואע"פ שאומרים
שמצאו בחיצונות לשם מלאך קורא יי' הקטן וגם נשתבשו בהם מקצת מחכמי הדור, אין
ראוי לסמוך עליהם שהרי אינן שנויות וסדורות בתלמודנו, גם אפשר
שאנשים שאינם בעלי אמונה נכונה כתבו אותם הדברים ותלו אותם בחכמי התלמוד
חס ושלום בסודם לא באה נפשם, וכן כתבו הגאונים החסידים וכמו שכתבנו למעלה, דכל
מתניתין דלא מתניא ברבי ר' חייא ור' הושעיא לאו מתרצת היא, ואף גם זאת אם
עלה על דעת שום חכם בעל אמונה שיקרא שום מלאך יי' הקטן[3]...",
וכ"כ בעוד ענין, "...שכתבום
אנשים חסרי דיעה ואף אם היו רגילים במשא ומתן של הלכה, ולא היו מבחינין
ויודעים, לעשות רע או אפשר שכתבום תחלה בעלי הכתות מן האמונות שאינן נכונות
והטעו בהם רבים מהמון העם המוצאים אותם כתובין ואין בהם דעת נכונה
להבחין בין האמת להפכו".
עוד טענה פשוטה וחזקה- הרי בזמן התנאים עדיין לא הותרה ליכתב תושבע"פ...
ור'
שגם האר"י בשער מאמרי רשב"י חלק בתורת השמיטות על
ספר התמונה וספר הקנה שאוחזים מתורה זו דשמיטות (גם הבהיר והיכלות דר' ישמעאל
אוחזים מתורת השמיטות), וז"ל האר"י "להודיעך ענין טעות
אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה האומרי' כי שבע שמיטות
יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה
בשמיטה הב'", הו"א שלא התייחס אליה כאל תורה אמיתית בהכרח, בטח לא על
כרעה וקרבה, או שלא נודעה לו כולה.
וכבר
מכירים אנו שכבר היה לעולמים תקדימים כאלה, שספרים
שנחשבו אצל גדו"י כאמינים התגלו כמזויפים, כגון ירושלמי קדשים שהיה רק
לראשוני אשכנז (ר' בתורת הקדמונים ח"א סי' מח' הע' א', שם זה לא זיוף מכוון
אלא טעות שגרמה זו), ירושלמי קדשים שבזמן הח"ח, וז"ל מכתב הח"ח
"אף שלע״ע למדתי מעט בהירושלמי מ״מ רואה אני שהם הם דברי רבותינו המדרשים
ובפרט אחרי שהשגתי הכת״י מן הגאון ר' רפאל על מסכת חולין וניכר מן הנייר שהוא איזה
מאות שנים, ולדעתי איו שום ספק בדבר, ומה שנעשה פירוד הלבבות בענין הזה הוא
מעשה שטן", ועל אף שהח"ח אמר את דבריו בבטחון גמור, ובעקבות זאת
התחיל להניח תפילין דר"ת, אחר כמה שנים התגלה המזייף, ואתגלי בהתתיה ('מכתבי
הרב חפץ חיים' עמ' 27), וכן ספר בשמים רא"ש, ספר אשכול הוצאת אוירבאך,
'ברייתא דמסכת נדה' המלאה דברים ואמונות מוזרים, וגם זיופה נכר שמערבבת אמוראים
מאוחרים עם מוקדמים, וממנה הובא ברמ"א או"ח פח', (ר' באוצר החכמה
"מחקרים בספרות הגאונים" 166-188, "שקיעין" עמ' 22,
"ספרי זוטא" עמ' 64 הע' 238, ואת השפעתה על ספרות היכלות ר' בנספחו בסוף
הספר), 'יוסיפון' שהוא חיבור שהגיע בסוף תקופת הגאונים בערך, וחשבוהו
לחיבור קדמון מזמן התנאים, ליוסף בן מתיתיהו[4],
ועוד ספרים הזכיר הה"כ ב'חיצי גבורים' הנ"ל ע"ש, וכן
שו"ת הגאונים "שערי תשובה" הרבה תשובות של גאונים שבו, הוכחו
כמזויפים ואינם כלל של גאונים, (הנחשד הוא ר' משה די ליאון, הוא גם הראשון שציטט
מהתשובות הנ"ל (לפני השו"ת הנ"ל שלו), וכן בקורפוס גדול של כתבי ר'
משה די ליאון נמצא מהתשובות המזויפות, [ר' בזה באוצר החכמה 'מאמרים שמחה עמנואל',
וכן בסיני קכב' עמ' צ' הע' 19, ובמאמרו של אבישי בר אשר "קבלה ומנהג תשובות
הגאונים ומדרשות הקדמונים בפולמוס המנהגים בזוהר ובסביבבתו הספרותית", ור' גם
"תקופת הגאנים וספרותה" עמ' שכג'), ויש
עוד הרבה ספרים כאלה בפרט אצל האשכנזים, ר' במאמרו של י' תא שמע "ספרייתם
של חכמי אשכנז", מזכיר עוד כמה ספרים כאלה שהיו רק אצליהם, ושם גם מדבר
על הקושי הגדול, לסמוך על מהימנותם של כ"י אשכנזים[5],
שלאפוקי מהספרדים ששימרו את המקוריות וכתביהם נאמנים, אצל האשכנזים היתה מגמה
קיצונית של הגהה ביד חזקה להתאים את הכתוב למסורת שבידיהם, עד שהוצרכו לומר 'יד
להגהה תיקצץ'[6],
ואילו הרמב"ן הספרדי שהכיר את תורתם של התוס' וכו' ז"ל בבא מציעא
עא: 'ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שכתבו לא גרסינן מדרבנן ומדאורייתא הוא זה וזה
נראה שהיה נכון אלא שהגמרא מכחישתו ואין שומעין להגיה הספרים', ובב"ב
קלד:, וז"ל 'והגהת ספרים בסברה עבירה גמורה וראוי לנדות עליה', (הביאו
הגר"א ביו"ד רעט סק"ב), וכן פסק הרמ"א ביו"ד רעט'
ס"א "ואין להגיה שום ספר על פי הסברא, כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות[7]",
וכן מביא מהר"ם די לונזאו בתחילת הקדמת ספרו 'המעריך' בביקורתו על בעל
מתנות כהונה שהגיה הרבה במדרשים, בשם הראב"ד (ואינו בידינו) "ויד המוחקת
תיקצץ שמוחק הספרים כשורפי התורה ויש לי לספר כמה וכמה שמחקו ועקרו מן הספרים
העיקר מדוקדק ומפולפל יותר מן הגהתם שהוא שבוש ומשגה ואתם תלין משוגתם", ור'
גם שיטה מקובצת כתובת סח: בשם רה"ג, ור"י אבות פ"ג
מי"ג, ואף ספרות זו של היכלות רוב כתבי היד הקדומים שבידינו הם
אשכנזיים[8].
ור'
בא"ח שכותב שיש ספרי קבלה שכתובים על שם מישהו ואינם
לו אלא רק כדי שיתקבלו, בשו"ת רב
פעלים ח"ד ס"ב "השאלה הנדפסה בס' הקדוש אבקת רוכל למרן
ז"ל ונזכרה שם על שמיה דרבינו הגדול האר"י זלה"ה ואנא עבדא כתבתי
דנראה לפי קוצר דעתי דהשאלה ההיא והצדדים של הפלפול שבה לא יצאו מפומיה דרבינו
האר"י זלה"ה[9]
אלא תלמיד אחר סידר כ"ז מדעתו והובילה למרן ז"ל בשם רבינו האר"י
ז"ל ועשה ע"ד האמור בגמ' דפסחים אם רצית ליחנק התלה באילן גדול, ובזאת
ההצעה כתבתי אין בה שום פלפול וחריפות אלא היא המצאה פשטית בנויה מהשערת השכל ואין
אדם יכול לדחותה בכח כי אם רק מהשערת שכלו ועל זה אמרו השומע ישמע והחודל יחדל, ובאמת
השערה זו אינה זרה כי נמצא כזאת הרבה כי בזוה"ק יש דברים שאמר
רבינו האר"י ז"ל עליהם שאינם מס' הזוהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו
המעתיקים בס' הזוהר. ופוק חזי בס' הגאון רב יעבץ אשר מצא כמה דברים כזה.
וגדולים וכן רבים על תשובות שיש בס' בשמים ראש על שמו של הרא"ש ז"ל
שאינם של הרא"ש אלא של חכם א' ונכתבו על שמו של הרא"ש ז"ל. וכן
יש ספרי קבלה הכתובים על שם רבינו מוהרח"ו ז"ל והמקבלים סדרום
וקראום ע"ש מוהרח"ו ז"ל כדי שיתקבלו אצל החכמים".
וכעין
זה העיר תלמידו של החת"ס המי מנוחות במג: אחר שהביא
השמועה בשם רבו "וכאשר בפירוש שמעתי כן מפה קדוש אדומו"ו גאון ישראל
קדוש ד' מכובד מוהר"ר משה סופר זצוק"ל אב"ד ור"מ דק"ק
פרעשבורג שאמר בפני רבים מתלמידיו, אלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י
על טהרתן לבוררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר
קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים", והוסיף שם בהערה "ונקל
להבין שגם לשאר ספרי קבלה קרה כן — ועי' מ"ש הריב"ש בסי' קנ"ז
שרבו הר"ן ז"ל אמר לו כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל
להאמין בענין הקבלה ההיא (של עשר ספירות) ולזה איני תוקע עצמי באותה חכמה וכו',
וכ"כ שם עוד בשם רבנו שמשון מקינון ע"ש בריב"ש אריכות דברים
בזה".
ואכן
בספרי קבלה הדרך השער היה פתוח לקבל כל ספר, שמכתיר עצמו מתנא פלוני וכדו, בידיים
פתוחות, בלא בקורת, ואך בחרדת קודש, וכדלקמן וכדלעיל.
ור'
בדברי הרב מנחם כשר גבי ספר הקנה והפליאה[10],
ומדברי בעל המאורות על ספר הבהיר והיכלות לקמן.
ור' בשו"ת נחלת לוי ח"ג יו"ד 3 סימנים ראשונים, על הבלגן העצום
שנכנס בהרבה מספרי הקודש והקבלה מגויים מכישוף ושאר איסורים, ע"ש באריכות, (וכבר
הפניתי גם לספרו של הרב אביגדור על קבלה מעשית, ר' במאמרי הראשון ובמייל שאפשר
לקבלו), וכתב שם בעמ' שכג' "ולאור האמור בדברי האר"י, הרי ששמועה זו
אמת רק שרופדה ורוככה, לא המדפיס בילבל השמות בכוונה אלא מקורו
מבולבל", ודבר זה
נכון מאוד לכל ספרות היכלות כידוע לבקי בהם וקצת טעימה הבאתי פה במאמר, ושמח אני
שיש עוד בדורינו ת"ח האומרים את האמת ולא חתים או חסים על כבודם, וכוונתו
לשמועה זו, שער רוח הקודש
"דע כי כל השמות והקמיעין הנמצאים עתה כתובים בספרים הם
מוטעים, ואפי' השמות והקמיעין שנתנסו והומחו ע"י מומחה יש בהם טעיות
רבות, ולכן אסור להשתמש בהם", ובשער המצוות פר' שמות
"שהיו משתמשין בשמות כנודע ובפרט כפי הנמצא כתוב בספר פרקי היכלות
שהיו משתמשין בהם... אבל עתה אנו כולנו טמאים לנפש אדם ואין לנו רשות להשתמש
בהם... עוד שמעתי בשם מורי זלה"ה והוא כי כל השמות והקמעים אשר בזמננו הם
מוטעים אפילו אותם הפועלים בנסיון אמיתי", וציין זאת גם הבל"י
ח"ב קלט., וגם אם הצליח זה לא אומר כמובא בע"ז נד:- נה., ובספר
חסידים (נט) "כי לא נחש ביעקב
כו'... ובעונותינו שרבו כיום הזה מנחשים בישראל... ועוד יש ניחוש ורב הוא ונוהג
בין בני אדם... ואין לך ניחוש גדול מזה ואמת ויציב הדבר כמה בני אדם ניסוהו,
אך הוא השטן הוא המתעה אותם, כשרואה השטן שזה מנחש... אז אומר השטן אלך..
להטעות זה להיות לסימן זה בידו לנחש לעולם, ואוי להם לעושים כך כי עוברים על כמה
לאוין לא תנחשו... ובחקותיהם לא תלכו ועוד שעושים עדות התורה שקר כי לא נחש
ביעקב... אלא בטח בהקב"ה והוא ירפאך", וכנ"ל משער המצוות שמות
"כל השמות והקמעים אשר בזמננו הם מוטעים אפילו אותם הפועלים בנסיון אמיתי",
ובשער רוח הקודש "ואפילו השמות והקמיעין שנתנסו והומחו ע"י
מומחה יש בהם טעיות רבות", בספר האר"י וגוריו באגרת
השלישי להר"ש שלומל ז"ל עמוד מ"ט וז"ל והוא האר"י
ז"ל היה אומר על פרקי היכלות דרבי ישמעאל שהם כולם מלאים טעות
ובכוונה מכוונת הטעו הראשונים אותם לבלתי ישתמשו בכתרו של מלך הכבוד זו מליצה על
משקל דמשתמש בתגא והיה אומר שאם היה בלתי טעות היו יכולים בני אדם לברוא בהם
עולמות והיה אומר שיש בידו לתקן כל הטעיות אלא שלא רצה לטעם הנזכר פירוש שיזלזלו
בהם הבריות בשמוש שאינו נכון עכ"ל.
ור' גם ברב יעקב הלל בשו"ת וישב הים ג' סי' מ', אחר שהוכיח שכמה מקובלים
טעו להאמין לכמה ספרים שהביאו דברים בשם האר"י, "ואין לתמוה על החפץ היאך
סמכו לפעמים רבותינו הגאונים הנ"ל על שמועות וספרים שאינם ברי סמכא...
והרי הזהירו לנו במקומות הרבה... והוא כי האמת ניתן להאמר דבבחינה זו איכשור
דרי בגילויין של הרבה ספרים וכתבי יד ומקורות ידע... שעל פי זה יכולים אנו
לגלות פרטים שהיו בלתי ידועים בדורות שלפנינו וממילא בידינו לברר האמת מהשקר
והאוכל מתוך הפסולת... ומה יש לנו עוד טענה על רבותינו גדולי... שלא ידעו זאת והרי
אינם חוקרי ספרים וכתבי יד באוצרות הספרים שבעולם ומאחר שראו בספר
מפורסם... סמכו שהוא להאר"י ז"ל או להרש"ש ז"ל
ולמרות התמיהות שהיו להם על התיקון הנ"ל בתמימותם וישרותם סמכו על הדברים על
כל פנים בדיעבד וככל הנ"ל ולא היה בידם היכולת לברר יותר את האמת בזה
ומעתה שזכינו לגלות את מקורו האמיתי של תיקון זה בודאי שגם הם יודו שאינו בר
סמכא".
ואף
נעלם מרבים, דברי המעילי בן דורו המבוגר של הרמב"ן, שבזמנו הופיע לראשונה ספר
הבהיר שממנו לקחו מקובלים מסוימים כמה עניינים, והמעילי ורבו בעל ההשלמה, זעק כנגד
ספר זה, ור' כאמור אשר קרה לספר הקנה והפליאה שחשבוהו חלק מרבותינו לתנא ר' נחוניא
בן בקנה, וכבר העיר הרב מנחם כשר, שכנראה לא היה לפניהם שאר חלקיו שבהם מדבר נגד
חז"ל וכד', וממילא המבין יבין שאין להביא הוכחה מהבדלתא דר"ע, שטען
הטוען שהתפילה שהאר"י הזכיר היא משם, כי גם ספר זה הוא מספרות היכלות, ובזמן
האר"י עדיין לא אתגלי בהתיתה דספרות זו דאכתי לא התפרסם בכ"מ כל תוכנה,
וכבר הזכיר זאת תורה שלמה, וגם האר"י מה לקח משם סה"כ תפילה מסויימת,
שראה שהיא באופן ספציפי אינה בעייתית כמו הרבה שלקחו מחמדת ימים תפילות שלא ראו
בהם בעיה על אף שס"ל שספר חמדת ימים בא ממקור בעייתי.
וז"ל
בעל המאורות על הש"ס בספרו מלחמת מצווה (בן
דורו המבוגר של הרמב"ן ורבו של רבינו מנוח, בעל המאורות על הש"ס, תלמיד דודו
רבינו משולם בעל ההשלמה על הש"ס, המקובלים בני דורו מצטטים ממנו, נכדו של
הראב"ד ובן אחיו ותלמידו של ר"י סגי נהור ר' אשר בן דוד בספר היחוד שלו
עמ' ג' (נמצא ב"עמודי הקבלה" באוצר החכמה) מביא ממנו פי' לי"ג
מידות), "ואכתוב הנה דברי האגרת אשר כתבתי זה
כמה לסתור דברי הדוברים סרה על יי' ועל החכמים ההולכים בדרכי התורה התמימה ויראי
השם. והמה חכמים בעיניהם ובודים דברים מלבם ונוטים לצד מינות ומדמים להביא ראיה
לדבריהם מדברי ההגדות אשר מפרשים הם לפי דברי טעותם… ועתה זה כבר כמה ימים יצאו
פתאים וסכלים וגלו פניהם שלא כהלכה באמונת השם ית' ובענין התפלה והברכות
הסדורות מפי בעלי אסופות דברים שאין להם שרש וענף לא מתורת משה ולא
מהנביאים וכתובים ולא מן התלמוד הערוך בידינו מפי רבינא ורב אשי. סוף דבר לא
מן התורה ולא מן הקבלה והסברא ואף לא מן ההגדות החיצונות לא שיש מהם איפשר שהם
משובשות ואינם נכונות ואין מהם להביא ראיה ולהקשות כל קושיא, כמו שאמרו ז"ל כל
מתני' דלא מתניא בדבי ר' חייא ור' הושעיא לא מתרצתא היא ולא מותבינן מינה
תיובתא בבי מדרשא. ואותם הסכלים אמרו... וכך מצאנו באחד מספרי טעותם שקראו
שמו בהיר... סוף דבר כל דבריהם כמוץ לפני רוח וכקש, דברי תוהו שאין בהם ממש
הריסת התורה וסתירה דברי מינות וכפירה ... סוף דבר כל איש יודע דעת חייב
להרחיק דברי סכלותם…. כי יראנו מפני החתימות אשר הטעו החותמים אליהם וגם שהוגד לנו
שזייפו בחתימות הרבה מחכמי הארץ הזאת שלא חתמו בהם כן יטעו רבים מאנשי הארץ
אחריהם. ויתפארו בדברי כזבים לאמר בארצות בני תורה וחכמה מצאנו און ועצמה 'פן
יאמרו ידינו רמה'... חלילה חלילה מרשע לטעות
אחרי דברי המינות האל לא תהא כזאת בישראל, ושמענו כי כבר חבר אליהם ספר קראו
שמו בהיר שהזכרנוהו למעלה, ובו לא
ראו אור, וכבר הגיע אותו ספר לידינו, ומצאנו בו שתלו
אותו בר' נחוניא בן הקנה, חס ושלום לא היה ולא נברא ולא נכשל בו אותו צדיק
ואת פושעים לא נמנה ולשון הספר ההוא וכל עניניו מוכיחים כי היה מאיש שלא היה יודע
שפת ספר ואמרי שפר. ויש
בו דברי מינות וכפירה בהרבה מקומות. וגם שמענו כי חבר עוד אליהם פירוש שיר
השירים וספר יצירה[11]
והיכלות ונכתבו שם דברים בדרך מינותם ופירוש קהלת ושאר
ספרים. דרשו וחקרו היטב ואם הם בקרבכם בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם
לפוקה וחטטו אחריהם כי כן בערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו. והמקום ברחמיו ישלח
לנו גואל ויקבץ נפוצות יהודה וישראל. ויסיר מקרב עמו ספקותם ומבוכותם והשיב לב
אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כתבנו כל זה בהסכמת אדננו הרב הגדול נר ישראל
מורינו ר' משלם בן הרב הגדול משה (הוא בעל ההשלמה על הש"ס) נ"ר ושאר
חכמי הארץ מקצתם שידעו בצנעה שרש הענין אשר הביאנו לכתוב 'והמשכילים
יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אמן סלה".
גם תפילת
אנא בכח, מקורה רק מזמן הגעתה, וממילא יחוסה לר' נחוניה
בן הקנה, כיחוסו של ספר הקנה והבהיר אליו, (ויש לציין כי בתקופה קדומה יותר תפילה
אחרת "התיחסה" לר' נחוניא בן הקנה, וכדלקמן), וכבר העיר בסיני צב (ה-ו)
עמ' רפז', שר' נחוניא בן הקנה, היה תנא בדור השני של התנאים, אך התפילה הזאת אינה
נזכרת בספרות חז"ל, לא במשנה, לא בשני התלמודים ולא במדרשי הלכה ואגדה, ואם
המחבר של התפילה "אנא בכח" הוא התנא ר' נחוניא בן הקנה, איך פתאום וכיצד
הגיעה התפילה לידיעת הציבור רק בימי הביניים המאוחרים, שהרי אין היא מופיעה לא בסדר
רב עמרם גאון, לא בסידורו של רב סעדיה גאון, לא במחזור ויטרי, לא במחזור וורמיישא
כ"י משנת ה' ל"ב, לא באבודרהם ולא בסידור ר' הירץ ש"ץ, טיהינגן
ש"כ, ובעוד הרבה סידורים ומחזורים עתיקים איננה, וכן כבר העירו שטעות יחוסה
מוכח גם מסגנון החרוזים שלה, שלא היה בזמנו של ר נחוניא ולא קרוב, וכן מהלשונות
התמוהים שלו "בכח גדולת ימינך" "חסין קדוש" "רחמי
צדקתיך" מה זה המלל הזה, וכמו שאמר המעילי (באגרת מלחמת מצוה) על ספר הבהיר
שבזמנו הגיע ויחסו אותו לר' נחוניא בן בקנה "וכך מצאנו באחד מספרי טעותם
שקראו שמו בהיר... ספר קראו שמו בהיר שהזכרנוהו למעלה, ובו לא ראו אור,
וכבר הגיע אותו ספר לידינו, ומצאנו בו שתלו אותו בר' נחוניא בן הקנה, חס
ושלום לא היה ולא נברא ולא נכשל בו אותו צדיק ואת פושעים לא נמנה ולשון
הספר ההוא וכל עניניו מוכיחים כי היה מאיש שלא היה יודע שפת ספר
ואמרי שפר",
ואף בכל החיבורים הקבליים המיוחסים (שלא כדת כאמור) לר' נחוניה בן הקנה, לא מופיע,
על אף שמדברים על שם מ"ב ואבגית"ץ[12],
בכל אופן שם מ"ב כבר מוזכר בגמ', ורש"י קידושין עא. אומר שאינו
יודעו "שם בן ארבעים ושתים אותיות לא פרשו לנו", רה"ג ס"ל שזה
שם המפורש כנ"ל והרא"ש חולק עליו בזה כנ"ל, חוץ מאנא בכח,
הרבה תפילות חוברו על שם מ"ב (וכן עוד בקשות וחבורים יוחסו בסוף תקופת
הראשונים ל-ר' נחוניא בן הקנה, ר' לקמן), ולכן א"א לדעת אם בזמן הרשב"א
(שו"ת הרשב"א א' רכ) היא כבר היתה, או כוונתו לבקשה אחרת, בכל אופן (ופה
אני נעזר במאמרו של משה חלמיש על אנא בכח, ובספרו 'הנהגות קבליות בשבת', עמ'
221-224) לא מופיעה גם בצרור המור תלמידו של הרשב"א (ר' חיים מטולידו עמ' ד),
וכן לא בצידה לדרך (ר' מנחם בן זרח) של תלמיד הרא"ש כח:, ואף לא בזוהר, ואף
לא בתיקו"ז היותר מאוחר (על אף שהזכיר שם אבגית"ץ), לראשונה מופיעה אצל
הספרדים בסדור הנדפס "תמונות תחנות תפלות ספרד" (סדור שרח"ו מזכירו
בעולת תמיד שער הקרבנות, בשם "סידור גדול של תפלות כל השנה הנדפס בשנת
רפ"ד ליצירה", או בשער הכוונות דרוש עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א
"הסדור של כל השנה ממנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה"), רק
במהדורה של שנת ש"ד, ללא בשכמל"ו בסופו, (בעמ' 62 מציין חלמיש שלפני כן
נמצא בכ"י של זכר צדיק רכ"ז בלשון יחיד ובלי בשכמל"ו בסופו, או
לפני כן בסידור רומניא ר' שם הע' 36 הגרסא) וממנו לר"י בשער הכוונות, והוסיף
שאחריו יאמר בשכמל"ו (ר' שם במאמר הנ"ל בהע' 40, שהוכיח שלאר"י היה
את מהדורת ש"ד ולא רפ"ד שבה אין אנא בכח), ואצל האשכנזים נמצא לראשונה
בסדור ר' שבתי סופר תלמיד הלבוש (שע"ו), לראשונה יוחס לר' נחוניא בן הקנה
בסדור תקון שלמה (תצ"ג עמ' ה'), וספר 'תיקון שבת מלכתא (שעג?) הוא הראשון
שהביאו לליל שבת, אעפ"כ אחריו לא נזכר בקבלת שבת בכל סדורי המקובלים, וחמדת
ימים המפוקפק הביאו לשם (ח"א פ"ה אות נט).
ואוסיף
ואומר, אם על הראשונים אנו מצטערים, היינו על מה שקרה
בעניין הזוהר (היינו שגם החולקים על מסקנת היעב"ץ וסיעתו וסוברים שהוא
מרשב"י מודים שהוא מלא בהרבה תוספות[13],
בא זה והוסיף עלינו את האחרונים, את ספרות היכלות[14]
המליאה בעיות כרמון, ואסורי תורה[15],
ונטלה לעצמה חירות גמורה לעסוק בנושאים שמסורת חז"ל גזרה עליהם שתיקה סיוג
ואיסור, התעסקה הן בפניה למלאכים באופן קיצוני, והן בהשבעת מלאכים ושמש וירח
וכוככבים, הקטרות ע"ז, קריאת שמות מלאכים ביחד עם שמות הקב"ה ומכנים
אותם בכינויי יוצר בראשית אלהי ישראל אלהי השמים והארץ והיבשה וכד', ערבוב גמור עד
שאין ידוע למי פונים בדיוק, ואף על מטטרון אמרו בספר פרקי היכלות רבתי
פל"א אות ג' "לקחתיו אחזתיו פקדתיו זה חנוך בן ירד ששמו מטטרו"ן
ונטלתי אותו מבני אדם ועשיתי לו כסא כנגד כסאי וכמה שיעור של אותו כסא אלף אלפי
רבבות פרסאות של אש ומסרתי שבעים מלאכים כנגד שבעים אומות ופקדתי בידו כל פמליא של
מעלה וכל פמליא של מטה וסדרתי לו כל סדרי בראשית ושמתי שמו אדנ''י הקטן[16]
ששמו בגימטריא שבעים ואחד ונתתי לו חכמה ובינה יותר מכל המלאכים ועשיתי לו גדולה
יותר", ובספר מרככבה רבה ד: "זבורית יי אלהי ישראל וזהו ממטרון
יי' אלהי ישראל אלהי שמים וארץ אלהי הים ואלהי היבשה", וכן בתפילת שר
התורה ר' לקמן הבאתי בעיית של השוואת עבד לקונו אם לא יותר.
וגם
כמובן בעלי ספרות זו לא חשו לקמחייהו, ומערביבים אנשי דור בשאינם מאותו דור,
למשל בהיכלות רבתי ה' ד "אמר ר' ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה
כשבאה שמועה קשה מרומי לומר תפשו מאבירי ישראל ארבעה אנשים ר' שמעון בן גמליאל ר'
ישמעאל בן אלישע ור' אלעזר ור' יהודה בן בבא ושמונים אלפים תלמידים מירושלים פדיון
שלהם", טז' ג "ובא רבן שמעון בן גמליאל ורבי אליעזר הגדול ורבי
אלעזר בן דמה ור' אליעזר בן שמוע ור' יוחנן בן דהבאי וחנניה בן חכינאי ויונתן בן
עוזיאל ור' עקיבא ור' יהודה בן בבא באנו וישבנו לפניו והיו כל המון חבירים עומדין",
כב' ד' "אמר רבי ישמעאל זעף לי רבי שמעון בן גמליאל אמר לי כמעט רגע
כגפננו זה פטריא"י ה' אלקי ישראל מפני מה היה לך שגגת זדון עמנו כסבור אחרי
שיונתן בן עוזיאל אדם קטן מישראל הוא מה אם סתם ובא ועמד על פתח היכל שביעי",
איך רשב"ג הזקן ור"י בן אלישע, יראו את ריב"ב או את
ר"א בן שמוע, ואיך יונתן בן עוזיאל, יהיה יחד עם כל אלה שאחריו, ואיך
ר אלעזר בן שמוע יראה את כל אלה שלפניו, וכן בשאר.
וכן
בספר היכלות הנקרא חנוך ג (מרכבה שלמה ט.- י.)- טעו בחנוך בן ירד, גיבור
העלילה שלהם[17],
(שכידוע ספרות זו לקחה לה אותו להיות מטטרון, כל ספר מיסטי לקח לו דמות קדומה
להיות הגבור שלה), שחי כ-700 שנה לפני המבול, "אני חנוך בן ירד שכשחטאו
דור המבול וסרחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו העלני
הקב"ה מביניהם (הציגני הקב"ה מפניהם) להיות עד בשמי מרום... א"ר ישמעאל אמר לי מטטרון שר הפנים כשלקחני
הקב"ה מבין דור המבול העלני בכנפי רוח שכינה לרקיע העליון
והכניסני".
וכן
בהיכלות רבתי כג' אומר "כל שומרי ששה פתחי היכלות יש רשות להזכיר את שמותם
וליגע בהם אבל שומרי פתח היכל השביעי ממשמע שלהם מבוהל אדם היכן יוכל ליגע בהם
לפי שכל אחד ואחד מהם שמו נקרא על שם מלכו של עולם ולא פרשתי
אותם", וכ"א יכול להסתכל לפני כן, ולראוך איך לא רק לשומרי פתח
שביעי שמם נקרא ע"ש מלכו של עולם.
וכאמור
בכל ספרות זו הכל מעורבב הבורא עם השאר, והם נקראים בשמו, והצמד "ה' אלהי
ישראל", מתעופף שם חפשי לכל עבר, כך שאיש לא מבין ומבחין מה הולך שם, פעמים
נראה שאין הכונה לבורא [וכמו שהתירו זאת לעצמם כג' א' "לפי שכל אחד ואחד
מהם שמו נקרא על שם מלכו של עולם[18]"],
ופעמים להיפך, ופעמים כלום, וניכר שאדם הלום יין ושתוי שכר הזה וכתב את כל ההזיות[19]
המנותקות הללו, והשיתוף והשניות שם חוגגים (יחד עם ע"ז והקטרות והשבעות
שבטקסטים אחרים), יחד עם משפטים של מלל חסרי כל פשר, שאין הדעת הבריאה סובלתם.
[ור' בזה בהרחבה, במאמרי על ברייתא דאכתריאל יה ה' צבאות].
והגם
שבחז"ל נאמר ששמו כשם רבו, אי"ז אומר, הרי גם הנצרות לקחה מושגים
מהיהדות ופיתחה אותם באופן כפירתי, ולעניינינו אין הכוונה כפשוטו ממש, ור' ברש"י
סנהד' לח:, מה פירש, ולפי הרמב"ן (שכידוע התנגד לכל עסק עם מלאכים
כדלקמן, ואפי' שכינה מאין לפרש שזה לא הבורא וכנ"ל) הפירוש של מטטרון ששמו
כשם רבו, זה הכל הולך על הבורא, כמובא בפירושו לשמות ג' ב', וכג' כ', ובמעילי
באגרת (בסוף ספרו מלחמת מצוה) "ופי'
כשם רבו שמטטרון בגימטריה עולה כך לשם שדי, לא שיקרא שמו בשם בן ד' אותיות[20]...
אע"פ שאומרים שמצאו בחיצונות לשם מלאך קורא יי' הקטן, וגם נשתבשו בהם מקצת מחכמי
הדור, אין ראוי לסמוך עליהם שהרי אינן שנויות וסדורות בתלמודנו, גם
אפשר שאנשים שאינם בעלי אמונה נכונה כתבו אותם הדברים ותלו אותם בחכמי
התלמוד חס ושלום בסודם לא באה נפשם, וכן כתבו הגאונים החסידים וכמו
שכתבנו למעלה, דכל מתניתין דלא מתניא ברבי ר' חייא ור' הושעיא לאו מתרצת היא,
ואף גם זאת אם עלה על דעת שום חכם בעל אמונה שיקרא שום מלאך יי' הקטן",
היינו ספרות זו הקצינה יותר ממה שמובא בחז"ל, בכל דבר והוסיפה והפליגה
והאליהה, ולא רק שתפסה שמו כשם רבו כפשוטו, אלא לא רק למטטרון הדיבקה זאת, אלא לכל
השרים שם, וסטתה מהמותר אל האסור, וכמובן להצדיק דרכה אמרה דבריה בשם חז"ל
(וכמו שטען היעב"ץ על הזוהר, והחת"ס בשו"ת ח"ו סי' נט' הבאתים
במאמר הקודם, וגם מי שמיאן לקבל גבי הזוהר, כאן אין מניעה, כי ספרות זו לא נכנסה
כזוהר כחלק מהתורה, וזה על אף שהזוהר התחיל בתקופת הטור, וספרות היכלות חלקה
התחילה עוד בזמן הגאונים, והיא מליאה כאמור בדברים זרים ומוזרים), ואדרבא
חז"ל אמרו שעם ישראל נענש על שהשוו עבד לקונו, על נוסח הרבה פחות בעייתי
מזה, ר' לקמן.
ספרות
זו שהגיעה בזמן הגאונים, היא איננה מחז"ל (בטח לא על כרעיה
וקרבה), ואדרבא חז"ל התנגדו להרבה השקפות המובאות שם, ועל ניצניה שהתחיל
לצמוח אז, ולהשמיע את הבליהם, ולכתבם ולהפיצם (ביניהם לפחות), וליחסם בשם מעשה
מרכבה, חז"ל ניסו לגדוע זאת באמרם (חגיגה יא:) "ולא במרכבה ביחיד".
ספרות
זו מקבוצות שלקחו תורות גנוסטיות מהנפוץ בזמנם אף מגוים והלבישום על דמויות
המופיעות אצלינו בחז"ל כבעלי סוד, והנה כל ספרות זו יוחסה בפתע פתאום ללא כל
מסורת מוקדמת, לתנאים, ואם על הזוהר אמר היעב"ץ והנוב"י והתשובה מאהבה
את מה שאמרו, כש"כ מה יגידו על ספרות זו, שלא רק שלא קשורה כלל לקבלה של האר"י
או לכל קבלה אחרת המוכרת, אלא מליאה ברעיונות בעייתיים ואיסורים.
עתה
נפרט קצת על ספר הרזים (שגם הוא מספרות היכלות), שהרוקח החזיק ממנו כדברי
הה"כ, וכנראה לא ראה את כל כה"י המלא (או שחשבו לחז"ל וצינזר ממנו
בע"כ קטעים רבים בעייתיים וכדלקמן), וכמו שדן לכף זכות הרב כשר את הב"י
ושאר גדולים שציטטו מהקנה והפליאה, [וגם לפני 320 שנה צץ באמסטרדם לראשונה ספר
הנקרא ספר רזיאל המלאך, שהוא סה"כ העתקה הן מספר הרזים הן מספרי הרוקח
ועוד והן מספרות היכלות (ר' בעמ' 44-46 בהוצאת מרגליות באוצר החכמה)], וגם הוא
כרוקח צינזר ממנו את הקטעים הבעייתיים, וכמובן שהמחבר העתיק בפתחיתו את פתיחת ספר
הרזים, שמייחס את עצמו שרזיאל נתן לנוח בן למך (או לפי גרסא אחרת לאדם הראשון),
היעב"ץ (תורת הקנאות מט') כבר התחיל לחשוד ויחסו לר"א אבולעפיה המוחרם
ע"י הרשב"א, בספר ישנם רעיונות חריגים רבים, שאף גובלים בדברי מינות
וע"ז, כגון השבעת ה' על ידי מעשים מסוימים, הקרבת
קרבנות ותפילה אל מלאכים, וכן צורות צלב המופיעות בו, ועתה בא נדבר על
המקור עצמו ספר הרזים
מספרות
ההיכלות- (ספר כשפים כך גם מופיע באוצר החכמה, ומההקדמה של המהדיר מרדכי מרגליות
אצטט לקמן, יהודי דתי המדקדק על קלה כבחמורה), שהרוקח העתיק ממנו ועוד הרבה
מרבותינו בתמימותם שזה ספר מחז"ל (ור' שם בעמ' 42-44 מראה המחבר איך הרוקח
משמיט ומצנזר כדי שלא יתנגד לאיסורי תורה ולחז"ל), וז"ל "בעברי על
פני ספריות שונות בדקתי קבצים רבים של ספרי קמיעות והשבעות האוצרים בקרבם חומר
מועט או מרובה מספר הרזים. יש מהם שמעתיקים דף או כמה דפים מספר הרזים בלשונו ממש׳
ויש שמביאים ממנו עניינים שונים׳ בין שמעתיקים בלשונו בין שמביאים דבריו
בפראסראזה. יש מן המקובלים שהשתמשו בספר הרזים דרך קבע, כר' אלעזר מגרמיזא בעל ספר
הרוקח׳ אשר בספרו סודי רזיא (כת״י) מעתיק מן ספר הרזים על הסדר את תיאורי שבעת
הרקיעים ומונה מספר למלאכי כל רקיע וכל מחנה, אבל אינו מעתיק מחיבורנו את
החלקים השימושיים, לא את הפעולות וההשבעות ולא את שמות המלאכים.
לעומתו׳ בעל ספר המלבוש כתב יד קויפמן ומחברים אחרים מצאו עניין רק בחלק השימושי,
בפעולות והשבעות, והשמיטו את העניינים העיוניים... אל המקור הקדום שיקעתי עצמי
במחקר תוכנו וחתרתי אחרי מקורותיו ועקבתי אחרי הזרמים הספרותיים וההיסטוריים שהוא
משתייך אליהם. השוואה עם היצירה הגנוסטית ועם הספרות המאגית היוונית־מצרית גילתה
שיתוף מועט או מרובה עם זרמים אלה שהיו מצויים במאות הראשונות לספירה הנוצרית.
נתברר לי׳ שבעל ספר הרזים עמד אמנם במידה מסויימת תחת השפעת זרמים גנוסטיים שכמה
קווים בהשקפת עולמו לקוחים משיטותיהם׳ אבל הרבה יותר היה נתון להשפעת המאגיה היוונית־מצרית,
כפי שהיא מתבטאת בפפירוסים המאגיים היווניים של המאות הראשונות׳ שנאספו ע״י קארל
פרייזנדאנץ בספרו Papyri
Graecae Magicae. כמה מן המונחים הקבועים לענייני מאגייה
בלשון היוונית המצויים בפפירוסים׳ מופיעים בדיוק מלה במלה (ביוונית
באותיות עבריות) בספר הרזים ויש שאין להבין כלל את דברי ספר הרזים בלא
ההקבלות בספרות המאגית הנ״ל (ראה במבוא), מחברנו חי בעולם המאגיה של היוונים
המצריים ורחוק היה מרוחם של חכמינו ז״ל׳ עד כדי כך שהוא מורה לעבור
על הרבה איסורי תורה מפורשים כמו לשאול באוב ולדרוש אל המתים או
לזבח ולקטר לנסך ולהשתחוות למלאכים ורוחות לשמש לירח ולכל צבא השמים, ואף
יש בו תפילה לאל השמש היליוס. בלי ספק נחשב ספר זה אצל חז״ל בגדר ספרי
מינין וספרי קוסמין והשתדלו לעקור זכרו. ברם ספר זה הוסיף לפעול במסתרים במשך
דורות ומחמת ייחוסו הניתן לו בראשו שנמסר כביכול מפי המלאך רזיאל נתקבל
אצל התמימים כספר מקודש והרבה הושפעו הימנו כותבי קמיעות ומחברי ספרים שונים.
ממספרם הרב של כתבי היד ושל שרידי הגניזה הן מן המקור הן מן התרגום׳ מוכח שהיה
הספר נפוץ למדי... כשלוש שנים הנני עוסק בחיבור ספר זה והרבה מאמצים שיקעתי, אם כי
תכנו של הספר הוא מאגיה וכשפים, דברים שהנפש סולדת מהם, לא ראיתי לנכון להתעלם
הימנו, אלא הרגשתי חובה להביאו לפני קהל החוקרים המלומדים, למען נלמד לדעת מה
היו זרמי הרוח שפעלו בימי חז״ל, מה היו דעותיהם של המינים הקדמונים,
ולעומתם מה היה מפעלם של חז״ל במלחמתם עמהם. עתה לנוכח דברי התיפלות שמצאנו
בחיבור זה יזהירו לנו שבעתים דברי חז״ל, ונדע להוקיר פעלם, שעלה בידם
לזכך ולטהר את היהדות מסיגיה ולצרפה מכל אבק פולחן עבודה זרה. רק הודות לחז״ל לא
נשתלטה המינות הזו, כפי שהיתה בידי אלה עניי הרוח השטופים במאגיה וכשפים, על כל
שאר שכבות העם, וכבר הורונו חז״ל על למוד מעשי הכשפים: לא תלמד לעשות (דברים יח,
מ), אבל אתה למד להבין ולהורות (שבת עה ע״א וש״נ)".
והנה
ראיתי שרוצים לתרץ ולומר "וצריך לומר שלא עלה על דעתם לפרש שבא לתת עצה לבן
אדם איך לעשות זה וזה ולעבור על כמה איסורי דאורייתא אלא ספר זה הוא כמו ספר
רפואות שקובע עובדות לפני אלה שמאמינים בהם שאם רואים מצב כזה יש לדעת שאפשר זה
ע"י פעולה כזאת ויש אפשרות לעשות פעולה נגדית להציל ולבטל ההשפעה וכמו שנתבאר
לעיל שהסנהדרין צריכים הי' לדעת כל אלה הדברים", ואחרי הדוחק הזה ראה שיש גם
דברים ממש אסורים, אז כתב "יש עוד אפשרות לפרש שאותם הדפים בספר חרבא דמשה
שיש בהם הרבה דברים מוזרים מאד המה הוספות מהמעתיקים ואינם בכת"י המקורי
ואותו הדבר יש לומר על ספר הרזים שאלה הלשונות שיש בהן דרכי עכו"ם כגון
הקטרה וניסוך המה הוספות מאחד המעתיקים מבואר מהנ"ל שמעשרים ושמונה
השבעות יש שמונה השבעות שנצטרפו להם דרכי ע"ז החומר כולו מחזיק שורות
ויש בהם כארבעים שורות פסולות ומסתבר שאלה השורות נתוספו ע"י איזה מין ולכן
לא נכון לתת על כולו חותם של ספר כשפים יש לכנותו רק ספר השבעות ואפשר לציין שיש
בו גם השבעות פסולות", וזה ודאי דחוק, שמחבר שכותב עלי ספר דברים
האסורים בפירוט, וכוונתו רק לאיזה היכי תמצי שכזו, ואין כוונתו חלילה שבאמת
ישתמשו, תמיהני אם מאמין למה שכתב, ואל נשכח שכ"ז עוד מיוחס לתנאים
רח"ל, ובברור שדברים אלו דחוקים, ומה לו ולסכנה זו, לומר על חיבור אחד, שכתוב
באותה צורה ללא שינוי, שחלק קדוש וחלק טמא, שגם כל החלק הלא כ"כ בעייתי שבכל
הספרות הזאת, "רק" השבעות מלאכים והשבעות הבורא, ותיאור מלאכים וקריאת
שמם כבורא, דברים שבכ"מ זרים לרוח חז"ל, וכל דחוקיו שזה רק בשביל לדעת
וכד', כל הקורא בספרות היכלות רואה שהוא ממש ממליץ ומשבח על כך.
והנה ספרות
זו הגיעה לעולם בזמן רבותינו הגאונים [ואו שהומצאה אז, או לפני כן, אבל ודאי אחר
זמן הדמויות בתנאיות המופיעות שם, שמחברם לא שלט בהסטוריית זמנם], וכאמור אף אחד
לא ראה את כל המכלול, כ"א ראה מה שהגיע לידו, ולכן לא היתה בידם האפשרות,
להבין שזו ספרות קלוקלת ובעייתית, מ"מ גם בקצת שהגיע לידם, כמה מרבותינו, היה
חשוד בעיניהם, וכנ"ל מרס"ג הרמב"ם ור' משה מתיקו.
וגם על פרקי דרבי אליעזר חשב הרמב"ם שהוא
אמיתי, ותמה על דעת ר"א הגדול הסובר כאפלטון, שהבורא לא יכול לברוא יש מאין,
והיה תמיד איתו חומר קדמון "היולי", ודחהו על הסף[21],
ולו ידע שאינו אמיתי היה שמח, ור' המקובל ר' עזרא תלמיד ר"י סגי נהור שאכן לא
מאמין ביש מאין וסובר כאפלטון[22],
אך כאמור אין ר' אליעזר כזה, כי פרקי דר"א הוא גם מזוייף, והופיע
לראשונה בזמן הגאונים, ומתוכו מוכח איחורו בהזכירו מאורעות שקרו מאות שנים אחר
ר"א ואף ביטויים ומושגים של זמן הופעתו, וזה לשון שו"ת יוסף לקח
ח"ב סי' לז' "פרקי דרבי אליעזר שחלק גדול ממנו אינו מרבי אליעזר אלא
מבליעל אחד ואינו מבעל דמיון סתם אלא מאפיקורוס כמו שיתבאר בתשובה לקמן",
ובסי' מא' "לאחר שראיתי שפרקי דרבי אליעזר יכול להביא מכשול אמרתי לא עת
לחשות ומה שהסתרתי במשך שנים שלא לקלקל את האמונה אצל פשוטי העם עתה יש לגלותו
והוא שפרקי דרבי אליעזר רק חלק קטן הוא מרבי אליעזר אבל השאר הוא מבן בלייעל
כזבן כפרן ושטתן ואין לסמוך על כלום ממה שכתב", ואח"כ אומר
"אמנם אי אפשר לומר שכולו מאיש הבלייעל הזה כי מצינו ראינו בשער הקדמה
ל"ח כתב המהרח"ו שאמר לו האריז"ל שיש לנשמתו קורבה עם ר"א
הגדול וסימן לזה שמאד שאף ללמוד פרקי דר"א עי"ש א"כ מוכח שיש בספר
זה פרקים שהם כן מרבי אליעזר אלא ודאי שהיה הספר הזה ספר קטן שהיא דרשתו של רבי
אליעזר ובא אותו אדם והכניס בו דברים[23]".
ואע"פ
שיש מגאונים שהאמינוה[24],
כבר מצינו דברים שאע"פ שהגאונים קיבלום, מ"מ הבאים אחריהם פסלום, כדוגמת
מנהג הכפרות, שהרמב"ן והרשב"א פסלוהו והשו"ע בעקבותיהם, שו"ת
הרמב"ם (סימן קיב בהוצ' מכון ירושלים)
"ואני יודע כי מחלת הכל אחת היא, חולי כללי שכל מי שמוצא דבר
מדבריי בכללים או בפרטים שונה מדברי אחד מהגאונים או המפרשים סבור
שאני טועה...", תשובת בנו ר"א פג' "ומה שאנו אומרים
בתשובה על כך הוא שלא אתם בלבד שוגים בנידון הזה אלא רוב המקומות ששמענו עליהם
עושים כך בהם... עד שבטלנו זאת עם כל מה שבטלנו משאר המנהגים שאינם נכונים
ומה שצריך שתדעו הוא שאף על פי שנמסר בזה בשם רבינו האיי ז"ל ורבינו סעדיה
גאון ז"ל מה שנמסר הרי הנכון... ומה שנמסר בשם רבינו האיי גאון
זצ"ל וזולתו בזה אין למדים ממנו כמו שאמרו כי אתי פסק דינא דידי
לקמיכו וחזיתו ביה פרכא וכו'", גם הרא"ש השיג על רה"ג, ואף בעניין
קבלי, שס"ל לרה"ג ששם מ"ב הוא שם המפורש, וז"ל רה"ג
(תשובות הגאונים החדשות קטו) "וזה (כוונתו לשם המפורש) בן מ"ב אותיות
אעפ"י שאותיותיו ידועות אינו מסור בהגיונו וקריאתו בקבלה אלא יש אומ' בראש
אבגיתץ ויש שאומ' אב גיתצ, ובסופו יש אומ' שקוצית ויש אומ' שקוצית, ואין מוכיח,
וגם חילופין אחרים יש בו", וז"ל הרא"ש (יומא פ״ח, יט) "ורב
האי אמר, לא בלשון הזה היה אומר כ׳׳ג אנא השם, אלא שם בן שנים וארבעים אותיות,
ועדיין מצוי בישיבה בקבלה וידוע לחכמים, ואין נראה לי דברי רב האי בזה[25]...
הזכרת השם של ארבע אותיות... הוא נקרא שם המפורש", וכן בענין פולמוס
הבקשות ממלאכים דעת רש"ג להתיר ואעפ"כ הבאים אחריו מראשונים ואחרונים
הרבה אסרו, ועוד הרבה כאלה כידוע
למצוי בדברי הראשונים, כש"כ כאן שרוב בירור ענין זה, מתברר כאשר ברבות השנים
מתגלים שאר הכתבים של ספרות זו, שאז מתברר שמדובר בספרות פסולה ומזויפת, מה שלא
רואים כאשר רואים רק את חלקה (כנ"ל בדברי הרב כשר על ספר הקנה והפליאה).
וכאמור אף
שיש מרבותינו שנטו להאמין בה, מ"מ במאמרי זה הראתי שהצדק עם המפקפקים בה,
ואלה שסמכו עליה פשוט לא ראו את מכלול הספרות כמה הוא נגוע בפולחן ע"ז ושאר
אסורים[26].
במאמר
הקודם לעיל ציינתי מתמיהת הרב הנאמ"ן על סגנון תפילה קבלי, וכן תמיהת
הרב משאש ואי נוחותו מסגנוני תפילות אילו, ותמיהה קושיא מעין זו תהיה גם על
התפילה קודם לימוד הקבלה שהובאה בסוף הקדמת שער ההקדמות, (וכמו כל ההקדמה איננה
מהאר"י) "עשה למען שמך הגדול היוצא מפסוק לישועתך קויתי ה'. ה' קויתי
לישועתך. ה' לישועתך קויתי שהוא לק"י יו"ה שי"ו ות"ה
עי"ל תי"י כה"ש קו"ו וה"ע יל"ת תי"ך יש"ק
יו"ו הע"י ות"ת הכ"י ולמען שמך הגדול היוצא ג"כ מפסוק
הנ"ל לק"י יו"ה שי"ו ות"ה עי"ק תל"ו כי"י
יש"ת הו"י וע"ל הת"י קכ"ש וי"ו יה"ע תו"ת
יה"ך", מה זו הבקשה לבקש מהבורא שיעשה בזכות או למען שם או צירוף
מסוים שיוצא מפסוקים מסוימים (וכנ"ל מצינו רק היינו שנקראת רחום וכו', או שלא יתחלל שמך),
אין דבר כזה בחז"ל ובאר"י וברש"ש ובגר"א וכו', ואין לזה שום
משמעות הגיונית שקשורה לאמונתינו הטהורה, זה נשמע כמעט כמו 2 רשויות, וכן
לפני כן "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, ששאצים שאאצים שר
החכמה שר השכל ושר הבינה, שתשלח לי המלאך פתחיאל שיבאר לי משנה זו" (מדבר
עם הבורא ועובר למלאך?), וכן בפע"ח (כזכור גם לא מוסמך) "יחוד לעיון
הלכה, יאמר בשם לי"ש ועת ךקו יתי יהוה, י"ר מלפניך ה' או"א
שתפתח לבי בהלכה זו, להבין דקדוקיה ופלפולה" (לפני שבא לבקש מהבורא מקדים
זאת?), וכל ההסברים שנתנו לזה (אם בכלל) מאוד תמוהים וחדשנים, וכאמור בדברי
הרב הנאמ"ן והרב משאש, נ' שלא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל[27],
ואין תפילות כאלה בחז"ל וכן בזוהר באר"י ובגר"א וברש"ש.
ולמרבה
תדהימתי, כאשר יגורתי (מ-2 רשויות) בא לי, ואכן ראיתי
בקובץ 'חצי גבורים' הנזכר בדברי אחד המגיבים, באמת אמר הכותב אפשרות זו, בעמ'
תקלה' הע' 37 שהם כוחות נפרדים ושאפשר להשביע לא רק מלאכים אלא גם את הבורא
לרצונך, רח"ל, וכן בעמק תקלט' כתב שהכח שמיחסים לשם מסוים אין הוא אופן אחר
לבטא את כח הבורא אחר הוא כח עצמאי של השם, וכן בריש עמ' תקמ' "שאנו מברכים
את ה' ואת שמו כי הם שני כחות נפרדים", טוב שהזכיר בהע' 37 שזה לא דעת
חז"ל, ושלפני כן הזכיר שלרמב"ן גם מלאכים א"א להשביע, ושלא נדבר על
שיטת הרמב"ם שכבר הבאתי כאן דבריו בעניין השימות, אלא דברינו כאן שאפי' מיניה
וביה אבא וכו'.
וכאמור
לעיל ר' לעומת זו דברי הרב הנאמ"ן באו"ת
חשון תשמו עמ' סז' (ושוב באו"ת תמוז תשנ') "ובתפלה הנדפסת במחזורי
ליוורנו וג'רבא בין מנחה לנעילה ביוה"כ לא נודע לי מחברה ובמחזורי א"י
הושמטה יש בה כמה דברים מוזרים וניכר שהכותב מתחיל היה בחכמת הקבלה ורצה להראות
חזותו לרבים ראשית כל באומרו וידענו כי להסיר לגופנו זה העכור ולזכנו צ"ל
ולזככו הכנסת בו נשמה חלק אלוה ממעל ובכן תכלית כניסת הנשמה לגוף היא להסיר את
הגוף העכור ולבטלו מעל פני האדמה עוד שם ואם הגברנו הדינים הקשים בעולם ברחמיך
הרבים יפן מצחא דא"א וכו' במצח דמלכא קדישא וכן עינא דא"א וכו' ובכן
יתבטלו תוקף הדינים מהעולם", ומעיר הרב הנאמ"ן "כאילו
נתנוהו יועץ למלך מלכו של עולם והוא יגיד לו מה לעשות והכתוב צווח קהלת ה' כי
האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ולמה לא יתחנן בפשטות אנא
ברחמיך הרבים ובחסדיך הפשוטים כמו שהגין קדושת היום הקדוש לכפר על בית ישראל על
מעשה העגל כן יגן עלינו ובשמים יודעים לעשות הכל על צד היותר טוב ודוד המלך
ע"ה אמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו' נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי
והגר"ש מקינון בעל ס' כריתות אמר אני מתפלל כתינוק הזה ע' בשו"ת
הריב"ש סי' קנ"ז ובשו"ת מהרש"ל סי' צ"ח ובחק יעקב סי'
תפ"ט ס"ק י"א ישמע חכם ויוסף לקח ויספו ענוים בה' שמחה", וכבר
הערתי לעיל, שסגנון זה מופיע הרבה אצל המקובלים (ולא רק אצל המתחילים כסברת
הרב), וציינתי למאמרי בעזהי"ת בעניין הספירות.
וכן ר'
דברי וישב הים ח"א סי' יג' עמ' רסח' "גם יש להעיר לפי
מסורת קמיעות אלה שכותבים במקום לשון השבעה לשון בקשה, דאם מבקשים מן המלאכים
עצמם אסור בודאי, ואם מבקשים מן המקום ב"ה שיפעול על ידי מלאכים
אין לך בזיון גדול מזה דהוי כיהודה ועוד לקרא ומורה
כאילו ח"ו אין בכח המלך לבדו לפעול אלא בצירוף אחד ממשרתיו[28]
וכדי בזיון וקצף", וכן מי נתנו לתת עיצות לקב"ה איך יפעל
וכביקורתו של הנאמ"ן לעיל.
וכן ר'
ספר חסידים תתשיד', וז"ל "אם יאמר לך חכם
אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד... אפילו בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח
באותן הבלים... אין לחשוב כיון שאין אני נענה אעסוק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה
נגזר היתה תפלתי נשמעת ועוד זה דומה למי שיש לו אדון ומבקש ממנו שיתן לו שום
חפץ ואינו רוצה ליתן לו והולך לשר אחר כי אמר כיון שאין בו כח בידו
לתת רוצה לתלות באדון אחר כך זה אינו חשש שבשביל עון אין תפלתו
נשמעת"[29].
ור' גם
לשון ב"תפילת שר התורה (עמ' 96) "מספרות היכלות, בנוסחה להשבעת שר הפנים
נאמר לשון זו 'אש֯ב֯עי֯ת֯ עליך שר הפנים בשם אט, בש֯ם יהוה צבאות, בשם
שר יה יהוה צבאות, בשם אל תיקרתין יהוה צבאות, בשם אכתריאל
<י֯ה֯וה אלהי ישראל> די֯מחתם על תגא ומפר֯ש על כורסיא'", מה זה
למי פונים בהתחלה לבורא? ואח"כ גם לעוד ישויות אלהיות?, ובעמ' 114-
"ויקרא ויאמר מיטטרון ששם֯ שמו לשמונה שמות מרג֯ ייאל ג֯י֯ו֯ת֯י֯אל א֯ל֯
טנריאל הוזהייה ז֯ה מיטטרון֯ מיו֯אל יהוי֯אל יופיאל טין ט֯ב֯ין ס֯ב֯[ ] יהו זה
מיטטרון באהבה שה֯[ ] א֯והב֯ים אותו כל צבא המ[ ]ום היו קוראים אותו
זיפציאל ל[ ] ע֯ז֯ריאל יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ברוך
י֗י֗ חכם הרזין ואדון השרים", למי אומרים את הי"ג מידות[30].
ור' בתנחומא
חוקת אות מד', כתוב שעם ישראל נענש על שהשוו עבד לקונו, סה"כ באמירתם "למה
העליתונו" וכדברי רש"י שם (במדבר כא' ה) "באלהים ובמשה השוו עבד
לקונו, למה העילותונו שניהם שוים", ואם כך רק על נוסח כזה סה"כ, מה נאמר
על הנ"ל (שחושבים) שמכריחים את האדון ע"י העבד, או סגנונות שמחשיבים את
העבד יותר מאדון, או על סגנונות שכבר מראים על כמה ישויות אלהיות.
ערוך
השלחן או"ח תקפד' "ונוהגין החזנים כשעומדין
להתפלל לומר אחלה אני לכם פסקו"ן אטמו"ן סגרו"ן, פסקו"ן שלא
יפסוק קולי, אטמו"ן שלא יאטום גרוני, סגרו"ן אל תסגור גרוני, יהי רצון
מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לי קול נעים וערב ואל יפסוק קולי ואל יחר
גרוני ויהיה קולי נעים וערב וחזק שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר
והאלהים יעננו בקול בשם שמעי' שריא"ל קיסמו"ן פיסמ"ק אס"מ
אסתמ"ר סנמגלו"ף אני פלוני בן פלוני משביע אני עליכם שתסייעו לי שאתפלל
היום בקול רם ונעים וערב ואל יחר גרוני ואל ילאה רוחי וכחי, ויש מוסיפין עוד
השבעות הרבה. ונראה לי שלא לאומרם כלל, דמה שייך לומר השבעה בשאלת התפלה,
וכי שייך להשביע השם יתברך לקבל תפלתו כביכול בעל כרחו חלילה... ואדרבה
חוששני להם לחירוף וגידוף כאילו רוצים להכריח השם יתברך שיקבל תפלתם בעל כרחו
ע"י השבעות... חלילה לנו מדעות החיצוניות הללו, אם יתפלל בכוונה
שלימה יזכה ותתקבל תפלתו".
ור' את הרש"ש הרמ"ז
חיד"א נגד כוונות בדרך תפילה, החיד"א בשמחת הרגל
י. "אבא אעי"ר על דברי בני אדם האומרים תפלות המסודרות הערוכות לה ללילה
הקדושה הזו לסדר קדש ורחץ על פי כונות רבנו האר"י זצ"ל ולכבוד ה' אמרתי
אגלה טפח ויהי הקצ"ר אמיץ ואם המתפללים אור נגה עליהם... הרמ"ז
ז"ל מיחה במוציא כונה בדרך תפילה וכן שמעתי מפה קדוש מקובל מופלא
בדורנו זלה"ה (כונתו לרש"ש), כי אין ראוי לסדר הכונות בלשון
תפילה וטעמם ונימוקם עמם ומכללן של דברים שגם מקראי קודש המודפסים לסדר קדש
ורחץ הלא בראשי שמות הקודש אין לומר אותם כי הם מיוסדים על פי ספר כוונות
הישן", מחזיק ברכה סימן תפט ס"ק ג "ואעיקרא יש פקפוק
באמירת הכונה דרך תפילה כמ"ש הרמ"ז זצ"ל ואין להאריך", ר"ח
פאלאג"י בספרו מועד לכל חי סימן לא אות יז "להרב הגדול חיד"א
ז"ל לא ישרו בעיניו תפילות אלו כנודע".
יש
להוסיף, עוד כמה תמיהות ובעיות שהעירו על הקדמה זו,
וכבר קדמוני בזה וכדלקמן, (ושמעתי מהרב ארבל שטוען שהיא אינה לרח"ו, מרוב
הדברים המוזרים שיש בה, והרח"ו היה הרי ת"ח ומוסמך[31],
ותימא שת"ח מצטטים אותה באין מבין, והרבה מקובלים הודו לי שהפלגותיה תמוהים),
דהכותבה מייחס לאר"י, לא רק דברים שאין שייכים באחרון או בראשון או אפי'
באמורא ותנא אלא אפי' בנביאים[32]
ואפ' במשה רבינו, ובשום יצור ונברא אף לא במלאך, רק בבורא, וז"ל ההקדמה
"יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות
ב"א טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל
הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים...", ור' איך לא הסכימו רבותינו
לתוס' שבת יב: ד״ה ׳שאין׳, שכתבו "ותימה, דאפילו מחשבה שבלב כל אדם
יודעים ולשון ארמי אין יודעים?", כתב היעב״ץ (מור וקציעה קא),
"גם מה שכתב תוספות בהחלט שהמלאכים יודעין אפילו מחשבות בני אדם, לא ידענא
מינה ליה בפשיטות כל כן. ולא נהירא לי לגמרי כי אין יודע מחשבות אדם כי אם
ה׳ לבדו, וכמה מקראות לעדים", גם ה׳מעדני יום טוב׳ (ברכות ב, ב) תמה ומקשה על
התוספות מהכתובים, "ולא פירשו מנא להו... ובין כך ובין כך קשה לי מה שאמר
שלמה המלך עליו השלום אתה לבדך ידעת את לבב האדם, וכן נאמר בירמיה עקוב הלב וגו׳
מי ידענו אני ה׳ חוקר לב", וכן החיד״א (פתח עיניים, סנהדרין י״ט ע״א), בעקבות
קושיית הפסוקים, הולך צעד אחד קדימה ומכריע בנושא, "כל שלא ידענו מהיכא פשיטא
לתוספות הכי, נקטינן כמשמעות הכתובים שהקב״ה לבד בוחן לבבות", וכן הגר"א
סו"ס קא', וכן השל"ה בעשרה מאמרות מ"ב אות סט' בהגה' אות ה'
כתב דאינו אמת, ואפי' אלה שהסכימו זה דוקא למלאך, וכזו בקלות לומר על אדם?.
ולעומת
הקדמה זו ר' דבריו של הרב המקובל ר' יצחק אייזיק חבר (המכונה פה
שלישי לגר"א) בספרו מגן וצינה (הגנה על הזוהר) עמ' נה' "ומה שטען
שלפי דבריהם ראה האריז"ל מה שלא ראו ולא השיגו הנביאים חלילה מלחשוב זה...
ואפי' הגדול שבתנאים וחכמי המשנה לא הגיעו למדריגת הקטן שבנביאים כי הכל לפי
מדריגות העולמות נבואת משה רבע"ה הי' מעולם הבריאה ולמעלה ומדריגת הנביאים
האחרונים ביצירה ואין אנו משיגים רק בעולם העשי' לבד וכל מה שאנחנו מדברים בעולמות
עליוני עליונים באצילות וא"ק ועוד למעלה למעלה אינו אלא מתוך עולם העשיה
ע"י מסכים ומחיצות הרבה לכן מדבר הכל ע"פ משל וחידה, וכל השגות
האריז"ל וכל חכמי אמת בדורות האלו מעת שנסתם כל חזון אינו אלא מתוך עולם
העשיה לבד ושם הי' השגת האריז"ל ומה שנתגלה לו מעלמין ופרצופין דלעילא
הכל ע"י מחיצות ומסכים וירידת המדריגות עד עולם העשיה ומבואר כל זה
בכתבי רבינו הגר"א ז"ל בלקוטיו", (ולא כדברי אחד מרבני החסידות אז,
שהפליגו למעלה ממדריגת הנביאים, וכל דבריו גם בשאר נושאים מן התמוהים כידוע), ואף
אימא הרבה יותר מזה הרבה מרבותינו בפרדוקס הידיעה והבחירה סברו שאפי' לבורא אין
ידיעה בעתידות ודלא כרמב"ם, כמובא במאמרי "הידיעה והבחירה"
בכ"י, ר' למשל בר' רפאל בורדוגו הדיין והמקובל המכונה "המלאך רפאל"
בספרו מי מנוחות בפרשת העקידה, ועוד הרבה כגון רש"י בסוטה ב., (והזכרתי מזה
במאמרי לעיל) ור' שם בהקדמה עוד הפלגות מוקצנות על האר"י, ובודאי מובנת היא
דעת הגר"א שגזר אמר ואמר שאין קבלת האר"י מאליהו אלא וכו' כדלעיל, ולא
סבר כדברי ההקדמה הללו ששם גם כתב שהכל מאליהו (מה גם שלא ראה אותה דלא הגיע בזמנו
השמונה שערים), וכך נהג למעשה והיה חולק על האר"י וכנ"ל במאמרי, וכן
היעב"ץ מעצם מסקנתו על הזוהר, וכן כנ"ל גבי תפילין הוכיח מהזוהר דלא כאר"י,
ויש לציין שידוע שהאר"י עסק במסחר (דבר מובן ומקובל לגמרי בפרט במצב
של פעם, והוא הלכתחילה), ויש בידינו כמה אגרות מסחר שלו, (ר' ב'ספר זכרון להרב
יצחק נסים זצ"ל' ד' עמ' רכה- רמד') (אף הרב יעקב הלל הזכירם), וכן שאלה לו
לב"י בשו"ת אבקת רוכל סי' קלו' על עניין מסחרו בענייני ריבית, והנה לא
רק שמחבר הקדמה זו ושאר ספרי שבחי האר"י למהדורותיהם השונות השמיטום, אלא גם
תיארו דמות שכלל לא שייכת לעסוק במסחר, הרי התבודד 7 שנים שם ו7 שנים שם, היה פרוש
מבני אדם לגמרי לפי תיאוריו[33].
וכן
ר' למשל בתלמיד מובהק אחר של האר"י ר' שמואל אוזידה, (שאף הרב ויטאל שמו בשער
הגלגולים בקבוצה הראשונה), בדברי הספדו על רבו האר"י ובהפלגת שבחיו בתורה
וצדקתו וכו' (מובא בספר 'מצפונות צפת', ובקובץ עץ חיים באבוב לג' עמ' תקל'), לא
הזכיר ולו שבח אחד מוזר ומופלג על אף שבהספד לא ממעטים אדרבא, ועוד על רבו, והיא
כאמור במאמר לעיל דרך הרב עובדיה, וברור שגם היעב"ץ ס"ל הכי על אף היותו
בעצמו מקובל, אעפ"כ ס"ל אחרת מהאר"י בעניין הזוהר, שאינו דבר של מה
בכך, וברור שאם היעב"ץ היה רואה הקדמה זו (או ספר החזיונות השלם) היה עושה לו
כאשר עשה למו"נ (שמיאן ליחסו לרמב"ם לשיטתו), הרי כנ"ל אף למלאכים
לא הסכים לתוס' שידעו מחשבות ב"א, וז"ל יעב"ץ במ"ס
בעמ' קס' "עתה
יידע האיש הישראלי הנאמן לאלהיו כי אין חיוב אמונה בכל מה שנמצא בספר הזוהר
שבדפוס, גם לא בכל מה שבא בכתבים והעתקות משם האר״י. אף הוא ז״ל העיד בשעת
פטירתו, שאפילו תלמידו המובהק רח״ו ז״ל לא הבין ולא ידע באמת אפילו הקדמה אחת
בסתרי תורה על בורייה, רק מעט מזעיר. כמ״ש בנגיד ומצוה. (ור׳ מנחם די לונזאנו השיג
גם על האר״י בספר עומר מן[34])".
ועל כל
מיני סיפורים ושבחים וציאורים מופלגים והזויים כאלה ודומיהם אמר הרמב"ם במורה
(א, סא) "ואל יעלו על ליבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא
בספריהם הטיפשיים שֵׁמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים
אותם 'שֵׁמות', ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות, כל הדברים
הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שָׁלֵם לשמעם, כל-שכן לסבור אותם". מורה (ג, כט) "כי מאד
נוטֶה ההמון להאמין בשיגעונות", ספר-המצוות (לאווין לב),
"עד שמדמים לאדם דברים בלתי-אמיתיים... וההפסד הנגרם על-ידי כך עצום מאד, לפי
שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ותורגל
מחשבתם לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות, והבן זאת".
ועוד
יש להעיר על דברי ההקדמה (וכנ"ל מהרב ארבל, שלא
שייך ליחסה לרח"ו) בבואו לתת הסבר לקבלת האר"י שהיתה חדשה בדורו, ונוגדת
קודמיו, וכל הדברים שהוא מביא עתה המקובלים הקודמים לא ידעום, ואף בהדיא
האר"י ביטל דברי קודמיו, וא"כ הבין שמה ביטחון יש לנו באמיתות דברים
אלה, ומה הצדקתם, הרי הוכחה אין לאף אחד, כי זה מה שנקרא "השגה", (כלשון
התשובה מאהבה (בעולת תמיד ד') בשם הרב אייבשיץ "וכן היה אומר לאלו המביאים
הקדמות מדברי הקבלה ליישב איזו גמרא או מדרש לא חפצתי בזאת, ומה חדוש,
ע"פ הקבלה תוכל ליישב מה שתרצה, אמור לי הפשט הברור לי ע"י
נגלה ואז אודך, וכל זה אמת"), וכאשר רצה לבוא בטענת
"גילוי" שמימי היינו רוח הקודש ואליהו הנביא, (מה שכאמור הגר"א
וסיעתו לא הסכים בזה), והבין שזה חדש לטעון כך, אז הביא בהקדמה, שהנה כך כותב
הריקנטי "כי נגלה להראב"ד ולמד לו חכמת הקבלה והוא מסרה להראב"ד
בנו וגם נגלה לו והוא מסרה לבנו הר' יצחק סגי נהור שלא ראה מעולם וגם
לו נגלה והוא מסרה לב' תלמידיו הא' ר' עזרא שפי' שיר השירים והב' ר' עזריאל
ואחריהם נמשכה להרמב"ן ז"ל".
והנה
חוץ מתימא ברורה שלראב"ד לא היה בן שקורים לו ראב"ד אלא חתן שקורים לו
ראב"ד, ובכלל הגירסא בריקאנטי, היא שר' דוד אב"ד נגלה אליו אליהו ומסרה
לבנו הרב אברהם, אך יותר מזה לאמיתו של דבר (ר' במאמרו של עודד ישראלי 'למי
התגלה אליהו? לגלגוליה של מסורת קבלית מכתבי היד אל הדפוסים') באמת אין דבר כזה
כלל בריקנטי, בדפוס הראשון רפ"ג ונציה איננה, ורק במהדורה השנייה ש"ה
ונציה מופיעה לראשונה, ובכ-50 כ"י של הריקנטי גם איננה, ורק ב2 מהם מופיע
שמצויין שם מהמהדיר שזו הוספתו, ואף ב-2 כ"י שמופיעה בהם הוספה זו, הם חלוקים
בגרסותיהם, האם רק לראשון התגלה אליהו או גם לשני ולשלישי שזו הגירסא שמביא בהקדמה
הנ"ל, וכמובן שגירסה זו קצת תמוהה, שטענת קבלה מאליהו סותרת טענת קבלתה
ממסורת [וכמש"כ הרב צדוק בספר הזכרונות עמ' 173 "כתב שקבלת הרמב"ן
והנמשכים אחריו נמשכה מהראב"ד מה שקיבלו מפי אליהו הוא ואביו ובנו עיין שם
והרי כי אין הדברים קבלה בידם מחכמי ישראל הקדמונים דור אחר דור רק מפי אליהו...
ואין בכח אליהו להגיד לנו הלכות מחודשות שגם הגדותיו הוא בכלל לא בשמים
הוא"], כמו שאכן רואים בקבלת האר"י, אלא שיש להבין כוונתם, כאשר אדם
עושה את מירב מה שיכול, לומד מקודמיו את הכל, ומתאמץ בעצמו, ס"ל שגם הוא זוכה
שיתגלה אליו עוד גילויים חדשים, זאת ניחא, אך כאשר הגילוים שטען סותרים את מה
שהדור הקודם לימד, דבר זה אומר דרשני, ובפרט שדמויות אלה אינם מוכרים לנו כלל
כת"ח וגדולים בפשט ולמה שתורה שמעביריה טוענים לרוממותה מהכל לא תעבור דרך
מעביר המסורת הגדולים שלנו שבאותו דור.
ולא
זו אף זו, ידוע שקבלת הרמב"ן שונה משל בית מדרשו של
ר"י סגי נהור הפרובנסי מדרום צרפת, מה שמראה שגם המקובלים הקדמונים חידשו
מדעתם (כדברי הגר"א על האר"י וכדברי הריב"ש קנז' בשם
הר"ן על הרמב"ן "וכן הודעתיך מה שאמר אלי בייחוד מורי הרב רבינו
נסים ז"ל, כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין
הקבלה ההיא"), על אף שהרמב"ן היה בגרוניה הספרדית שבחבל קטלוניה
הצפוני, ושם היו תלמידי הר"י סגי נהור שמפרובנס שבדרום צרפת שלמדם כאשר היה
בגרוניה, (והתקיימה קבוצה זו רק זמן קצר בגרוניה אחר פטירת ר"י סגי נהור),
מ"מ הרמב"ן אמנם ידע מקבלתם אך מיאן בקבלתו של ר"י סגי נהור, ובכלל
אין אצלו כלל לכון בתפילה או בברכות למשהו ח"ו (וכדברי הנוב"י שהבאתי
לעיל "ואם יאמר
המצוה הוא שיכוין כך זה שקר ולא מצינו בתורה מצוה בזה ולא בדברי רבותינו
ז"ל... ואפילו היה אמרן האר"י בפיו לא היינו רשאים לשמוע לו בזה"),
והפיץ בברצלונה שבקטלוניה קבלה אחרת, וחוג זה המשיך להתקיים כמעט 100 שנה אחר
שנפסק החוג הגרוני, ואפי' פ"א לא הוזכר הר"י סגי נהור בידי הרמב"ן
או תלמידיו הישירים בקבלה בברצלונה, ולהיפך תלמידי הר"י סגי נהור מגירונה
אינם מזכירים את המקובל (מחל' אם היה מקובל או נטה לשיטת האסטרולוגים) הברצלוני
ר"י בן יקר המוזכר בכתבי תלמידי הרמב"ן, וכן בענין הספירות,
קבלתם של גירונה היא כלים/אלהות ושל הרמב"ן אצלו הספירות הם רק בתחום
התיאורטי בלימוד אך לא למעשה בתפילה שם לא חושבים כלל על הספירות רק על הבורא
הפשוט, ואצלו הספירות הם לא משהו ממשי, אלא כתארים של הרמב"ם, ולא הצריך כלל
התעסקות בשעת תפילה ומצוות בספירות וכדו'[35],
(ור' מאמרו של הרב אשר מורסקי "התפלה ועבודת ה’ – בלתי להויה לבדו"),
והוא
אף יותר קיצוני מהרמב"ם בענין הזה, דלרמב"ם שכינה לפעמים זהה אור נברא,
מה שרמב"ן מיאן בזה, בבראשית מו' א', וז"ל "וחס ושלום
שיהיה הדבר הנקרא שכינה או כבוד נברא חוץ מהשם הנכבד יתברך כאשר חשב
הרב כאן... ומשה לא יחפוץ בלכת עמו כבוד נברא חוץ מהשם הנכבד יתברך, שכבר
אמר לו הקדוש ברוך הוא הנה מלאכי ילך לפניך (שם לב לד) ולא היה מתרצה בכך, אבל
היה מבקש שילך עמו האל בעצמו ובכבודו... והמברך והמתפלל לכבוד נברא כעובד
אלילים, ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל יתברך",
וכן ר' ביקרא כא ו', גבי הקרבן שהמקובלים אז קשרוהו למדת הדין (וספירת
המלכות, ר' רבינו בחיי ואור תורה בויקרא), הרמב"ן על אף שמזכיר ענין מדת הדין
בזה, מדגיש "הקרבן במדת הדין, והזביחה לשם ה' לבדו, שלא יתכוין לדבר אחר
בעולם רק לשם ה' לבדו... שלא הזכיר בצואות של קרבנות לא אל ולא אלהים אלא אשה ריח
נחוח לה', כי הכונה לה' לבדו תהיה, לא יכוין המקריב ולא יעלה במחשבתו רק לשם
המיוחד והוא מאמר החכמים (סנהדרין ס:) ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד", אך
במקובלים אחרים תראה אדרבא גם את זה הסיטו לכונת ספירה מיוחדת, ואם נדייק
הרמב"ן בעצם סה"כ מעתיק[36]
פה מבן דורו המבוגר המעילי בעל המאורות, מספרו מלחמת מצוה וז"ל "ועל זה
הזהירה התורה לעבוד ולקטר ולזבוח, ולעשות שום עבודה, רק לשם המיוחד לבד, כמו
שכתוב, זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו. ודרשו בסנהדרין, ריקן כל העבודות כלם לשם
המיוחד", והמעילי ורבו בעל ההשלמה התנגדו עד למאוד לספירות שצצו בזמנם,
ע"י ר"י סג נהור, וכך כתב המעילי באותה איגרת שממנה העתיק הרמב"ן "ואכתוב
הנה דברי האגרת אשר כתבתי זה כמה לסתור דברי הדוברים סרה על ה' ועל החכמים
ההולכים בדרכי התורה התמימה ויראי השם. והמה חכמים בעיניהם ובודים דברים
מלבם ונוטים לצד מינות ומדמים להביא ראיה לדבריהם מדברי ההגדות אשר מפרשים
הם לפי דברי טעותם. חלילה חלילה לאל שלא שלא הייתה כוונת החכמים אשר אמרם
כדעתם וכונתם. והמקום יסכים על ידינו לטוב. וילמדנו לקח טוב. אמן אמן סלה... ועתה
זה כבר כמה ימים יצאו פתאים וסכלים וגלו פניהם שלא כהלכה באמונת השם ית' ובענין
התפלה והברכות הסדורות מפי בעלי אסופות דברים שאין להם שרש וענף לא מתורת
משה ולא מהנביאים וכתובים ולא מן התלמוד הערוך בידינו מפי רבינא ורב אשי. סוף
דבר לא מן התורה ולא מן הקבלה והסברא ואף לא מן ההגדות
החיצוניות לא שיש מהם אפשר שהם משובשות ואינם נכונות ואין מהם להביא ראיה ולהקשות
כל קושיא, כמו שאמרו ז"ל כל מתני' דלא מתניא בדברי ר' חייא ור' הושעיא לא
מתרצתא היא ולא מותבינן מינה תיובתא בבי מדרשא. ואותם הסכלים אמרו לבלתי תת לאל
הקדמון הראשון מאין ראשית ואחרית תודה ותפלה וברכה[37]
אוי לנפשם מה הגיע אליהם ומה ראו על ככה סברה נאצו קדוש ישראל נזורו אחור במעלם
ויסיעו עצמם מקדמונו של עולם מעונה אלהי קדם ראשון מאין ראשית ואחרון מאין
אחרית... אחד אמתי באחדות תמימה בלי שתוף וצירוף ספירות[38],
ואלהינו ית'[ברך] הוא סבת כל הסבות ועלת כל העלות עושה גדולות המציאם יש מאין
ברצונו לבד אמר ויהיו, הוא יוצרם ובראם ובעת עמדם קראם, לו נאה להודות ולברך
ולרומם ולהלל ולהתנפל לפניו ולרומם לו נאה להודות ולברך וכו' ולרומם ולהתפלל לקראו
בהודאות וברכות אדון הכל וברא את הכל לא לנבראיו[39]
שיש להם ראשית ואחרית, והוא משגיח ומנהיג[40]
יוכל בכלל ובפרט... ואין לשתף עמו דבר כי אין ראוי לשתף הנברא עם בוראו והחומר
עם יוצרו והנאצל עם המאציל ולומר שאין אחדותו שלמה רק עמהם הכל אחד
כי כל יש ונמצא זולתו הוא בראם והמציאם יש מאין שום ישנה בעולם למקטנם ועד גדולם. וכל
המשתף שם שמים לבד אחד נעקר מן העולם. זו היא האמונה הראויה לכל ישראל
בעלי הדת להאמין. והנוטה ממנה הרי הוא כופר ומין. ומה נאריך בדברי
הסכלים, אשר כל תפלתם וברכותיהם לאלוהות אומרים שהם נבראים ונאצלים... ואמרו
בחסרון דעתם כי כולם דבוקים זה עם זה והכל אחד[41].
וסכלים האלה אינם משמיעים לאזניהם מ(ה?) שמוציאים בפיהם... הוא אחד
ואחדותו מני קדם מאין ראשית ואחרית מאין שנוי דכת' 'אני ה' לא שניתי וגו''
[מלאכי ג, ו]. אם כן הוא אחד קודם שנבראו ונאצלו הספירות, שיש להם ראשית
באמת וגם הם מודים שהספירות יש להם ראשית ואחרית ולהם כונת לבם בברכותיהם
ותפלותיהם[42]
הלא יכירו כי לא דברו נכוחה אבל 'טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם' [ישעיה מד,
יח]. סוף דבר כל דבריהם כמוץ לפני רוח וכקש, דברי תוהו שאין בהם ממש
הריסת התורה וסתירה דברי מינות וכפירה ואיך יעלה על לב כל חכם לב
אם כדבריהם כן הוא שאין ראוי לברך ולהתפלל לשם הראשון מאין ראשית ואחרית
עלת כל העלות שקוראים הם בלשונם לו אין סוף, והעושה כן הוא בעיניהם מקצץ
בנטיעות ואינו ראוי לחזות בנועם הישועות... איכה לא נתבאר זה בתורה התמימה
אשר נתנה השם לנו לחיי עולם... איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' ואיה
איפה הראה לנו לדעת כל אלה ואיך לא בארו לנו כל זה רבינו הקדוש שסדר
המשניות ורבינא ורב אשי שסתמו וכתבו כל התלמוד הערוך בידינו שהם עיקר מתורה
שבעל פה, ואיך הניחו להיות כל ישראל טועין ונטרדין מן העולם הבא כמקצצים
בנטיעות. אוי לעינים שכך רואות, אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שכך עלה בימיו...
האם יש בזמנינו זה בכל הבלי אמונות האומות ש(??)ם בייחוד השם יתברך יותר מאלה.
ואם יאמרו, כי המברך והמתפלל לשם יתברך עלת כל העלות יוצר הכל נטרד מן העולם וזוכה
לחיי עד ואינו נקרא מקצץ בנטיעות אלא שהם מחשבין בסכלותם כי הוא אמונת ההמון אך הם
מיודעי סוד השם ומיראיו ומחכין לעלות במדרגה יתירה מן האחרים באמונתם זו. שוטים
אלו מניחים אפי'[לו] לדבריהם הודאי ותופשים בידם את השמא ובודאי הם שוממין בו
ונשמתם בו נשמה ושוממה ויורדים למדרגה התחתונה הפך תוחלתם וכונתם אשר איננה נכונה.
סוף דבר כל איש יודע דעת חייב להרחיק דברי סכלותם, והנה כתבנו כל זה
לפניכם רבותינו שבכל עיר ועיר לגלות לכם כל הדברים האלה כי יראנו מפני
החתימות אשר הטעו החותמים אליהם וגם שהוגד לנו שזייפו בחתימות הרבה מחכמי
הארץ הזאת שלא חתמו בהם כן יטעו רב(ים?) מאנשי הארץ אחריהם. ויתפארו בדברי
כוזבים לאמר בארצות בני תורה וחכמה מצאנו און ועצמה 'פן יאמרו ידינו רמה' [דברים
לב, כז]. חלילה חלילה מרשע לטעות אחרי דברי המינות האל לא תהא כזאת בישראל... דרשו
וחקרו הייטב ואם הם בקרבכם בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם לפוקה וחטאו
אחריהם כי כן בערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו. והמקום ברחמיו ישלח לנו גואל
ויקבץ נפוצות יהודה וישראל. ויסיר מקרב עמו ספקותם ומבוכותם והשיב לב אבות על בנים
ולב בנים על אבותם. כתבנו כל זה בהסכמת אדננו הרב הגדול נר ישראל מורינו ר'
משלם בן הרב הגדול משה (232ב) נ"ר [נטריה רחמנא] ושאר חכמי הארץ מקצתם
שידעו בצנעה שרש הענין אשר הביאנו לכתוב 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (ומצדיקי)
הרבים ככוכבים לעולם ועד' [דניאל יב, ג] אמן סלה", כך שהרמב"ן שראה את
אותה אגרת ואף כאמור העתיק ממנה, בודאי נזהר על אף היותו מקובל, לא לערב זאת בכונת
התפילות והברכות, וד"א גם הרשב"ש אחריו בקפא/ב גם יצא בטענה דומה
כנגד הספירות[43],
וכן באותה אגרת המעילי יוצא כנגד אמרית מכניסי רחמים, וכל פניה למלאכים,
וכן הרמב"ן בדרשת תורה תמימה עמ' קעא' (אם כי שם נראה שהעתיקו שניהם
מר"י בר יקר) בקיצור הרמב"ן
היה נגד כל פניה לכל גורם, הן למאגיה ואסטרולגיה (שהאמין בהם), ר' פירושו בדברים
יח יג "וממנו לבד נדרוש... ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם" (ולעומתו
ר' הרח"ו בספר החזיונות כמה היה דורש אחר עתידות, בכל אופן שהיה), וכן היה
נגד פנייה לרופאים, ככתוב בפירושו לויקרא כו יא "הדורש השם בנביא לא ידרוש
ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'", והן נגד פנייה לכוונת תיווך
המלאכים וכן נגד כוונה לספירות, הרמב"ן סיסמתו היתה, בלתי לה' לבדו.
ועוד
תימא שהרי קבלת הרמב"ן שונה לא רק מקבלת בימ"ד של הר"י סגי נהור,
אלא שונה משל האר"י בדברים יסודיים, אם בספירות כנ"ל, ואם בתורת
השמיטות, ואם בזה שהרמב"ן ס"ל שלא שייך להשביע את המלאכים, כי אין להן
יכולת, והן בהשפעה על המלאכים, ולא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל, שיש איזו שום
תועלת בידיעת שמם, בבראשית לד' ל' "למה זה תשאל לשמי אמר, אין לך
בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך וגם
מצרתך לא אושיעך", ובדרשת תורה תמימה עמ' קעא' "והע"ז
השלישית מהם העובדים למלאכים הם הנבדלים והם שרים... או שיחשבו שיש להם יכולת
או להיותם מליצים בינם ובין האל... וכל זה נזהר לנו בתורה, ונראה שאפילו
להתפלל להם על דרך זה אסור לנו כמו שנאמר בהגדה בשר ודם יש לו אוהב אם באת לו
עת צרה אינו נכנס לביתו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו וקורא לעבדו
או לבן ביתו והוא אומר לו איש פלוני עומד בחוץ, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אמר
הקב"ה אם באת לך עת צרה לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל ויענו לך, אלא אלי
צוח ואני אענה לך, הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ולא לגבריאל, ולפי זה אנו...
במיכאל שרא רבא ובמכניסי רחמים, וכן נראה דברי הרב בספר המדע, ובמין זה של
ע"ז אמר הכתוב ויעבדו אלהים אחרים כי המלאכים נקראים אלהים", והן בתורת
השמיטות שהאר"י נגדה ובעוד הרבה, אז על מה אמר שקבלת הרמב"ן היא אמת ושל
אחרים היא לא, גם באחרים יש דברים כמוהו וגם ברמב"ן יש דברים שנגדו.
וכן
אין ברמב"ן את הרעיון המופיע בקבלת פרובנס וממנה לספרדים, היינו שהעליונים
מתברכים בהתעוררות התחתונים בעבודתם, ושמתפשט ברכה ושפע מלמעלה לתחתונים הפועלים, ולכן
בחינם תמה השל"ה בהקדמת תולדות אדם בית אחרון אות קלח', על הרמב"ן
בעניין יעודי התורה שהם ניסים (בראשית
יז' א', מו' טו', שמות ו' ב', יג' טז', ויקרא יח' כט', כו' יא', תורת ה' תמימה),
ואף שבתלמידיו הבאים אחריו, יתכן שישנו, ברמב"ן עצמו אין, ותלמידיו הבאים
אחריו כבר הוסיפו ממקובלים אחרים, כמו שהסברנו שכל מקובל בנה קבלה שונה כפי הנראה
לו.
[1] קצת תמוה, דמובא בהקדמת המשניות, שהרמב"ם בתחילה כן סבר שהוא
מחז"ל, ורצה לפרשו באופן המסתבר, וזה ד"א הפך מהאומרים שהרמב"ם
בסוף ימיו האמים בקבלה, אלא להיפך הרמב"ם בצחילת ימיו אם כבר האמין,
ואח"כ התנער עד כדי הכחשה מהעבר.
[2] וכבר הביאו שלפירוש הרמב"ן בבראשית לד' ל', שעל התענינות והתעסקות
וכש"כ השבעת מלאכים, לא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל שמועיל, ואין שום תועלת
בידיעת שמם, ובדרשת תורה תמימה (הבאתיו לקמן) כתב אף איסור בפניה אליהם, ש"מ
רמב"ן כלל לא ס"ל ככל ספרות היכלות זו, (יש להעיר שהמקובלים בתקופתו לא
הביעו התעניינות רבה בספרות ההיכלות), וכן הר"ן הוא ותלמידו הנמוק"י
(בפירושו על התורה וארא) כתב בדרוש יב "או דבורים להשיג מהם (מהמלאכים) תועלת
מצד רצון בעל הכח השמימי עליהם... שהוא מדרכי ע"ז", וכן ר"י
החסיד כתב (בכמה מקומות בס"ח) נגד השבעת מלאכים ללא חילוק, על אף שבספרות
הנ"ל הם בעד, וברור גם שכל הראשונים שהיו נגד בקשות ממלאכים יהיו נגד זה
בכ"ש, ויש לציין שאף ר' משה די ליאון, הראשון שפרסם את ספר הזוהר
לעולם, בספר הרמון כותב אפי' נגד בקשות ממלאכים, וז"ל "ישראל עם קדושים
אין להם ללכת לפני שר ושליט אלא לו ית' ואין להכניס מליץ בינינו והרבה מפרשים
פירשו בזה ודיו לנו במה שרמזנו בזה הענין", וגם מפרש ואומר מיכאל שר ישראל שר
שלנו לא שר עלינו בעדינו ובזמן שאנו עושים רצונו של מקום מיכאל עושה את שליחותם של
ישראל ומגן עליהם.
[3]
פרקי היכלות רבתי פל"א אות ג'
"לקחתיו אחזתיו פקדתיו זה חנוך בן ירד ששמו מטטרו"ן ונטלתי אותו מבני
אדם ועשיתי לו כסא כנגד כסאי וכמה שיעור של אותו כסא אלף אלפי רבבות פרסאות של אש
ומסרתי שבעים מלאכים כנגד שבעים אומות ופקדתי בידו כל פמליא של מעלה וכל פמליא של
מטה וסדרתי לו כל סדרי בראשית ושמתי שמו אדנ''י הקטן ששמו בגימטריא שבעים
ואחד ונתתי לו חכמה ובינה יותר מכל המלאכים ועשיתי לו גדולה יותר".
[4]
תמצות השתלשלות ספר יוסיפון- יוסף
בן מתתיהו — כהן
ירושלמי ומפקד הגליל, נכנע לרומאים, קיבל את השם פלאוויוס, כתב את מלחמות היהודים
וקדמוניות היהודים ביוונית.
הגמון גריגורי — נוצרי
מאומות העולם, עיבד את מלחמות היהודים ויצר גרסה מקוצרת בשם הגסיפוס, ששילבה גם
חומרים מקדמוניות היהודים ועוד, כולל תוספות מבריאת העולם.
יהודי מאיטליה (לפני כ־1060 שנה) — תרגם את הגסיפוס לעברית, לא תרגום מדויק אלא
עיבוד: השמיט, הוסיף, ושילב ממקורות נוספים. בטעות ערבב בין יוסף בן מתתיהו מפקד
הגליל ליוסף בן גוריון מפקד ירושלים שנזכר בדברי יוסף בן מתיתיהו, הספר נקרא
יוסיפון, כנראה כשיבוש של גוסיפוס.
הדפוסים המאוחרים (ונציה/קושטא) — שינו את גוף הספר מגוף שלישי לראשון, האריכו
נאומים, הוסיפו סיפורים, ויצרו רושם מוטעה כאילו יוסיפון נכתב ע"י יוסף עצמו,
החיבור היה נפוץ בהתחלה רק בקרב חכמי אשכנז וצרפת, פרשני המקרא ופרשני התלמוד, ואף
בקרב חכמים לא-יהודיים, הראשון שהעתיקו הוא רבינו גרשום ואחריו רש"י, במשך
מאות שנים, היהודים (כולל רש"י, הרמב"ן ובעל "ספר היוחסין")
לא הכירו את ספרי "יוספוס" המקוריים ביוונית (שנשמרו על ידי הכנסייה),
אלא רק את "ספר יוסיפון" העברי. לכן, עבורם, "יוסף בן גוריון"
היה הכותב של תולדות הבית השני. ספר זה הוא אחד
הספרים שנקשרו באשכנז הקדומה עם המורשה הארץ ישראלית. הוא נתפס כספר קדום וקדוש,
ושימש כמקור העיקרי לחכמי אשכנז באותה עת להכרתם ולהערכתם של אירועים היסטוריים
מימי הבית השני. על מקומו החשוב במורשתם של חכמי גרמניה וצרפת תעיד העובדה שרבנו
גרשום מאור הגולה העתיקו במו ידיו, כפי שעשה למקרא, למשנה ולתלמוד, כדי לקבוע את
נוסחם המחייב כחלק מן הקנון הספרותי המקודש. גם רש״י הסתמך על ספר זה בפירושיו
וייחס לו ערך רב, בדומה לספרי המדרש. ר׳ יוסף קרא, חברו של רש״י, ור׳ שמעיה, תלמידו
המובהק של רש״י, הרבו להסתמך עליו בבואם לפרש את הפיוטים וייחסו לו ערך היסטורי
ראשון במעלה, אומנם, גם בארצות האסלאם זכה ספר יוסיפון לתפוצה והוא אף
תורגם לערבית, אך לא מצינו שעשו בו שימוש מרובה כבארצות אשכנז
במאה הי״א, ומה שחשוב יותר לענייננו: לא מצינו שייחסו לו בארצות האסלאם אותה
סמכותיות והילת זוהר כפי שייחסו לו באשכנז, בעובדה זו יש לתלות גם את צמצום השימוש
ביוסיפון באשכנז החל מאמצע המאה הי״ב. זהו הזמן שבו חדרה תורתם של חכמי ספרד
לצרפת, ובמידה מסוימת גם לאשכנז, והשפיעה שם השפעה של ממש.
[5] מתוך ההקדמה לספרו של ישראל תא-שמע: "מנהג אשכנז
הקדמון". (עמ' 83–85) "במאה הי"א [באשכנז]: בתקופה
זו 'כיסה' המנהג יפה את צורכי ההחמרה... במסגרת תפיסת-עולם ... זו הכופפת את
הספרים לחיים (ולא
להיפך!), נתאפשרה גם התופעה האשכנזית הקבועה והמעניינת של הגהת ספרי המשנה
והתלמוד, באופן מאסיבי וביד חזקה על-פי הסברה
ושיקול-הדעת בלבד, ולא רק מתוך ספרים עתיקים. תופעה זו הוכרה
כבר על-ידי החכמים הראשונים, שחיפשו בכל מקום, אחר נוסחאות 'ספרדיות' שהוחזקו
בטהרתן. אך
רק לאחרונה הולך ומתברר היקפה של התופעה, תוקפה וממדיה. לא רק מלים וקטעי משפטים
הוחלפו בספרים, אלא הרכבות של ממש, ממקורות חיצוניים, מקבילים וזרים, נעשו
בחוזקת-היד על-ידם ... גוברת ההכרה, כי תהליך זה של הארמוניזאציה ספרותית בכוח
הזרוע – שרובו נעלם מאיתנו, ואך שׂרידיו
הולכים ונחשפים – הוא שהביא ליצירתה של 'מסורת'
ספרותית אשכנזית מיוחדת ונבדלת שעומק העיבוד הספרותי הפך אותה ל'ענף' מקביל ומיוחד
לעצמו... 'תיקון' הנוסחאות היה לאבן-נגף מסורתית בדרכם של חכמי האסכולה האשכנזית
בכל הדורות, והם עצמם הִרבו להתאונן ולהתריע על-כך, ובפרט נגד ההרגל לתקן בגופי
הטקסטים ממש ולא בהערה על גיליונותיהם ... אך לא הועילו הרבה. עדים לכך קובצי התוספות הגדולים והמרובים שנתחברו במהלך המאות
הי"ב–י"ג, ואשר אחד ממנגנוניהם העיקריים, לצד הסברה והחילוק, הוא הצעת
חילופי נוסח בחופשיות רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד [!].
כל זאת לעומת ההידור
והשמירה על מסורת כתבי-היד בתחום התרבות הספרדי, אשר חכמיהם הגיהו בספרות
חז"ל לעתים רחוקות ועל סמך כתבי-יד קדומים שהוחזקו מוסמכים ובדוקים בידם...
מה שמשתקף כאן הוא תוצאה ישירה של הכפּפתה של ההלכה הכתובה אל המנהג החי
והמסורת הרווחת בעל-פה, ובעקבותיה התאמת הכתוב אל המנהג כדי שיחיה
בהארמוניה עמו, עם התפשטות העיון בתלמוד הבבלי ולימודו באשכנז, הורחב השימוש
בטכניקה זו גם למקומות שבהם היה ההישג דידאקטי בלבד".
[6] ור' רש"י ע"ז יט א רש"י ד"ה יחרוך
וד"ה צייד הרמאי, ויבמות נ. רש"י ד"ה רבן גמליאל וכו', שבועות ג:
רש"י ד"ה קשיא, זבחים קד. רש"י ד"ה והעור בשריפה, זבחים קטו.
רש"י ד"ה יכול וכו', שבת עא: ד"ה והכי פירושא וכו', שו"ת
הרדב"ז ד' סי' קא', ור' הקדמת ר"ת לספר הישר חלק החידושים
"קראתי את הספר בשם ספר הישר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות
וגירסות הספרים אשר מעולם כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים וכו'
ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו
מלשבש ולא די להם בגירסאות הנראין אלא גם לשבש דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא
יתכן כן לכל יראי השם כי גם רבינו שלמה אם הגיה גירסא בפירושיו
הגיה אבל בספרו לא הגיה כי אם שותי מימיו הגיהו על פי
פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה ובדקתי
ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו והדין נותן אם לא ידע אדם הלכה יכתוב
פתרונו לפי ראות עיניו אם ירצה אך בספרים אל ימחק שדברי תורה עניים במקומן ועשירים
במקום אחר ואם דבר ריק הוא ממנו הוא כדאמר להו רבא לתלמידיה ושרא ליה
מריה ריק כדאמר להו רבא לתלמידיה ושרא ליה מריה לרבינו שמואל כי על
אחת שהגיה רבינו שלמה הגיה הוא עשרים ולא עוד אלא שמחק הספרים וידעתי
כי מגודל לבו ועומק פלפולו עשה זאת וראייתו במקומות מספרים ישנים ואינה ראייה כי
גם ספרים ישנים אכתוב לך בזה הספר אשר חיסרו מאשר לפנינו ויהיו דברי אלה קרובים
לכל יראי השם לבלתי ישבשו הספרים למחקם ולא לעשות לאו הן והן לאו וכ"ש שמתוך
סברת האדם לא יסתור שמועתו וסברת התלמוד כי מתוך שלא נודע טעמם של ראשונים לא עמדו
האחרונים בשמועתם ועוד אני מודיע לרבים ומשמיע שלא להגיה הספרים מתוך התוספתא
ומתוך הברייתות כי אפי' מאותן הנזכרים בתלמוד אנו צריכין לתרץ ברייתא לא שמיע
לי", ועוד לו כן בתשובתו סי' נ' (הביאו הגה' מדרכי שבת פ"ג פ.), ור'
מהרש"א בהקדמתו לחידושי אגדות, והנוב"י מהדו"ק
אה"ע לב, וצל"ח ב"מ כז.
[7] ור' בהקדמת גדולי תרומה של ר"ע פיג'ו על ספר התרומות,
שלפעמים ההכרח לא יגונה, וניכר שיש ספרים משובשים שחייבים הגהה, ומתנצל שהיה צ'
חוץ למחיצת אזהרת ר"ת.
[8] ואף מקובלי חסידי אשכנז, שיותר היו קרובים לספרות היכלות
ממקובלי ספרד, וכנ"ל, ספר שיעור קומה, היה היפך שיטתם של תורת "הכבוד
הנברא", ע"פ שיטת רס"ג, שכל הגילויים שמוזכרים בורא וכביכול
גישומים, זה על ה"כבוד הנברא" שהבורא בראו שיתגלה לנביאים וכו', (שיטה
שרמב"ן כאמור יצא נגדה) אבל הבורא עצמו יוצר בראשית, אין בו שום תיאור
וגשמיות, והנה בספר שיעור קומה, נאמרים כל התיאורים הגשמיים על "יוצר
בראשית", מה שחייב אותם להוציא לגמרי מפשוטו את הספר הזה, על אף שמפורש אמר
שזה על יוצר בראשית.
[9]
בענין השאלה באבקת רוכל ר' בספר טוב מצרים שדחה דברי
הבא"ח "וממה נפשך נשאל להרב המחבר נר"ו אשר חתר כ"כ להציל
כבוד רבינו האר"י ז"ל בדבריו אם השאלה הזאת יוכל להתירה רבינו
האר"י ז"ל גופיה למה זה יתן רשות להגישה לפני מרן ז"ל הלא יתירנה
רבו שהוא האר"י ז"ל ועזות היא לאותו תלמיד לשאול שאלה מרב פוסק אחר
ולהניח רבו ואין לך נוגע בכבוד רבו יותר מזאת וחייב נזיפה אותו תלמיד ואם רבינו
האר"י ז"ל ג"כ מסופק בדין ונתן רשות לתלמידו לשאול ממרן היתר שאלה
זאת ודעת משפטה אם כן כל בנין הרב המחבר נר"ו נפל למשואות נצח ורק עשה לו הרב
המחבר נר"ו נגיעת כבוד רבינו האר"י ז"ל ח"ו לכל צד משני הצדדים
כמובן לכל מעיין ישר הולך שיבינם מעצמו בלתי בטוי שפתים אלא שאעיקרא דמילתא לא
ידעתי מה הוא הדוחק זה הלחץ שנדחק הרב המחבר נר"ו בנדון הזה עד שהכניסנו במשעולים
צרים האלה והרבה תמיהות יש לתמוה בדברי הרב המחבר נר"ו בכל דבריו מראשם לסופם
הט אזנך ושמע... בבוא רבינו האר"י לצפת כבר מרן הב"י זרח אור תורתו
בעולם אור ישראל וגאונו והאר"י ז"ל בחור בשנים ודעת חפצתי מה היא החסרון
כבוד שיש בדבר אם האר"י ז"ל ישאל שאלת דיני ממונות למרן הב"י ובכל
אופן שנאמר שהיה רבינו האר"י ז"ל פוסק מומחה בדיני ממונות הלא מרן
ז"ל היה זקן גדול ומופלג בדורו ובלי ספק עיניו ראו חכמה ודעת בדרכי הפסק יותר
ויותר מרבינו האר"י ז"ל לפי ערך שנותיו", ור' עוד אחרונים
דניסו בפלפולם להראות כמה עומק יש בשאילה זו, ובתירוצם ניכר יותר פלפולם מפלפולו.
[10]
על ספר הקנה והפליאה ז"ל הרב
מנחם כשר בתורה שלמה א' עמ' נא-נב "מאמר זה מובא בס' רב פעלים
(בן הגר"א) ערך מדרש פליאה... ובהערות המו"ל כ׳ דנקרא ספר הפליאה אשר יש
מיחסים אותו לר' נחוניא בן הקנה התנא והרמ״ע מיחסו לר׳ אביגדור קרא מפראג
והוא חלק מס׳ הקנה נדפס בקאריץ תקמ״ד... ובהמבוא הבאתי ספרים אשר חשבם הרב
פעלים למדרשי חכז"ל ובאמת אינם שייכים לחז"ל כמו שהוכחתי בראיות על
מדרש לבנת הספיר מדרש הגלוי' מדרש ברכני ועוד, ובעיקר הדבר ע"ד התוכן וזמן
המחבר של ס' הפליאה כ' באריכות במבוא אך בכלל נפלא הדבר עם הספר הזה וכשמו כן הוא
ספר הפליאה אשר אינו ידוע עוד בדיוק מי הי' המחבר ותמוה הדבר בעיני לא אוכל
הבינו איך העלימו עיניהם הגדולים בזמנם שהסכימו להדפיסו כמו שהוא לפנינו
והעריצו אותו לספר קדוש בעוד שיש בו הרבה מקומות אשר כותב בטויים שנונים
כמדקרות חרב נגד חז"ל ונגד איזה דיני התורה ועוד דברים זרים אף דבכלל
עיקר כוונתו הוא נגד פשטות הדברים של התלמוד ובמקומות הרבה הוא מעריץ ומקדש את
התנאים ואמוראים ושיש בדבריהם סודות עמוקים ואין לזוז מדבריהם ותורתם בכ"ז
אין לעבור בשתיקה על כל הדברים הקשים נגד חז"ל והתלמוד שכתב, ועל הגדולים
שהביאו אותו ה"ה הרדב"ז בשו"ת ח"ד אלף קכ"ד והב"י
או"ח סי' ס"א ובהפרדס ובראשית חכמה, |וכן מ"ש בשם האר"י
שכ' שדבריו קבלה אמיתית, אין לתמוה, שיש לומר שבהכתבי יד שהי' לפניהם לא
הי' כתובים אלה הלשונות, וכמ"ש החיד"א בשה"ג דלפניו בכת"י
הי' הרבה שינויים וכן בהקדמת המו"ל מדפוס הראשון והשני', ומהרדב"ז
והב"י א"ר שמלשונם מבואר שלא היה הספר לפניהם כלל, אבל על הגדולים
המסכימים הראשונים להדפיסו התמי' קיימת, ובפרט שהזכירו זאת שקלות שלו דומות
לחמורות בפני העולם, ובאמת מתוך הלשונות שכתוב בספר קנה חכמה קנה בינה שחבר
בעל הפליאה מזכיר איזה פעמים דהספרים שעשו המה הורסים את הנגלות ובונים בנין חזק
הזהרו בני פן יפלו ספריכם ביד ע"ה ויבחרו את ההריסות ותאבד התורה נראה מזה
דלשונות הנ"ל המה מהם ומי יתן ויבוא מי על שרשן של הדברים מתוך הרבה הכתבי
ידות של הפליאה הנמצאים בבתי עקד הספרים השונים ונוכל להוציא משפט ישר ע"ד
הספר הנכבד הזה... ורק עי"ז נוכל לידע בירורן של דברים אולם עיקר המסקנא של
הח"א הנ"ל דהרמ"ק ז"ל וכן האר"י ז"ל מצאו בשני
הספרים האלה הפליאה והקנה חומר רב לשכלול דעותיהם ובנין שיטותיהם, מה שנוגע
להרמ"ק טעות גמור הוא כי מפורש בס' שער קומה להרמ"ק שמביא את
הקנה ומדחה את דבריו ועל המראות הפליאות שיש בו ושמספר שניו ה'
וכיו"ב כותב שהם דברי תועה ואין בהם ממש שרוצה לאסור את המותר מנפש ועד
בשר, לאו דסמכא כלל, רק להרחיקך שתדע שאינו בקי בכינוים, לא הרבתי עתה אלא כדי שלא
ידמה שום אדם להחזיק בזה כדבריו, ועוד לשונות כאלה, ומי יוכל לבוא אח"ז
לומר שהרמ"ק לקח ממנו החומר לבנין שטתו, רק בנוגע להארי ז"ל אמת שחזק את
דברי קנה אבל אין הוכחה שבנה מדבריו את שיטתו בקבלה, כן מ"ש דהחיד"א הי'
הראשון שהרהר אחר קדמות הספרים, לא ראה כי כבר קדמו הרמ"ק ז"ל בעצמו, כן
מ"ש שהררב"ז והב"י הזכירו אותו לא העיר כי משמע בדבריהם שלא הי'
לפניהם הספרים הנ"ל וראי' לההשערה שלא הי' לפני הרמ"ק כל הלשונות אלה
נגד חז"ל הנדפסים לפנינו אף שמזכיר שרוצה לאסור את המותר כי אם הי' לפניו אזי
בטח הי' מזכיר גם את זאת".
הרמ"ק שיעור
קומה דף פ. פקפק מאוד בספר זה, וז״ל: ומס׳ הקנה שרצו להקדימו, דע לך כי הוא אחרון
מאוד מאוד, ואל תתפתה אחר המפתים שאומרים שהיה בזמן ר״נ בן הקנה, שהוא עצמו לא אמר
אלא שהיה אחר הגאונים אם תראה הקדמתו לטעמי המצוות, ואם תבדוק לשונו תמצא שמעתיק
דברי הרמב״ם ממש כדי לפרש המצוות, והולך כ״ד הגמ׳ והרמב״ם. ותמצא שהוא מחמיר
בעניינים דלאו כסמכא כלל ובעניינים רבים, אין רצוני לחפש אחר מומי ב״א ח״ו, רק
להרחיקך שתדע שאינו בקי בכינויים, והוא מכנה אל הספירות כינויים זרים, ואין דרכו
ישרה וכיוצא בזה דברי תועה, ואין בהם ממש, וכל חכמתו הוא חוץ מדברי רשב״י. לא
הרביתי עתה, אלא כדי שלא ידמה שום אחד להחזיק בזה כדבריו, ויאמר תנא הוא ופליג.
לכבוד ה׳ אשר בראנו והנחילנו תורתו, אנו חייבים שלא לשאת פני איש אלא לכבוד האמת,
כי אחרון הוא ואת אחרונים נמנה האיש הזה וספריו".
כמה ציטוטים מהקנה "לא מלבי אני אומר, אלא
כאשר גלו לי ממתיבתא דרקיע, ממלאכי קאמיא ומשרפים ומבני אלהא". הוא מסים את
הקדמתו ואומר: "ובזה אבוא להתחיל בעזה״י לבאר כל סודות התורה שקבלתי מפי
אליהו ז״ל וממתיבתא דרקיע". הקדמתו לספר הקנה פותחת בדברים אלו: "אמר
קנה אבן גדור בנו נחום ממשפחת רם וכו׳, הוא ממשפחת ר׳ נחוניא בן הקנה". וגם
על ספרו זה הוא מכריז ומודיע: "כי כלו דברי אלהים". המחבר מספר על זמנו:
"בשנת ארבע אלפים ראה אבי בחלום" וכו׳. רמ"ק היה הראשון שהטיל ספק
בקדמות הספרים ההם וכתב: "ומספר הקנה שרצו להקדימו, דע לך כי הוא אחרון מאד
מאד ואל תתפתה אחר המפתים שאומרים שהיה בזמן ר״נ בן הקנה, שהוא עצמו לא אמר אלא
שהיה אחר הגאונים וכו׳, ופלאי מראותיו אל יבהלוך וכו', אחרון הוא ואת אחרונים נמנה
האיש הזה וספריו" ("שעור קומה" דף פ׳ ועי״ש דף ע״ט, ובספרו פרדס שער
י״ב פרק א׳ ופרק ב׳). גם חיד״א עמד על זמנם המאוחר של הספרים הנ״ל שכן נזכרו בהם
האמוראים האחרונים ורבנן סבוראי (שה׳׳ג ח׳׳ב, בסוף אות ם׳ ובערך קנה), ובאמת המחבר
מזכיר גם את מחמד (פליאה פ״א עט׳ ב׳), את הגאונים (שם י׳׳ז, ע״ב) ואת הקראים (שם
כ״ה,ע״ב). הוא ידע את ספר הבהיר שנתחבר באחרית האלף החמישי או בתחלת האלף הששי,
ולא עוד אלא שיש בו הרבה דברים משל ר׳ יונה גירונדי, ר׳ אברהם אבולעפיה, ר' משה די
ליאון, ר' יוסף גיקטיליה. ר׳ מנחם ריקנאטי ור׳ יעקב בעל הטורים, כפי שהוכח בפרטות
(״בית המדרש" ג׳, הקדמה, עמ׳ xxxviii ואילך) באופן שמוכח שנתחברו בתחלת המאה השנית לאלף הששי... מחבר
ס, הקנה וס׳ הפליאה מטעים וחוזר ומטעים שכל כונתו בחבור ספריו הוא
להדוף את הישן ולבנות בנין חדש. הוא נגש להרוס את הנגלה, את הכונה החיצונית
הפשוטה, ובונה במקומה בגין חדש, בנין הנסתר והסוד "מה מרויח הקב״ה בעטיפת
ציצית, ולמה גזר חוט תכלת ולעשות גדיל ולהניח ציצית? כל זה הוא מיד הקב״ה, מכל
מקום קרוב הוא למדת משוגעים" (ס, הקנה קי״ג, ע״א). כלפי בעלי
התלמוד: "דבריהם קשים כחומץ לשנים וכעשן לעיגים"; "הגיע הזמן לבטל
כל דבריהם", "וברוך אשר נתן לגו שכל שאינו סובל דבריהם" (שם דף
פ״ז,ע״א; נ״ה,ע״ב), "שהתלמוד כמו בועה במעים והעלה צמחים ואין להם רפואה אם
לא לבקש שרש הבועה לעקרו משם ולהניח מקום הבריא" (שם מ״ט, ע״א). ועל אופן
פלפולם של בעלי התלמוד הוא כותב: "נראה לי שלא הבין אחד לחברו", והוא
שואל: "היש משפט מעוקם כזה? מי הוא שיראה הענינים המהופכים האלה ולא
ישחק?" (פליאה פ״ה, ע״א). ולא עוד אלא שהוא הולך ומערער על הרבה אסורים שאסרו
בעלי התלמוד. מבטל את כל דברי חכמי התלמוד בענין אסור בשר בחלב והוא מתלוצץ ואומר:
"וכמה רעה עשו שלא אסרו גם דגים [בחלב], שהרי העוף והדגים קרובים ואחים וכו,,
ורואה אני שיש לי עזר מר׳ יהודה שסובר שבשר בהמה היא גזירה, שלא אסרה התורה אלא
בחלב אמו, ואין לגזור עוף. והגה אני ור׳ יהודה שני עדים שבשר בחלב מותר מן התורה
וזהו הריסת התורה. והנה קם אותו האיש והרס, אקום גם אני להרוס" (שם פ״ב,
ע״ב). תובע גם את עלבון האשה מחכמי התלמוד על שפטרו אותה מן מצוות עשה שהזמן גרמא
והוא צוח: "היש עול כזה וכו׳, הזהירוה בעונשים והוציאוה משכר עשה"? (קנה
ה/ע״בן פליאה ע״ג,ע״א וע״ב). הוא מתלוצץ על דרשת חז״ל: אור לארבעה עשר — ליל ארבעה
עשר, ושואל לרבו אביו: "איך לא ידע דקב״ה היום קרא אור ולא הלילה וכו׳ ולמה
יכחישו התורה בסברות כוזבות ודברים בטלים לומר: האמת שקר?" (שם). כזה וכזה
הולכים הרב ותלמידו ומהרסים בתורה ובתלמודה מגשימים. הם מבזים ומחרפים את
"הרבנים הגדולים בעלי זקנה חסרי הדעת שאינם יודעים אמיתות הדברים של החכמים
ונושאין ונותנין עליהם כפי סברתם ומטים האמת אל השקר, כי נעלמו מהם סברות אלהיות
ונושאין ונותנין בשקר אין לו רגלים" (פליאה ג/ע״אן פ/ע״א; פ״ג,ע״בן קנה
ע״ה,ע״ב). בדברים נמרצים פונה המחבר אל הרבנים הגדולים ומיסרם קשה: "לומדי
התורה הנושאים ונותנים בקולות וברקים ומדקדקים דקדוק ומחדשים חידושים, הם אוכלי
הבשר כרובים ואריות ושותים במזרקי יין ומתאדמים פניהם וכו, ונשמנים,
מזון לרמה ותולעה, וגלות השכינה אינם זוכרים ואת העם אינם מיסרים" (קנה קכ״ב,
ע״ד). המחבר מחשב על יסוד ר״ת ונוטריקון את זמן הגאולה והוא קובעו בסוף המאה
החמש־עשרה: "חמשת אלפים ומאתים וחמשים", "רנ״ב לאלף הששי",
"ר״נ לאלף הששי", "רנ״ג לאלף הששי" (פליאה ח,,
ע״ב; ט,, ע״אן נ״ג, ע״ב; נ״ה, ע״א)".
החיד"א
בשם הגדולים מערכת ספרים ק אות עא' "קנה עתה נדפס בפולין ס' הקנה גדול על
בראשית ועוד ס' הקנה בקובץ קטן על טעמי המצות וקנה בינה על ק"ש וכל זה נדפס
וגם יש לה הקדמה ארוכה כ"י מס' הקנה ולפי מ"ש שם היה בזמן ד' אלפים
שהוא בזמן רב תחלת האמוראים והוא פלא דמייתי דברי אביי ורבא ושאר אמוראים
ובמערכת סמ"ך כתבתי ע"ש בסוף האות דסדר תנאים ואמוראים בשינוי כתוב בס'
הקנה הגדול ונתחבר מהגאונים וכן מזכיר כל רבנן סבוראי דף פ"א ע"ג
ועלה על לב דאפשר דאין זה מהס' רק תוספת שהוסיפו אח"כ ובהעתקות עשאוהו
מגוף הספר אמנם ממטבע הלשון נראה דהוא מגוף הס' ולא ידענא מה אידון ביה דנראה
דמחבר ס' הקנה היה אחר רבנן סבוראי ועמ"ש בשם הגדולים ח"ב מערכת
פ"א דיש דעות במחבר ס' פליאה", וכן בברכי יוסף
תקפ"ב אות ז "ותו שכתב דמסכת סופרים מזמן תנאים והרואה יראה
כמה אמוראים נזכרו בה רבי יוחנן וריש לקיש ורב הונא ודכוותייהו ואף אמוראי
בתראי רבא ורב כהנא ורב אשי הוזכרו ותו שהוא תמה על הרא"ש ואישתמיטיתיה
מ"ש הרא"ש בהלכות ס"ת בענין פרשה פתוחה סי' יג דמסכת סופרים
נתחברה בדורות אחרונים... הרי הרא"ש קרי בחיל שנתחבר בדורות
אחרונים, הגם
הלום ראיתי להרב החסיד ונזר הקדש מהר"ר מלאכי
הכהן בספר הבהיר יד מלאכי דף קע"ד ע"ב שתמה על הרא"ש במ"ש
שלא הובא מדברי מסכת סופרים בתלמוד דהא כמה ברייתות שהביא התלמוד בהקומץ וכו' כולם
מצויינים שם במסורת הש"ס שממסכת סופרים נינהו ומכאן אתה דן שמ"ש בעל
מאור לעינים דף פ"ה שמסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא"ש
עכ"ל ושותיה דמר רב כהנא לא גמירנא אטו ממסורת הש"ס אשר עשו
אחרוני אחרונים קמותיב לגדול המורים הוא הרא"ש ותו דשפיר קאמר במסורת
הש"ס ד הברייתות ההם הנה הנם במסכת סופרים אך אין מזה מופת אי
הש"ס מייתי להו ממסכת סופרים או מסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד ומייתי
הברייתות ההם משורש הבריתות שהיו בידם או מהתלמוד עצמו... ואין זו ראיה שמסכת סופרים קודם התלמוד... וכתב
הרא"ש דתקנת הגאונים היא משמע קצת דסבר הרא"ש דמסכת סופרים נתחברה בימי
הגאונים ואין להאריך בזה", וכן בספרו כסא רחמים על מ"ס פ"ג
הט"ו "מסכת
סופרים נתחבר אחר התלמוד וכאשר שמענו כן ראינו
דמזכיר אמוראי מתלמוד בבלי", ותימא על החיד"א
דעפ"ז כש"כ שהיה לו לומר על הזוהר כדברי התשובה מאהבה הנ"ל
"אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה, ומי שיש לו חצי דעת
יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראים
שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר והארכתי בזה במקום אחר
מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בספר מטפחת", וכמו שזעק היעב"ץ
בהרבה מקומות במ"ס- כגון- "מכאן נראה ג״כ בברור, ששמות תנאים המוזכרים
כאן אינם תנאים אמיתיים, שאי אפשר שיאמרו דבר שארע אחר זמן רב מאוחר לדורם בימי
אמוראים, בלשונו של האמורא הבבלי אחרון, אלא שמות מושאלים הם...", "ואי
אפשר שיאמרו רשב״י ובנו תנאים דבר בשם אמוראים...", "מזה ראיה ברורה
ועצומה, על חיבורי רעיא מהימנא ותקונים שנתחדשו בדור אחרון, בזמן שכבר נהגו להשתמש
בתואר גאונים, שהיו זמן רב אחר התלמוד והאמוראים... ואחרנין דאתקריאו גאונים. זה
התואר ידוע שנתחדש זמן רב אחר חתימת התלמוד, שאחר האמוראים היו רבנן סבוראי,
ואחריהם עמדו גאונים. הלא ברור הדבר שהגאונים קדמוהו לבעל ספר הלז. וכבר הבאנו
למעלה ראיות רבות ועצומות שאי אפשר להכחישם שהיה מאוחר הרבה", "אכן מדרש
הנעלם זיופו ניכר מתוכו בלשונו, וענינו, ושמות האמוראים ותנאים בבליים וירושלמיים
המוזכרים בו בערבוביא גדולה, ובלעגי...".
[11] ד"א ספר יצירה, אינו ספר קבלה כלל, ואין בו מושגי קבלה כלל,
ועד ר"י סגי נהור, כל חכמינו פירשוהו בדרך פילוסופית, היינו מאז שהגיע לעולם
ועד ר"י סגי נהור היינו 200 שנה, פורש רק בדרך מדעית, רס"ג, ובן דורו
הדיין ר' דונש בן תמים, תלמידו של ר' יצחק הישראלי ,ר' שבתי דונולו, ר"י
מברצלנוי, ואף פירושו של ר"י סגי נהור, בנוי על פירושי קודמיו הפילוסופים
ובפרט על פי' ר"י ברצלוני.
[12] ותפילת "אל נא קרב וכו'", כבר נשמעת הרבה יותר איכותית
(נ"ל שנזכרת לראשונה בקיצור של"ה תק"ה עמ' קכב בחדש).
[13] המקובל רי"א חבר בספרו (הגנה על הזוהר) מגן
וצנה אות כא' כותב: "כמה דורות אחר רשב"י… וג"ז נעשה בו הוספות
רבות עד מאד מן אחרוני האחרונים ושלטו בו ידי רבים כ"א מה
שנראה בדעתו ומה שנתחדש לו… ומזה באו כמה מאמרים שנראה בעליל שהם מן
האחרונים כענין של רש"י ור"ת והרבה דברים כאלה ועל כמה מאמרים מצינו בכתבי
האריז"ל שאמר אינו מן הזהר כלל", המקובל רבי אברהם
גלאנטי בפרושו לזהר כותב: "אלה הם דברי מחבר הספר בימי הגאונים
או חכמים אחרים שחברו כל המימרות יחד שכתב ר' אבא שהיה סופר של הרשב"י
והם חלקום לפרשיות כל אחד בפסוק שלו והם אמרו משלהם כמו דתנינן וכו' וכיוצא בזה
יש רבים בזהר" עכ"ל (זהרי חמה קנב:), שו"ת ר"מ
פרובינציאלו "גם הנמצא כתוב ממדרש הנעלם הנז' בשם רשב"י
דברים הרומזים שהמניחן בח"ה חייב מיתה כאמור כ"כ תמוה שמורה על בטולו
ואיך אפשר שרשב"י יאמר כן שאין מניחין תפילין בח"ה ולא יביאו
דעתו בתלמוד כאשר הביא שם דברי התנאים האחרים שדרשו מן הכתובים להוציא שבתות
וי"ט והי' ראוי שיאמר ור"ש אומר שיצאו גם ימי ח"ה מהנחת תפילין בהן
ושיביאו לו ראי' ג"כ מן הכתוב כמו שעשו המוציאים שבתות וי"ט אחר שאין
בח"ה אות שביתה כאמור וכ"ש שהחמיר בדבר עד שתלהו בחייב מיתה יותר ממה
שעשו התנאים שהוציאו שבתות וי"ט ולא הטילו בהנחתן עונש מיתה, גם הנאמר
ממדרש הנעלם בשם ר' עקיבא שאין להניח תפילין בח"ה הוא בטל מעיקרו
שהרי ר' עקיבא עצמו הוא שגמר מוהי' לאות יצאו שבתות וי"ט שהן עצמן אות ונמצאו
דבריו בתלמוד ושם במדרש הנעלם סותרים זה את זה, אלא שדברים אלו אינן עיקר לא
בזוהר ולא במדרש הנעלם, אלא טעות יצא מתחת ידי הכותב והכניסום בתוך הספר ולא
ממנו, ואין זו קבלה שנקבל נגד דברי בעל התלמוד שממנו ההוראה יוצאה ואין לנטות
מדרכיהם ימין ושמאל", ובמצרף לחכמה כא: כ' שכל עניני האמוראים
הנזכרים בו הם הוספות מאוחרות, וכ"כ אמונת חכמים לר"א
דלמדיגו, הרד"ל תלמיד לתלמידי הגר"א במאמר קדמות הזהר ענף ד
אות ב מסכם את חקירתו בנושא, ואומר כי נערך ע"י תלמידי ר"ש ותלמידי
תלמידיו שנים הרבה אחרי מותו וגם יש בו הוספות מאחרונים, החיד"א
בספר שיורי טהרה (סלוניקי תרל"ט) ערך זוהר הקדוש כתב: אל
תתמה אם נמצאו בו דברי אמוראי בתראי א"נ בתוך דברי איזה תנא מהם מ"ש
האחרון ממנו דהמחבר ס' זהר הקדוש הוסיף מדיליה דברי האחרונים השייכים
למ"ש בזה"ק, ובהגהותיו לזהר ח"א קסח. משם הז"ח ושכן בירר
הרמ"ח בס' משנת חכמים וכו' ובס' בן יוחאי מענה צד וצח וקיט וקכד וקכח כ' ממש
כדברי החיד"א דהמחבר היה מאחרונים והוסיף הנאמרים עד זמנו, עכ"ל,
והבן איש חי בסוד ישרים ח"ד סי' ב כ': "ובאמת השערה זו
אינה זרה כי נמצא כזאת הרבה כי בזהר הקדוש יש דברים שאמר רבינו האריז"ל שאינם
מספר הזהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו המעתיקים בס' הזהר ופוק חזי בספר
הגאון ר' יעב"ץ אשר מצא כמה דברים כזה" עכ"ל.
[14] באוצר החכמה אפשר לראות אותם, בספר "ספר היכלות", "מרכבה
שלמה", "בתי מדרשות", "בית המדרש (ו"ח)",
"חדשים גם ישנים (הברמן)", "ילקוט הרועים הגדול", גם באתר דעת
יש היכלות רבתי., וספרי קבלה- "ששה ספרים נפתחים".
[15] ואף הכותב בחיצי גבורים שם לב לזה עמ' תקנ'- תקנב', ונסה להציל
ולתת חילוקים בין ספרים שהוזכרו בראשונים, אך א"צ לכל זה גם אלה מזכירים את
אלה, כך שכולם קשורים, ומה גם הקבוצה השניה שהביא והזכיר שיש בהם דברים תמוהים,
הרי הם כן הובאו בגאונים ובראשונים, אלא מוכח כדברינו במאמר זה, שלא ידעו מכל
המובא בהם, ואילו ידעו היו פוסלים, וממילא גם לא היו מנסים להצדיק שאר דברים
תמוהים שראו.
[16] המעילי באגרת (בסוף ספרו מלחמת מצוה) "במה שכתבנו למעלה ראינו
שיש תועלת לבאר סתירת דבריהם ממה שמצאנו בפירוש התלמוד הערוך שבידינו, ובזה
נסתרו כל הגדות חיצונות שהם מביאין לחזק אמונתם הרעה, ותלו אותם בחכמי
התלמוד חלילה להם מרשע...ואע"פ שאומרים שמצאו בחיצונות לשם מלאך
קורא יי' הקטן וגם נשתבשו בהם מקצת מחכמי הדור, אין ראוי לסמוך עליהם שהרי
אינן שנויות וסדורות בתלמודנו, גם אפשר שאנשים שאינם בעלי אמונה נכונה כתבו
אותם הדברים ותלו אותם בחכמי התלמוד חס ושלום בסודם לא באה נפשם, וכן
כתבו הגאונים החסידים וכמו שכתבנו למעלה, דכל מתניתין דלא מתניא ברבי ר' חייא
ור' הושעיא לאו מתרצת היא, ואף גם זאת אם עלה על דעת שום חכם בעל אמונה
שיקרא שום מלאך יי' הקטן".
[17]
גבי חנוך זו המצאה של ספרים חיצוניים ספרות
היכלות ומגילות קומראן, וגם ספר מעשה מרכבה נקרא חנוך ג' (ויש בו הרבה מקבילים
לחנוך א' הנמצא במגילות קומראן, מהכת של ביחד), יבין המבין, את הקשר בין כולם, ובבראשית
רבה ריש פרשה כה "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים - אמר
ר' חמא בר' הושעיא: אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים.
אמר ר' איבו: חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא: עד
שהוא בצדקו אסלקנו. אמר ר' איבו: בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים
שאלו לר אבהו, אמרו לו: אין אנו מוצאין
מיתה לחנוך? אמר
להם: למה? אמרו לו: נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן: (מ"ב ב, ה) 'כי היום ה'
לוקח את אדניך מעל ראשך'. אמר להם: אם ללקיחה אתם דורשים – נאמר כאן לקיחה, ונאמר
להלן: (יחזקאל כד, טז) 'הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה'. אמר ר' תנחומא: יפה
השיבן ר' אבהו. מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך? אמר
לה: אלו נאמר: 'ויתהלך חנוך את האלהים' ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר:
'ואיננו כי לקח אתו אלהים' – ואיננו בעולם הזה, כי לקח אותו אלהים", וכתב
בספר פרשגן עמ' 157 לא זו בלבד שנדחה ספר חנוך ואפילו דמותו דחויה בכל
ספרות התנאים ובשני התלמודים אין זכר לחנוך אלא שחז"ל גם ערערו על
צדקותו הגיעו הדבדים לידי כך שר' חמא בר' הושעיא בן המאה הג' קובע כי חנוך
אינו נכתב בתוך טומוסן ספרי יחס שלצדיקים אלא בטומוסן שלרשעים ב"ר שם מיאון
המדדש לפדש את הסתלקות חנוך בעודו חי כפשט הכתוב משקף מגמה זו לשון אחר נראה
שהמסורת המדרשית שלפיה הומת חנוך ואינו בן אלמוות היא אנטי נוצרית", כמבן בכל
מיני אגדות מאוחרות שם כבר נהיה צדיק ולא מת, ונהפך להיות מטטרון, וכאמור בספרים
החיצונים ובנצרות.
[18] ואיזה שגעון זה להבין אגדות כפשוטן המשבש, ולחשוב שמעתה אפשר
לקרוא למטטרון, ולשאר סיעתיה, אדני הקטן, אלהי ישראל, אלהי שמים וארץ, וזה לא משנה
מה יתכוונו, ומה גם כאמור בכל ספרותם לפעמים בכלל לא ברור למי ומה מתכונים, ור'
עוד בהמשך כמה זה חמור.
[19] וכ"כ עצום ורחב גודל הקלות אצלהם לחלק חפשי רוח הקודש ונבואה
והשגות, בתקופה, שחז"ל כבר העידו עליה, שלא רק נבואה כבר אין בה אלא אפי' רוח
הקודש, וממילא כל מה שיש לנו מחז"ל, זה יהיה רק משכלם האנושי, המשנה והגמרא
וכו', וכמו שגם הסביר לנכון בהקדמת המשנה והיד, וכמו שהם אמרו לא בשמים היא,
ובשביל כך אמרו, כדי לקצץ כנפי המדומיינים והוזי ההזיות, ולא שייך כל הסיפורי
מעשיות המופלגים והמיסטים הללו, שאפילו נביאים לא שייכים להם, כש"כ בתקופת
הספרות הזו.
[20] ואיזה שגעון זה להבין אגדות כפשוטן המשבש, ולחשוב שמעתה אפשר
לקרוא למטטרון, ולשאר סיעתיה, אלהי ישראל, אלהי שמים וארץ, וזה לא משנה מה יתכוונו.
[21] במורה ח"ב פ"ל
"אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת ה'חכמים'... וזה מגונה... אמר רבי יהודה ב"ר
סימון, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן; אמר רבי אבהו, מכאן שהיה הקב"ה בורא
עולמות ומחריבן". וזה - יותר מגונה מן הראשון... וזהו אמונת הקדמות, וכל בעל
תורה יברח מזה! ואין זה המאמר אצלי אלא כיוצא במאמר ר' אליעזר, "שמים מהיכן
נבראו"? סוף דבר, לא תביט באלו המקומות למאמר אומר, כבר הודעתיך שיסוד התורה
כולה - שהאלוה המציא העולם לא מדבר, בזולת התחלה זמנית".
[22] וז"ל ר' עזרא המקובל כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' תצד' "כשלמה ההיו נמתחים והולכים
שנאמר עוסה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה הארו מאיזה תקום נבראת משלג שתחת כסא כבודו
לקח וזרק שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ והוא על דעת אפלטון האומר כי שוא הוא
שימציא הבורא דבר מלא דבר כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או
כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה כן הבורא יתברך יצייר מן החומר שמים וארץ' ופעם
יצייר ממנו זולתי זה ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא דבר כמו
שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעים שנברא מרובע שיהא אלכסונו שוה לצלעו
ולקבץ שני הפכים ברגע אחד וכמו שאין זה קוצר ביכלתו כך אין קיצור אם לא
יאציל דבר מלא דבר אלא מתוך דבר כי זה בכלל הנמנעים כולם ועל זה אמר
שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש מעצי הלבנון משם היה אצילת הכל
וההווייות והאצילות מחודש וזהו שאמרו ז"ל יהי אור ויהי אור והיה לא נאמר אלא
ויהי אור כבר היה כי כבר נאצל מאור העליון שכבר היה בכח העליון", אגרת מר'
עזרא הנ"ל אל ר' אברהם "באיזה דבר בא ר' משה (הרמב"ם) כנגד
הקבלה ידוע תדע כי דברי ר' אליעזר הגדול נכונים וברודים באמרו גי השמים מהיכן
נבראי והארץ מהיכן נבראת' והוא על דעת אפלטון האומר כי מן השוא שימציא הבורא דבר מלא דבר כי יש
חומר נמצא והוא לא על דרך משל כחומר ליוצר או הברזל לנפח אשר יצייר ממנו מה שירצה
וכן הבורא יצייר ממנו מן החומר שמים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה הכל כמו שכתב
רבי' משה במורה נבוכים בחלק השני פרק דעות בני אדם בקדמות העולם וע"ז אמר
שלמה המלך אפריון עשה לו....והאמת כי ההויות
היו אבל האצילות מחודש ולא היה כי אם גילוי הדברים (שרשי העצמים הרוחניים
והספירות המתגלות כשהם גנוזים בחיק המאציל)", ור' עוד במאמרי שאצלי שהרבה
מהמקובלים, דלא כרמב"ם ומיאנו ביש מאין כפשוטו.
[23]
אך במחילה ממסקנתו, ע"ז נאמר אהבתו (לאר"י)
מקלקלת את השורה, זה שהאר"י חשב כמו כולם אז, אין בזה פחיתות לומר שטעה כמו
שכל ראשון תנא ונביא יכול לטעות, כמו שלימדנו הרב עובדיה בהלי"ע שציטטתי
לעיל, ואפי' אחד מהוכחותיו של השו"ת הנ"ל שמוכיח מחז"ל שזה ספר
מזוייף ונגד חז"ל, זה ציטוט שמופיע כמה פעמים באר"י, ועל אף שהרב המחבר
הינו גם 'מקובל' לא שם לב/שכח (או פחד מלומר מפורש), שציטוט זה ציטוט שהאר"י ציטט עניין זה
ובנה עליו סודות.
[24]רה"ג בתשובתו על אף שכן
החשיב את מקצת מהספרות היכלות שהיה בזמנו ביטל כל מיני אמונות בסיפורי מסורת על
קפיצת הדרך ועל כל מיני פעולות בשם, בתשובות הגאונים החדשות סי' קטו:
"יש דברים שאי אפשר היותם כל
עיקר כאשר אמרתם, כי יש שאומרים שם ומחביאין עצמם מן הליסטים... דבר זה
אי אפשר להיות כל עיקר...מה שכתבנו אליכם בעבור דברי הבאי שכתבתם אלינו כבר,
'כי יש כמה שמות שיעשה בהם מעשים גדולים שלא יתכן לאדם לעשותם אלא בדרך אות
או מופת', והשבני כי אלו וכיוצא בהם דברים בטלים... והמסורת שזכרתם כי ביד
אנשי (צרפת) [אספמיא] בעבור מר רב נטרונאי ז"ל [שבא אליהם בקפיצת הדרך], שמא
אדם רמאי נזדמן להם ואמר 'אני נטרונאי'... וכבר שמענו על אנשים כאשר שמעתם, והרבה
חקרנו ושמענו מאבותינו ואבות אבותינו שחקרו על זאת ושמו לב לחקור ולבדוק ולא
ראו אמיתת דבר זה. ואשר הגידו לכם כי היום נח מזעפו [ע"י כתיבת
שם], וכי ממיתין את האדם שמפילין עליו חרס חדש כאשר אמרתם, רחוק הוא מאוד. וכללו
של דבר, פתי יאמין לכל דבר,
ואלו היה לדבר זה אמתה לא נכחד ולא נסתר, וחסים אנו עליכם מהאמין באלה.
והנוסחים שראיתם הרוצה לעשות כך וכך יעשה כך וכך, הרבה מאוד יש אצלנו מזאת...
והרבה יגעו והוציאו שנותיהן ולא מצאו אמתה לדבר". וכך כתב מרדכי מרגליות בהקדמה לספר
הרזים עמ' 39 "דברים ברורים על היחס לספרות המאגית אנו שומעים מפי אחרון
גאוני בבל הוא רב האיי בר שרירא גאון פומבדיתא כשנשאל רב האיי גאון מבני קירואן על
השימוש בפעולות והשבעות "השיב כי כל אלה וכיוצא בהם דברים בטלים".
וכשפנו אליו פעם שניה בטענה. כי כמה מחכמי א״י ומחכמי ארץ אדום מגידים כי ראו
דברים אלה בפרהסיא... וכמה ספרים מצויים אצלם כתוב בהם כמה מהשמות ושמות מלאכים
וכו׳. הוא משיב שוב שאין לתת אימון בדבריהם, "וכללו של דבר פתי יאמין לכל
דבר"... "וחסים אנו עליכם מהאמין באלה". והוא מוסיף:
"והנוסחים שראיתם׳ הרוצה לעשות כך וכך יעשה כך וכך׳ הרבה מאד יש אצלינו מזאת...
והרבה יגעו והוציאו שנותיהן ולא מצאו אמיתת הדבר", ברור איפוא שהספרות המאגית בכללה
לא קיבלה סמכות בחוגים תורניים מובהקים. אם כי היתה נפוצה למדי בחוגים שהלכו
והתרחבו׳ ויש שנתפסו לה אפילו מקרב החכמים׳ כפי שרב האיי בעצמו מספר באותה תשובה
על רב משה הכהן גאון סורא (בשנים 835-825 בערך)׳ ש״היו טוענין עליו כי היה רגיל בקמיעין ובלחישות".
ש״בישיבת סורא היו דברים הללו רחבים. כי הם קרובים למדינת בבל ובית נבוכדנצר׳ ואנו
רחוקים משם"... הזכרת מדינת בבל ובית נבוכדנצר באה ללמדנו שרב האיי גאון ראה
את המאגיה כילידת חוץ׳ שחדרה לישראל בהשפעת התרבות הבבלית, רב האיי הזכיר בתשובתו
את "ספר הישר"׳ "חרבה דמשה׳ ו״רזה רבה". אבל לא הזכיר את
"ספר הרזים". אפשר אמנם שלא ידעו כלל׳ שמחמת אפיו המאגי הקיצוני׳ שמצוה
על הקטרות ודרכי פולחן אלילי׳ הורחק הספר או הוסתר. אבל אפשר גם שהגאון התעלם
הימנו בכוונה׳ שהרי ספר זה גורר עמו בעיה מיוחדת׳ שלא היתה הפעם מעניינו של הגאון׳
שהרי הגאון לא נשאל על כשרותה של הספרות המאגית׳ או אם מותר לעשות פעולה זו או
אחרת. אלא השאלה היתה אם אמנם יכולים לפעול נפלאות על ידי שמות והשבעות. ולשם
תשובה על שאלה זר לא הזדקק הגאון להזכיר דוגמא קיצונית כספר הרזים׳ המסבכת את
הבעיה. ואף על פי כן ניתן לקבוע בבירור שהגאון היה רואה את ספר הרזים כספר קוסמין
והיה מסתייג הימנו בחריפות.
[25] ויש לציין שרה"ג עצמו גם על חז"ל בעניינים אלה כתב
בדומה לזה, חוץ מהמשפטים הכללים שלו על האגדות (ושל שאר גאונים וראשונים, הבאתים
במאמרי ע"ז), אמר בפרט על אגדת הפרדס (תשו' גאונים ליק צט) "דעו כי אנו
מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר, ולפרש אותו שלא מדעת מי שאָמַרו, כדרך שאחרים
עושים, והרי אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כוונתו ואמתת מה שהיה סבור,
ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה. ודאי משניות (כוונתו למאמרי
האמוראים) הרבה יש שאינן הלכה", היינו הוא מפרש לך מה התכוונו חז"ל
בסיפור 4 לפרדס, אך מסתייג אם האמת אתם ומציין שיש הרבה מאמרי חזל שלא ס"ל
כמותם.
[26] כאן המקום להעיר שממילא
שספרות היכולת, אינה מוסמכת לזמן יחוסה, בטח לא כולה, אלא מזמן התגלותה, (ולמי?),
ממילא התפילה האיומה והלוחמנית המיוחסת לרבי ישמעאל, היא ככל הנ"ל, ותפילה זו
אף לא מוזכרת באר"י במנותו התפילות שהיה אומר, ואכן אחר ראיתי
בשד"ל עמ' 27- 32 שמוכיח איך תפילה זו מזוייפת היא, ובעייתית.
[27] ור' למשל דברי הבא"ח
בתורה לשמה תנט', שרצה להסביר זאת באמת כמו שמבקשים עשה למען שמיך, היינו שנקראת
רחום או שלא יתחלל שמך, וז"ל "בענין התפלות שמזכירין עשה למען
שמות הקודש...יפלא בעינינו דברי הבקשות שאומרים ומבקשים מהקב"ה שיעשה בשביל
המלאכים הממונים וכו' וכן מה שאומרים שיעשה בשביל שמות הנרמזים בפסוק פלוני ופלוני
וכיוצא בזה גם בענין הקמיעות יש הרבה כזאת יורינו תשובת דבר זה ושכרו כפול מן
השמים, תשובה הנה השמות והמלאכים כל אחד ממונה על דבר אחר זה על הפרנסה וזה על
ההצלחה וזה על הריון וכן על זה הדרך וכל שם ומלאך הנה חפצו ותאותו להשפיע
מאחר שמינהו המאציל על כך ורוצה לעשות שליחותו תמיד ואם חס ושלום על
ידי העונות או סיבה אחרת יעמוד ולא ישפיע יגיע לו צער בזה ולכן אומרים תעשה למען
שם זה או מלאך זה שתתקיים תאותו ורצונו של השם הקדוש הזה שהוא מתאוה להשפיע
השפע של הדבר הזה שהוא ממונה עליו ונמשך על ידו והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות
יעזור לי כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו", היינו הבא"ח
מסתכל על השימות והצירופים כאילו הם ישויות רוחניות כמו המלאכים, והנה חידושו תמוה
בפ"ע לתת עוד ישויות רוחניות ולכנותם שמותיו הקדושים, לא נשמע טוב וכשיר
וכדברי הרב הנאמ"ן, וגם מהלשון של התפילות לא נראה כסברתו וחידושו, דבשלמא
עשה למען אבזגל"כ וכדו', אבל "עשה למען שמך הגדול היוצא מפסוק... ולמען
שמך הגדול היוצא ג"כ מפסוק הנ"ל...", לא שייך לקרוא לישויות
רוחניות שמך הגדול והקדוש, זה נשמע שיתוף, ועוד מה יסביר גבי "עשה
בזכות", ומה יסביר גבי "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו ששאצים
שאאצים שר החכמה שר השכל ושר הבינה שתשלח לי המלאך פתחיאל שיבאר לי משנה זו",
מה זה אחר שאומר יאו"א אומר ששאצים וכו', וכן "בשם לי"ש ועת ךקו
יתי יהוה, י"ר מלפניך ה' או"א....", וכאמור אין תפילות כאלה
בזוהר באר"י ברש"ש ובגר"א.
[28] וכדברים האלה של הרב הלל יאמר על הציטוט דלהלן
מליקוטי תפילות של ר' נתן "וודוי דברים שהתודיתי
לפניך יהיה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו התודיתי לפני החכם והצדיק האמת
שבדור".
[29] ספר חסידים (תתשיד)
"אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד החן או כנגד שיתקבל
דבריך בפני השרים או אם אמר אתן לך דבר שתשאנו עליך תתעשר לא מבעיא בשבת שאסור
לשאת לפי שמחלל שבת אלא אפילו בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים
ואומר משלי ג ה ואל בינתך אל תשען וכתיב תמים תהיה כלומר ואם תהיה תמים לא יהא
לך אותן דברים אלא תבטח בה' אלהיך ותתפלל לו אם יעשה רצונך ואם לאו אין
לחשוב כיון שאין אני נענה אעסוק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר היתה תפלתי
נשמעת", ובסוף תסט "סוף דבר אין מזיקים מתגרים אלא במי
שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת
חלום לכך לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה בשביל פיקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי
אין זה חכמה כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש וכתיב תמים תהיה
עם ה' אלהיך אין לאדם לעשות אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה
וצרה", ובתתשעב העתיק שוב כל הנ"ל וסיים "ואין לו אלא תפלה
ותחנונים על הכל וה' ישמרנו וזרענו יאת כל אשר לנו מכל רע מעתה ועד עולם אמן
ואמן", ובסי' רד "אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות דע
כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב
שגרם", ובסי' רה "מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או
בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו ולכך יתרחק אדם
מעשות כל אלה וגם ימנע משאלות חלום שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח
לעולם או לא... וזה שנ' תמים תהיה עם ה' אלהיך, ולא בשום דבר כי לבסוף לא תהא לו
תקנה כמה עשו וכמה שאלו ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם ולא
יבקש שאחרים יעשו לו ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה ואם יצא בדרך לא
יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקב"ה בכל צרכיו ורחום
וחנון הוא ונחם על הרעה וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפלה
עמדו אמרו אם לא ישמע תפלתינו נדע שאין אם ראויים להנצל ולא היו עושים אלא
בתפלה", ור' גם בתקכו'.
[30] והנה עוד טעימה לא
טעימה, לדוגמאות, של בלבול בין הבורא לדמויות שהמציאו סביביו, וכן דוגמאות למשפטים
חסרי הבנה וכונה, למי פונים פה- היכלות רבתי פ"ב ב/ג "יהא בנידוי
לטעצ"ש יו"י אלהי ישראל לו ולכסא כבודו ולכתר ראשו לבית
דין של מעלה ולבית דין של מטה", וכן גבי אכתריאל-מיהו? הבורא או לא? הנה
בהיכלות רבתי, "אמר ר׳ ישמעאל פעם אחת הייתי מעלה עולה על גבי המזבח
וראיתי את אכתריאל יה יהוה צבאות יושב על כסא רם ונשא ...", (סינופסיס, סעיף 151), במרכבה רבה (מרכבה שלמה ה:) "א"ר ישמעאל אני ראיתי
מלכו של עולם יושב על כסא רם ונשא וכו'", ור' גם בשיעור קומה (שם
לו.), ובספר היכלות (מרכבה שלמה ח:) "א"ר ישמעאל כשעליתי למרום
להסתכל בצפית המרכבה..." וכן (שם ט:) "באותה שעה שהעלני הקב"ה לשמי
מרום", ברזו של סנדלפון מובאת מקבילה שונה המתייחסת לאכתריאל, "אמר
אלישע בן אבויה כשהייתי עולה בפרדס ראיתי את אכתריאל יה אלהי ישראל יהוה
צבאות שהוא יושב על פתח הפרדס ומאה ועשרים ריבוא של מלאכי השרת מקיפין
לו", היכלות רבתי (ר' ילקוט הרועים הגדול עמ' לז' אות יג') (ובסינופיס
130) "אמר ר' ישמעאל כך אמר לי אכתריאל יה יהוה אלהי צבאות ידידי
ישמעאל תדע לך שלא נתתי לכל אומות העולם לשעבד בישראל, אלא יום אחד בעולם על
ידי שעזבוני והשתחוו לאלהים אחרים והעמידו צלם בביתי ודחקתי את שכינתי ממנו
שנשבעתי לשכון שמי שם לעולם והכעיסוני והמרוני המה מלכיהם ושריהם כהניהם
ונביאיהם, ויהיו שבע מאות שנה הן חלוקים מעלי ונשבעתי", וסתם דברים
תמוהים- היכלות רבתי ב' ג/ד "אמר ר' ישמעאל כך היו שונין בצפיית המרכבה
החושש במרכבה אין לו רשות לעמוד אלא מפני שלש מדות הללו מפני מלך מפני
כהן גדול ומפני סנהדרין בזמן שיש ביניהם נשיא אבל אם אין ביניהם נשיא אפילו
מפני הסנהדרין לא יעמוד ואם עמד דמו בראשו מפני שמקצר ימיו וממעט
שנותיו", שימות של שרים כשמו, ובמי מדובר- ובהיכלות רבתי
פ"י א "פנים נאים פנים הדורים של יופי פנים של להבה פני ה' אלקי
ישראל כשהוא יושב על כסא כבודו וסלסולו מתייא במושב הדר יופי ואז מיופי גבורת
הדא מעלה מהדר חתנים וכלות בבית חופתן המסתכל בו מיד נבקע המציץ ביפיו משתפך
כקיתון המשרתים אותו ביום לא ישרתוהו מחר והמשרתים אותו למחר אינם משרתים לו
היום כי תשש כחו והושחרו פניהם תעלה לבן ונחשכו עיניהם אחר הדר יופי הדר של
מלכם שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו'", ושם פרק יד ג-ד "ברוכים
אתם מלמדי זכות על בני שבח לכם מסלסלי אבות וכל צבא מרום כבוד וגדולה עשו להם
אדר"ו אט"ה סע"ן עוד"י פצ"ת ה' אלקי ישראל היו נקראיך,
הרי הוא אומר לך ה' הגדולה והגבורה וגו' ואומר מה רבו מעשיך ה' וגו' לכך נאמר
תתהדר תתרומם ותתנשא מלך מפואר תתברך ותתקדש טוטרוסיא"י ה' אלהי ישראל,
הוא נקרא טוטרוסיא"י טוטרוסי"ה טוטרותי"ה טוטרוסי"ה
טוטרוסיא"ל טוטרוסי"ג טוטרוסי"ך טוטרוסי"ף טוטרוסי"ץ
טוטרוסי"ש טוטרוסי"ב טוטרוסי"ן טוטרוסי"ס טוטרוסי"ע
טוטרוסי"ק טוטרוס"ת צורט"ג והדריא"ל אשרויליא"י (וסימן
דהדא הלכתא למגרס אילון שמהתא דברכתא מטורסיא"י ועד טוטורוסי"ת ניגרוס
הדא מסורתא יה אחל גך פץ שבנ"ס עק"ת:" יד' ג' "אמר ר'
ישמעאל אמר לי ר' נחוניא בן הקנה בן גאים אשריו ואשרי נפשו שכל מי שנקי ומנוער
משמונה מדות חללו שטוטרכיא"ל ה' וסורי"א עבדו מואס
בהם", ושם טז' ד' "וכיון שהיה אדם מבקש לירד למרכבה היה קורא
אותו לסורי"ה שר הפנים ומשביעו מאה ושנים עשר פעמים בטוטרוסיא"י
ה' שהיה נקרא טוטרסיא"י צורט"ק טוטרכיא"ל טופג"ר
אשרויליא"י זבודיא"ל וזהרריא"ל טנדא"ל שוק"ד הוזי"א
דהיבורי"ן ואדירירו"ן ה' אלקי ישראל", ושם יז' א' אמר רבי ישמעאל כך אמר
ר' נחוניא בן הקנה בשבעה היכלות יושב טוטרסיא"י ה' אלקי ישראל חדר
בתוך חדר ובפתח כל היכל והיכל שומרי הסף שמונה ארבעה מימין המשקוף וארבעה לשמאל
המשקוף:", ור' בפי"ט "", ושם פ"כ ו'
"ואחד של דומיא"ל וכי דומיא"ל שמו והלא אביר גהידריה"ם
שמו למה נקרא שמו דומיא"ל אמר רבי ישמעאל כך אמר ר' נחוניא בן הקנה בכל יום
ויום בת קול יוצאת מערבות רקיע ומכריז ואומר בית דין של מעלה כך אומרים טעו"ם
ובר מנצ"ה זפוכי גש"ש געש"ת ה' אלקי ישראל קרא אותו
דומיא"ל על שמי ומה שאני רואה מחריש כך דומיא"ל רשות שלי משקוף של
ימין והוא אתו קצפיא"ל השר ואין לו עליו לא איבה ולא שנאה ולא קנאה ולא תחרות
אלא אלו לכבודי ואלו לכבודי", שם כא ג' "ובפתח היכל ששי
דומיא"ל השר שומר הסף של ימין של פתח היכל ששי היושב על ספסל של יתוק טהור
שבו זיו מאורות רקיע כבריתו של עולם אדסטא"ן ואיר"ן אדסטא"ר
וכפינ"ו שמנו"ש עכשנ"ה ה' אלקי ישראל ודומיא"ל השר
מקבל אותו בסבר פנים יפות ומושיבו על ספסל של יתוק טהור ויושב אצלו על
ימינו", כב' ב' "וכיון שהיו רואין אותו שומר פתח היכל השביעי
לדומיא"ל וגבריא"ל וקצפיא"ל שהם באים לפני קרון של אותו אדם שזוכה
ויורד למרכבה מכסיף פניהם ויושבים שהיו זעופים מתירים הקשתות הדרוכות ומחזירין
החרבות הלטושות אל פדנן אף על פי כן צריך להראות להם בחותם גדול וכתר נורא של
אע"ר סוב"ר מצוגיי"ה ובעשפט"ש ה' אלקי ישראל והיו
נכנסין כבודו והיו מוציאין לפניו כל מיני זמר ושירה והיו מזמרין ובאין לפניו עד
שמעלין אותו ומושיבין אותו אצל הכרובים ואצל האופנים ואצל חיות הקודש והוא רואה
נפלאות וגבורה גאוה וגדולה וקדושה וטהרה אימה וענוה וישרות באותו שעה", וכן בכ"ג
"אלה שמותם של שומרי פתח היכל השביעי הפרש של עליה חורפניא"ל
זהפטריא"י ה' אלקי ישראל שר ונכבד ונחמד ונורא, אבירזהיא"י
כבפא"ל ה' שר ונחמד נכבד ונורא, אטרגיא"ל ה', חטרוגיא"ל
בנגא"ל ה' ה"ש שר ונכבד ונחמד ונורא ומבוהל ויקר ומפואר ועוז ואדיר,
ססטיטיא"ל ה' שר נכבד ונחמד ונורא ומבוהל ויקר ומפואר ועוז ואדיר ואמיץ,
ענפיא"ל ה' שר נחמד נורא ומבוהל ויקר ומפואר ועוז ואדיר ואמיץ, ששמו נזכר
לפני כסא כבודו שלשה פעמים בכל יום ויום במרום, מיום שנברא העולם ועד עכשיו לשבח,
מפני מה שטבעת של חותם שמים וחותם הארץ מסורה בידו, [ג] וכיון שהיו כל מי
שבמרום רואין אותו כורעים ונופלים על פניהם ומשתטחין לפני מה שאין כן במרום ואם
תאמר לפני שר הפנים משתחוים אלא חוץ מן העומדים לפני כסא הכבוד שאין
משתחוים לו לשר הפנים ולפני ענפיא"ל השר הם משתחוים ברצון וברשות
אטרט"ס רבי הגדול אפימיא"ל שמ"ה ברצ"ע ה' אלהי ישראל, [ד]
אלה שמותם של פתח היכל שביעי של ירידה שאלו שהפרשתו שמותם של טופיא"ל
ולביא"ל עליה טרפיא"ל ה', שר נכבד נחמד ונורא שהיה נקרא אבירזהא"י
ה' דלקוקיא"ל ה', שר נכבד ונחמד ונורא שהיה נקרא לבבפיא"ל ה'
יקריא"ל ה', שר נכבד נחמד ונורא שהיה נקרא אטריגיא"ל ה' ישישיא"ל
ה', שר נכבד נחמד ונורא שהיה נקרא בנאנ"א ה' טרפיא"ל ה', שר נכבד נחמד
ונורא שהיה נקרא זוהליא"ל ה' ענפיא"ל ענפיא"ל ה', שר נכבד ונחמד
ונורא שהיה נקרא שופסיא"ל ה' חזק ישר ואמיץ, [ה] ולמה נקרא שמו ענפיא"ל
מפני ענף כתרי כתרים שהיה מונח בראשו חופה ומתכסה את כל חדרי היכל ערבות רקיע, כיוצר
בראשית מה יוצר בראשית כתוב מקרא עליו כסה שמים הודו, אף ענפיא"ל השר
עבד שנקרא על שם רבו כך ולמה חביב מכל שומרי ששה פתחי היכלות מפני שפותח פתח
היכל השביעי ומאתים תשעים ושש פנים יש בכל חיות הקדש נגד פתח היכל השביעי", וכן
בפכ"ד- שוב מהללים לכאורה את הבורא, אבל באותם שמות שלפני כן הם היו של
מלאכים או כלשונם הפסולה ישות אלהיות אחרות, וז"ל "כיון שעומד
לפני כסא כבודו פותח ואומר שירה שכסא כבוד משורר בכל יום ויום תהלה
ושירה וזמרה ברכה ושבח והלל וקלוס תודה והודיות נצוח נגון הגיון גילה צהלה שמחה
וששון רננות נועם ענוה גאוה נוה אמת צדק ויושר סגולה פאר ועוז עלוץ ועלוז ועלוי
ונחת ומנוחה ונחמה ושלוה והשקט ושלום שאנן בטח וטובה וחיבה וחמלה חן וחסד ויופי
תואר חמדה הדר חמלת זיו זוהר זכות זורח הופע עיטור נוגה אור ענף סגוף פלאות וישע
רוקח ממולח מאור אדירות עזירות עריצות כח גובה ויקר חזק ממשלה ואמיץ ורצוי רוממה
וזהיון עזוז וגבורה וחוג קדושה וטהרה ונקיון גאוה גדולה ומלכות הוד כבוד ותפארת לההרריא"ל
ה' אלקי ישראל מלך מפואר ומעוטר ברקמי שיר המעוטר בתפארת המהודר בהוד וכבוד
והדר עטרת גאוה כתר נוראות ששמו ערב לו וזכרו מתוק וכתר הדר לו הודו נאה והיכלו
מהדר לו ומשרתיו מנעימים לו וישרים עזוזו ונפלאותיו מלך מלכי המלכים ואלקי
האלקים ואדוני האדונים הנשגב בקשרי מלכות המוקף בענני נוגה גיד שבענף כסה שמים
הודו (חבקוק ג ג) וכבודו הופיע ממרום מפיו נתבערו תהומות מתוארו נתזו שחקים וכל
עצים ישמחו בדברו וירננו דשאים בשמחתו, בם מלך אהוב ונחמד ונקה וגאה ומתגאה על
גאים ומתגבר על כל יצורים פאר למלכים ותהלה לבחורים ענוה לעלובים ערב בפי כל
קוראיו מתוק למיחלי שמו טוב בכל דרכיו ישר בכל מעשיו זך בעצה ובדעת ברור בבינה
ובעלילה דיין בכל הנשמה ועד בכל דבר ושופט בכל דבר אביר בחכמה ובכל רז אדיר בקדושה
ובטהרה, [ג] מלך אמת ויחיד מלך זך במעשיו ומכלכל יצוריו מלך חי וקיים מלך ממית
ומחיה מלך יוצר כל ברכה ומכין כל טובה מלך ברוך מלך יחיד ונכבד ואדיר וישיש עוזר ועניו
קדוש וטהור צדיק אמת וישר נאמן וחזק מלך מובהק שהוא חילול על כל קשרי גאוה ומתוקן
על עמודי פאר בחדרי היכל צופה במסתרים ורואה במעמקים ומביט במחשכים ובכל מקום שהוא
שם ולא להשיב על דברו וחפצו לא להסיר ואין מקום לנוס ממנו ולא לסתר להחבא מפניו,
[ד] תמלוך לעולמים מלך רחום וחנון סולחן ומחלן מגלגל ומעביר תתהדר בכל שיר תתרומם
על כסא כבודך תתיקר על כל חמדתך תתקלס בכל רננות תשתבח בכל התשבחות תתהלל בכל
התהלות תתגדל לעולמים תתקדש לעולמי עד טוטרוסיא"י ה' אלקי ישראל ה' מי
כמוך טוטרוסיא"י ה' אלקי ישראל בעל גבורות לך טוטרוסיא"י ה' אלקי
ישראל יהלל כסא כבודך לך יתנו גאות ורבות עוז ותפארת לך יחזקו לך יאמצו לך
יחדשו לך ירננו לך ישיחו לך יברכו לך ישבחו לך ירוממו לך יפארו לך ינשאו לך יגדלו
לך יהדרו לך יהללו לך יקלסו לך יקדשו לך טוטרוסיא"י ה' אלקי ישראל משרתיך
יכתירו כתרים לך וישירו לך שיר חדש וימליכוך לנצח נצחים ותקרא אחד לעולם ועד כי
אתה ה' אלקי ישראל גבור חיל ורב להושיע אל חכם לממשלתך חכם למלכותך ברוך
אתה ה' חכם הרזים ואדון הסתרים אמן ואמן", וכן בפכ"ח
"האדרת והאמונה לחי העולמים... מי יוכל להגיד אחת מאלף אלפי אלפים וריבי
רבבות גבורתיך מלך מלכי המלכים ברוך הוא שהחיות נצבות ועומדות לפניך דממה דקה הן
אש הלוכן אש דכורא והן מתיראין אש מאש שמא ישרפו בלהבי אש סבבתן לך הקפתן לך אצלם
צפונים בקרבך הוגים בסוד ושכל עזורי עוז עטופי הוד עין לא תשור איה חניתך כי
מלך וקדוש אתה שיכול לדעת את מעשיך ולחקור את גבורתיך כמה שאין יכול לראות
אלף בית גימל וכן כולם מטטרו"ן שנקרא שמו על שמונה שמות
מרגיוא"ל שמו גיותיא"ל שמו זיותיא"ל שמו אחיהיא"ל שמו
כייוא"ל שמו יהויא"ל אוזהי"ה אוזיהא"ל סגנסגא"ל
סגדיא"ל שמו סגנסיירי"ה סגנסגא"ל שמו ומתוך אהבה
סגנסויל"ה שהיו אוהבים אותם במרום היו קוראים אותם במחנות קדושים
מטטרו"ן עבד ה' ארך אפים וגדל חסד ברוך חכם הרזים ואדון האדונים והסתרים
אמן אמן סלה סלה", ובמ' ד' "וישביע במלאכים ומלכם ויקרא
שתים עשרה פעמים בכל שר ואחר כך ישביענו בחותם של כל אחד מהם ואלה שמותם
שקדהוזיא"י ה' השר נהברדיואל"ו ה' השר
אבירגהורידיא"י ה' השר יש אומרים גהודידיה"ו ה' השר פליטרי"ה ה'
השר הרמון והובדי"א ה' השר אזבוהדא"י ה' השר טוטרוסיא"י ה' השר
אשרוויליא"י ה' השר זבודיא"ל ה' השר מרגזיא"ל ה' השר
רהדביוכו"ן ה' השר ואדירירו"ן ה' השר וישבע אותם שתים
עשרה פעמים בשם יופיא"ל הדר במרום מלכו ובשם סרביא"ל
שהוא משרי המרכבה ובשם שהדריא"ל הנקרא לגבורה שש שעות ביום שהוא
שר אהוב ובשם חסדיא"ל שר אהוב ויחזור וישביע אותן ארבע שרים האחרונים
בחותם גדול וכתר נורא, בשם אזבוג"ה שהוא חותם גדול ובשם
צורט"ק שהוא כתר נורא ושם קדוש יצא לכל מדת תורה שהוא מבקש למקרא ולמשנה
ולצפיית המרכבה ממנה טהרה יצאו מצער ומסגוף גדול כי תלמוד הוא בידנו ומסורת עתיקים
שמסרו והניחו לדורות להשתמש בו צנועים ומי שראוי נענה מהם אמר ר' ישמעאל דבר זה
נעשה על ידי ר' אליעזר ונענה ולא האמינו ונעשה על ידי ר' עקיבא ולא האמינו וחזר
ונעשה על ידי ולא האמנתי עד שהבאתי כס אל אחד והושוה כמוני והורידו ר' עקיבא לחוצה
לארץ מרשות בית דין ונתעכב עד שנעשה על ידי רבים שלא קרו ולא שנו והושוו אחריהם
ונעשו תלמידי חכמים בו לקיים עדותן ובית דינו של נשיא לומר אף דבר זה ר' אליעזר
וחכמים שמא דורות ארץ ישראל מפסיקין על ידינו ולא האמינו עד שהורידו ר' עקיבא לבבל
אמר ר' ישמעאל שאלה אחת שאלתי את ר' נחוניא בן הקנה על חותם כך למדתי אותה משום ר'
נחוניא בן הקנה רבי צורת"ק דכ"ע גינ"ת ער"ך נזי"ר
שורטי"ן זהו חותם גדול שבו נחתמו שמים וארץ אזבוג"ה אבגדה"ו
זחוזי"ה זוהלי"ה זהו כתר נורא שמשביעין אותן לכל שרי חכמה",
היכלות זוטרתי עמ' 26 "בלעם אמר: טוטיפוס פאמון שמו תופי טופי
פוסי פיימון שמו. משה אמר: סט שייש שמו וכן מלאך המות אמר: סט שייש
שמו. דוד אמר: אנקוליתום אנקלוותימון שמו. שלמה אמר: אנקולותות אנקליותיס
אנקלוותימון חסדסיהו יהות", ועוד ר' בספר ילקוט הרועים הגדול, שהוא
אוסף של ספרים כאלה, למשל בעמ' פג' דברים מוזרים כאלה "וקורא לנער זה ובריח
וכינוי זה זבד אהי רועי לוהטת אשו בערבות ממתניו ולמעלה ולמטה דומין זה לזה
וממתניו ולמעלה אוגז דומין זה לזה מפני שכתוב ואתי מרי קורא לפלוני ע"ב ולנער
ב"ע הנזהר בדברים הללו אהוב למעלה אהוב למטה מתקבל על הבריות ומאריך ימים ולא
יליף קטלה חייב ודאשתמש בתגא חלף מרגיואל טגראל גיואתאל איו היה ויואתאל מלאך פנים
עבד שנקרא על שם רבו אבור נסורריה ה' נהו פרדיו אלו אדריו אילי דרכוהנה ה' שמם
מסרה. אלו שנים עשר שיש לו כנגד שנים עשר שבטי ישראל מהו שגח שיני להון טהוריו
והדרה אריה אוגז ניהוי פנהורי גרעיואל שר נפשו טרפן והחי ענפאל קברקליאל השר
גבריאל עבד שנקרא על שם רבו זרק שתאל לברביאל לקדטמיאל ואברניאל יזרובבאל ועפרקאל
משרות למה וגורניו עבקאל שר לבדו משרת למה יגזרון שר של אש אפרגשיה שר חכמה וזה שם
אחר קברקסאל וקברדדון מלאכי פנים אשדרילוי ה' שהוא מלך העולם למוקד פסכא ביהי
סרדסא טרי טריסי ה' השר אשרי שרליו ה' השר פגנסאל נהורי פדרואאלי ה' המלך אשריואל
אשריוא טרי טריסי משרתים לאדרואילי אבורגהו דבוה הוא שמן אנוגהדריה, ה' שאמר והיה
העולם ענפיאל דרכתהאל אשריולוי ה' המלך הוא שר אשריודלוי אשרודי לאאי ה' המלך והוא
שר וטריטריסיי הוה והוה שר סגסאל אור הדיא ה' אחרין אות בטל אריה רב פבסעל אוי ארג
עבת שהירת ארגעג שבשהורין יה מלך שאמר והיה העולם ומבלעדיו אין אלוהים והוא אל
ומוביא ישועה, זה הוא השם ושם חביון עוזו ארגבג שהוריו עבד ארגעבג שהוריו ה' המלך
מלך מלכי המלכים ברוך הוא שאמר והיה העולם אני ארגעבג שהוריו עבד לארגעבג שהוריו
ה' עבד משרת לארגעבג שהוריו ה' צבאות אלוהי ישראל יושב הכרובים שאמר והיה העולם
ומבלעדיו אין אלוהים על פניכם שם ארגעבבו שהוריו והעבד שארגעבג ה' מלך המלכים
ואדון הסתרים שאמר והיה העולם הוא משמח מזמר ומשבח לארגעבג שאכל ה' המלך סדריאל
סנגסגאל טור טריסן אל המלך גבוגבוהון ה' המלך ואדון הכרובים רם על רמים וגאה על
גאים סרבסבאל קרבסאל שם אהוב גפנגזע פין הוגפנגפיס טלין שם אחד בגבוזיר זהוניר זה
מלך המלכים ואדון הכרובים שאמר והיה העולם ומבלעדיו אין אלוהים הדר טהור ומהדי אור
והה זוד ואלו מלכו של עולם דרעי דווי יה והוא שר שהיה מסתתר בהיכלו הכתרים של דהור
גוויו מלך המלכים שאמר והיה העולם ומבלעדיו אין אלוהים של דהר ברוך שאמר ויהיה
העולם דהוי גבינוס יה אדיגיהיון מלך מלכי המלכים ואדון הסתרים והוא ברא עליונים
ותחתונים להוד הודיה והמלך הוא ברא כל נפלאות פרוכי פרוכי אסנדסיאל רכובהזלוו ה'
טבראל ה' ה' שאמר ויהיה העולם ומבלעדיו אין אלוהים לכך נאמר בראשית", והספר
הזה מלא מזה נלאיתי להעתיק, גם ברכות המציאו על השמות שהמציאו- ר'
היכלות רבתי (בתי מדרשות א' עמ' ק', ובאתר דעת), כב' ג' "ברוך אתה ה'
אל חכם הרזים ואדון הסתרים אמן אמן", כה' ד' "ברוך אתה ה' חכם
הרזים ואדון הסתרים אמן ואמן", כח' א' "ברוך חכם הרזים ואדון
האדונים והסתרים אמן אמן סלה סלה", ובשיעור קומה (מרכבה שלמה לד.) "
ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול
הגבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ... שר על כל השרים ומרכבותיך על
האופנים שלח אלי [פב"פ] אמתך להדורך מ"ן בר"א דרמ"ן נ"א
גן ברא דרגן. דהוא ממונה על משרתי יה וירחיב לבי ויתן לי תורה וחכמה וחסד ויהא לבי
ופי כמעיין המתגבר וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ונומר ברוך אתה ה' על שמות שמך
הגדול והנורא רומה ה' בעוזך
נשירה ונזמרה גבורתך יודו שמך הגדול והנורא קדוש הוא אשירה לד' בחיי אזמרה לאלהי
בעודי יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'".
[31] ומי שיתעקש ליחסה לרח"ו יחוייב להתייחס למובא לקמן, ור' גם
בשו"ת נחלת לוי שאזכיר לקמן.
[32] וראו מה אומר רה"ג על
הפלגות כאלה וכתב רה"ג (תשוה״ג חדשות קטו. מובא בגנזי שכטר ח״ב 428, אוצה״ג
חגיגה כא), "שאלה- וכי יש שמות יש מי שיעשה בהם אות או מופת? תשובה-
כל אלה וכיו״ב דברים בטלים, אפילו הם צדיקים גמורים אין נעשה להם כזאת...
ומי הוא זה בדורות הללו שאומר שם המפורש על הים וינוח, על החי וימות, וכיוצא באילו
המעשים? אין אלו כלום אלא דברי שוא אל תאמינו בם", ששאלתם- על אדות השם... נסים גדולים שלא יתכן
לעשותם אלא באות מופת וכו׳. השיב הגאון ע״ז- כי אפי׳ לצדיקים גמורים אין
נעשה להם כזאת כי אם היו כך במה תכירו אותו הנביאים ומה הפרש יש בין
נביא ובין זולתו", (תשובת רב האי גאון, מובאת באהל יוסף על אבן עזרא).
[33] ואף
בדורו ר' יעקב אבולעפיה רבה של דמשק (שגם היה מוסמך ממהר"י בירב השני
ונכדו של מהר"י בירב הראשון), שהיה בזמן האר"י וחבירו, כתב שכל מה
שמספרים על האר"י לא היה ולא נברא ושהאר"י הודה לו (כמו שהביאתי לעיל),
מיהו הסיפורים על האר"י רובם ככולם הם מר' שלומיאל שבאמת כבר הראו כותבי
ההיסטוריה שמרוב התלהבותו לא הבחין בין דמיון למציאות ושימשו אצלו בערבוביא כאחד,
וכתב תיאורים הסותרים שאר עדויות ברורות של אנשים אחרים (ר' לדוג' "קבץ (בלי וו) על יד" יג' חברת מקיצי נרדמים עמ' קיט', וכן בקובץ
"אגרת מצפת משנת שס"ח" עמ' ראשון הע' 3, ובמאמר "שוורים גלוחי
זקן"- 5 עמודים ראשונים ובהע' שבעמ' האחרון, ובכלל יש סתירות בין אגרות
שלומיל לשבחי הארי ולתיאורי הרח"ו), ור' למשל דבר זר ומוזר וחמור
שהביא על האר"י שאיני מעיזו להביאו כאן (מובא באוצר החכמה בספר תולדות
האר"י עמ' 224-225), אך הקדמה זו של מי היא?, וכן ראיתי בשו"ת
נחלת לוי ח"ג יו"ד סי' א' עמ' שיג'-שיד' באות לד' תמיהות בנושא,
ועוד לו שם בסי' ב' תמיהות על הרבה "ספרי קודש" שנגועים באיסורים חמורים
כשוף וכו', ובעמ' שכג'- שכד' שוב תמה על הרח"ו, ובזמנו גם אני שאלתי כמה דברים שהיו
תמוהים לי שם, גם את מחברי 'הוראה ברורה' על סימנים אלו, ולא היה בידם, ואף
שאלתי אחד מתלמידי הרב יעקב הלל על שהרב הלל בספרו "תמים תהיה" הביא
לאיסור את כל הדברים הנזכרים שם, בלי להזכירם כמובן, ואף לא ניסה ליישב, ואף
בהוצאת ספריו "אהבת שלום" לא הסכים להדפיס את ספר החזיונות (ולראשונה
שבשנת תשי"ד הודפס בשלימות ללא צנזורה, קפצו כמה משלומי אמוני ישראל וצעקו
שזה בזיון התורה ואינו של הח"ו (ר' בהוצאת מכון בן צבי עמ' 42-43 ), ור'
בהוצאת "שובי נפשי", הוציאו כמעט ללא צנזורה, חוץ מכמה דברים קשים שכתב
על הר"י נג'רה, שייחס לו עבירות זנות חמורת צינזרו שמו, וכדו', (ור'
בשו"ת נחלת לוי הנ"ל עמ' שיד' הסבר), ומיהו ליישב הדברים, מה
סברו אותם גדולים, (שלא הסכימו שקבלת האר"י מאליהו הנביא), על אחרים שכן סברו
כך, הנה לנו דברי רה"ג חגיגה ד: ורב ביבי שאמר את המעשה הזה יחיד הוא ולא
שנתכוין לשקר אלא שמאד מאד היה מעמיק לדבר עם המלאכים ושוקד לראות את השדים
וממה שהעמיק בדברים הללו נסתכן ודומה שנפגע וכד' או שמא נדמה לו לרב
ביבי המעשה הזה בחלומו כדרך שהרבה מבני אדם מספרים שהם רואים בחלומם' (זכרון
לראשונים סימן רמה), וכ"כ רבינו חננאל בחגיגה על האמורא "ויש מי שאומר כעניין חלום ראה דברים הללו,
ולא עוד אלא רב ביבי בן אביי היה מתעסק בראיית השדים לפיכך יש לומר כדרך הזה
ראה, ואין סומכין עליו", וכן, ואם על אמורא נאמר כדבר הזה, בודאי שעל
גדולים שאחריו יאמר, והאמת גם הצד של הרח"ו צ' ליישב קושיא זו, שהרי
האר"י חלק על המקובלים הקודמים שטענו להשגות כאלה ואחרים, ולמגידים כאלה
ואחרים (וכמו שאכן אמר האר"י על המגיד של הב"י), או אפי' לאליהו הנביא,
והאר"י אמר שטעו, ומה שהוא יתרץ גם פה נתרץ, ולכן מסתבר מאוד כדברי
הגר"א שהביא הרב עובדיה לעיל, שס"ל שרוב ככל תורת הארי היא מחכמתו, ולכן
היה חולק במה שנראה לו אף בדברים יסודיים בקבלה.
[34]
וז"ל ספר "עומר מן"
מביא ר' מנחם די לונזאנו עדות מפי מהר"א מונסון שהעיד לו ה"ר משה יונה
ז"ל כי בשעת פטירתו של הרי"א זלה"ד אמר לתלמידיו "השמרו לכם
כי דעו נאמנה שאין בידכם שום הקדמה בשלימות אמרו לו אדונינו ואפילו הח"ר חיים
וענה ואמר בלשון לעז אלגו קוואנטו שר"ל איזה קצת הוא יודע יותר מכם לא
כביר", ואף הרש"ש חלק על הרח"ו בתחילת הקדמת רחובות הנהר,
בדבר די יסודי הלא הוא מיתת המלכים, ואמר שאמרו בתחילת לימודו (דרך ענווה אמרו
דהרי א- למה בהמשך לא תיקן זאת, ב- זה מופיע בספר מבוא שערים שנחשב מה"ב
דבתרא, ור' בבאים אחריו הביאו ישובים להראות שלא באמת חלק, נגד לשונו של
הרש"ש), וכן ידוע שהגר"א איזה משך זמן היה סובר שגם הרב חיים
ויטל ז”ל לא הבין עומק כוונת האריז”ל [הוא בנמשל],
והרמח"ל כן, ואחר כך אמר שממאמר הפסיעות ניכר שידע (הרב אשר מורסקי
טוען שמאמר הפסיעות אינו לרב ויטאל ר' במאמרו 'האם מאמר הפסיעות של רח"ו'), ואף
למען האמת גם בהרב ויטאל עצמו לא מצינו שהתיחס לאר"י למעשה כך לגמרי, דהנה
האר"י הניאו מחכמת הפרצוף וכף היד, והנה אחר מיתת רבו, שב ועסק בזה, וכן את
ר' אברהם אבולעפיה שהרשב"א החרים, וגם קבלתו שונה משל האר"י (קבלה נבואית)
ואף צחק על הקבלה העיונית של הספירות, וכתב בספרו "וזאת ליהודה" כנגד
הרשב"א ומאמיני הספירות, וז"ל "ולפיכך
אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו
שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי
האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו
תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.. יש מבין מקובלי הספירות שגרועים הם מן
הנוצרים", ואמנם הביאו הריב"ש קנז' וז"ל "וכבר שמעתי
אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים והיה אומר הע"ז מאמיני השלוש והמקובלים
מאמיני העשיריות", אבל הרי קבלת האר"י לא ס"ל הכי, ואעפ"כ
בשערי קדושה ח"ד הביא ממנו הרב ויטאל (ברוב המהדורות זה צונזר), על אף
שהאר"י הזהיר מהמקובלים שאחר הרמב"ן, וכן מה שמצינו שהרב ויטאל שיכנע את
האר"י לגלות לו ענין מסויים על אף שהאר"י ביקש ממנו לחדול מכך, או
שבקש ממנו לא להביא עוד תלמידים ואעפ"כ הביא.
[35] וכמו דבריו על השכינה שזה הבורא עצמו, ר' דבריו, בבראשית מו' ג'
"ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה
שהוא האל יתברך" ור' בדברים לד פסוק יב', שמות ג' ב' ושמות כג' כ', וגם
מקובלי ברצלונה א"פ לא טענו שרמב"ן קיבל את מסורותיו הקבליות בגילוי
מלמעלה, ורמב"ן עצמו תמיד מזכיר את אמונתו שהקבלה (שבידו) היא מסיני איש מפי
איש, ואף הרמב"ן בתורה תמימה עמ' קנח' (בהוצאת מוסד הרב קוק) כותב
מפורש, נגד מי שמאמין בהיולי (זהו מושג פילוסופי יוני של חומר שלפי הפילוסופיה של
ימי הביניים ממנו ברא את העולם, וקנתה שביתה אצל הרבה מרבותינו) קדמון כאפלטון,
ונגד הממאן ביש מאין כפשוטו, במילים קשות (ור' בפירוש הרמב"ן לבראשית בהתחלה
שגם ההיולי הוא נברא ע"י הבורא, וכן דעת הרמב"ם במו"נ), בעוד שר'
עזרא תלמיד הר"י סגי נהור בפירושו לשיר השירים (כתבי הרמב"ן ח"ב
מוסד הרב קוק עמ' תצד') כותב מפורש שצ' להאמין כאפלטון בהיולי קדמון, (ועוד דבר
תימא ראיתי ב"שושן סודות" ספר המיוחס לתלמיד הרמב"ן שכותב בעמ' 85
להיפך "והנה החכם המקובל ר' עזריאל ז"ל שקבל מפי הרמב"ן",
ויתכן שזה עזריאל אחר, וראיתי שויקיפדיה מזכיר שיש עזריאל בן מנחם, אך לא מצאתי
עליו כלום, אך היותר נכון, שגם ספר זה אינו לתלמיד הרמב"ן וגם הוא סתם יוחס
אליו, אלא הוא כ-350 שנה אחריו וכנראה התבלבל וחשב את ר' עזריאל שהיה בן דורו של
הרמב"ן כתלמידו, וכאמור אין בינהם יחס לא של רב ולא של תלמיד).
[36] דרך הרמב"ן כך היתה, כמו שכתב בעצמו בחתימת חידושיו
לב"ב, בהקדמת דינא דגרמי "פן יחשדני שומע בהזכירי מקצת דברים שלא בשם
אומרן. כעוסק בהן שלא לשמן. אני מנצל את עצמי כי לא כיוונתי לסתמן ולהעלימן",
ור' עוד דוגמא גבי הפניה למלאכים שהעתיק ממש מרבו ר"י בר יקר בלא הזכרת שמו,
וזו תופעה שיתה נפוצה בראשונים ואף בחז"ל ובנביאים (ר' במאמר "דרכו של
רמב"ן באימוץ דברי ראב"ע והבאתם שלא בשם אומרם" מרים סקלרץ)""
[37] כוונתו לדברי המקובלים, שאסור להתעסק בא"ס ישירות, כידוע מכל
מיני לשונותיהם, הגר"א אף הרהור אסר בו.
[38] הוא לא קונה שום תיאוריה חדשנית של המקובלים, כגון במחשבה מכוונים
שהכל בסופו של דבר לא"ס שהלבישו אותו בתוך הספירות.
[39] שוב לאפוקי מהסברי המקובלים בזמנו, איך א"א לפנות ישירות
לבורא ישירות.
[40] לאפוקי מהתיאוריה
האריסטוטלית של הרמ"ק לחיוב הספירות (שכבר הרמב"ם סתרה במו"נ כאשר
הבינו במאמרינו על הספירות) וכבר המקובל ר"א אירירא – כותב בספרו מאמר
ב' סוף פ"ו 'תביט ותראה כי הרב רמ"ק ישתמש בהטענות
הפילוסופיות לקיים ולהעמיד את האמת המקובלת כאשר אני עושה עם מאמרי אפלאטון
והנמשכים אחריו במה שיאמת את האמת המקובלת', וז"ל רמ"ק
ש"א פ"ט-י, "אחרי שנתאמתנו בענין מספר הספירות, ראוי שנחקור אם הם
מוכרחות מצד החקירה אם לאו, ולזה נאמר כי הם מוכרחות מכמה סבות. הראשונה מפני
שאנו המאמינים בהשגחה ואפילו בהשגחה פרטית מוכרחים אנו לומר שהוא משגיח מצד
הספירות, מפני כי אחר שאחד הפשוט סיבת כל הסבות ועלת כל העלות מסולק מן
השנוי ומן המדות... כעניינים אלו אשר באו בכתוב המורים על הגבול ועל הגשמות
וכן המורים על התוארים. וזה באחד הפשוט בערך בחינתו אל עצמותו ופשיטותו אי אפשר
לומר עליו כן, אם לא נערוך בחינתו אל מדותיו כאשר נבאר בשער עצמות וכלים ובשער
הכינויים בעזרת האל. והנה על ידי המדות יהיו השינויים והדין והרחמים לא בבחינתו
כאשר יתבאר בשער הנזכר, והנה מפאת בחינה זו כדי שלא להכחיש עיקרי אמונתנו באחד
הפשוט במציאות פשיטותו שהוא מסולק מן התוארים המחייבים הגוף והנשמות. ואנו מוכרחים
להאמין השגחתו שגם הוא מעיקרי הדת, ולכן אנו צריכין להאמין בספירות כדי שלא
יהיו עיקרי אמונתנו סותרים אלו לאלו כדפירשנו. וזו היא סיבה או סבות המכריחות
אמונת הספירות והם ראיות מוכרחות קצת מפאת התורה על דרך החקירה. אמנם על
דרך החקירה בזולת סעד וסמך מהתורה כתבו המפרשים עוד ראיות רבות, ומפני שאין דרכנו
בחבור זה על דרך החקירה לא העתקנו אותם כלל... אותם אשר נגלו אליהם ענין הספירות
ומציאותם, ויכחישום מפני רוע תכונתם, כי הורגלו בחכמות חצוניות ובילדי נכרים
יספיקו. ואלו אם לא יקראו כופרים או מינים מפאת כי הם מאמינים בכל ענייני
האלהות, עם כל זה יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פירוש תורה שבעל פה...
מכחיש דברי רז״ל. ומלבד אשר אלה לו עוד יוסיף על חטאתו פשע כי מהכחשת הספירות
ימשך על הכפירה, כי נכריחנו בהקדמות ופנות התורות כי מאחר שהאחד הפשוט לא
ישיגהו שנוי איך ישגיח בעניינים חולפים. וכן אחר שהוא אחד איך ישגיח על
סוגי המינים כי יחייב הרבוי כנודע. ולזה יוכרח להאמין בספירות ואם לאו
יכפור ח"ו. כאשר טעו רבים בסלוק ההשגחה הפרטית ובעניינים האלה שאין ראוי
להעלותם בכתב. והנה על כרחו נכריחהו בהאמנת הספירות או יקרא כופר. ועל זה הדרך
יוכרח שהאומר שאין לו עסק בקבלה ואינו רוצה לכוין בתפלתו אלא לבעל האורות
כאשר חשבו רבים ודאי שיקרא טועה שאם יבא אדם לדבר באחד הפשוט בערך בחינתו אל
מציאותו בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל.
כי הא"ס בערך בחינת עצמותו הוא פשוט ואינו בעל שנויים שישתנה מדין אל
רחמים ושיתפעל ברצון וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפלה אם לא בערך בחינתו אל
ספירותיו שהם הם השגחותיו ועל ידם יהיה שנוי הדין והרחמים. ואל ידחוק המעיין
ליכנס מתוך דברינו אלה לפנים מהמחיצה להבין ענין השינויים וההשגחה כי ישיגהו היזק
ולא תועלת אמנם נבאר הענין בארוכה בשער עצמות וכלים בע"ה. סוף דבר האדם
מוכרח להאמין בספירות כדי שיצדק בעקרי האמונה ובפנותיה שא"א להעמיד פנות
התורה אלא בהם ר"ל על ידם שעל ידם יפעול המאציל השנויים ולא ישיגהו מזה שנוי
כלל ח"ו כמבואר בארוכה בשער הנחמד ההוא. ומהאל נשאל המחילה", גם
בא"ח בדעת ותבונה פתיחה שניה משער ההקדמות ו: "שהי' ספירות
יש להם מדה קצובה לכל אחת מהם, ומספר קצוב, כדי שיהיה להם בחי' השגחה קצובה
בתחתונים, כפי הצריך להם, וזה מוכרח... כי על ידי הספירות יפעול האין סוף
השינויים וישגיח בעניינים חולפים, ולא ישיגהו מזה שינוי כלל ח"ו, מה
שלא היה אפשר בלתי אצילות הספירות, וכן כמה וכמה פינות התורה שאי אפשר להעמיד
אותם אלא בהם, כאשר ראינו החוקרים כי מפני הרחקת הרבוי והשינוי וההפעלות מהאין
סוף, נעלם מהם אלהותו ומכחישים השגחתו, וכמה עניינים עוד שאין ראוי
להעלותם בכתב. ולא כאלה חלק יעקב המאמינים במציאות הספירות, כי על ידיהם יצדקו
ויובנו עיקרי התורה ופנותיה... כי אפי' השגת פעולותיו והשגחתו לא יושג ולא
יתגלה כי אם ע"י הספירות", וכבר אמר החכם צבי שאלה יח', שדיבר
לאיזה ענין, וז"ל "וחשבו זה לפחיתות וגרעון כבודו של מלך מלכי המלכים
הקדוש ברוך הוא שיפעול בלתי אמצעים ידעו כי המבקשים אמצעות הטבע להנהגה הכוללת
קרובים ליפול ברשת כמה מכשולות מה שאין כן במאמינים בהשגחת השי"ת בכל דבר כי
בכל אשר יפנו ילכו בטח", ור' שביעות רצונם מתירוץ הספירות- דעת ותבונה
פתיחה שלישית משומר אמונים ויכוח ראשון "באופן כי ההשגחה העליונה הפשוטה מכל
ריבוי, שינוי, פירוד, ודין, תתפשט אל מקום הריבוי, והשינוי, פירוד, ודין, וכיוצא,
ולא יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא".
[41] דעת ותבונה ממגן דוד
(רדב"ז) "הא למדת שאין המאציל נפרד מן הנאצל, אבל
שנים הם המאציל והנאצל, והואיל והנאצל נאצל ברצון המאציל ולא נתחייב ממנו,
והמאציל קדם לנאצל, ולא כקדמות העילה אל העלול, כי המאציל היה מעולם לא קדם העדר
למציאותו, משא"כ בנאצל כי קדמו ההעדר מלצאת לפועל. ומה שנקראים אחד
המאציל והנאצל, הוא להיותם קשורים זה בזה יחד כשלהבת קשורה
בגחלת, לא שהם אחד במהותם ועצמותם", פרס רמונים שער יא' פ"ג
"כי כאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל אצילות הטהור והקדוש הנה אז נאצל ונצטייר
כלו בעצמותו בלי שנוי בו ח"ו אלא מציאות מתייחד עמו עד שאין בין המאציל
והמציאות ההוא הבדל כלל אלא הוא והם הכל אחד ועצם אחד ושרש אחד", דעת
ותבונה לבא"ח פתיחה שניה משער ההקדמות ו. (גם בלש"ם חלק הביאורים
שער דרושי עגולים ויושר פ"א ענף ב') "ואמנם אם ח"ו היו הי' ספירות
בלתי מתקשרים ונאחזים עם האין סוף דרך הקו ההוא אז היה ח"ו כדבריהם, ולא
היו נקראים בחי' אלהות, אלא היו נבראים. אמנם בהיותם קשורים ונאחזים בו
דרך הקו ההוא, כשלהבת הקשורה בגחלת, כנזכר בפ"ק דספר יצירה, א"כ הוא
והם הכל אחד, וגם הם בשם אין סוף יקראו", דעת ותבונה פתיחה
שלישית "והנני מעתיק לך דברי הרמ"ק ז"ל בספר
הפרד"ס שלו שער ה' פ"ד וז"ל, קודם אצילות הנאצלים היה האין סוף
הפשוט בתכלית הפשיטות נעלם תכלית ההעלם, ולא היתה אלהותו מתגלה אל זולתו, להעדר
הוויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדותו, והיו הספירות בכוחם נעלמים בו בכוחו
במציאות דק ונעלם כאשר ראוי אל אחדותו, ואל יתמה לב אדם עליו באמרנו שהיו
נעלמים בו ואל יתבהל להשיב א"כ נמצא שכבר היו הספירות בו יתחייב מזה הרבוי
והשינוי, כי אין זה מכלל שאלת החכמים כי אם מפתוי השכל לכאורה, והטעם כי עם
היותנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו, אין כונתו בענין זה לומר שהיו הספירות
ממש כמו שהן עתה, אבל היו מתייחדים באחדות יחוד האמיתי וחזק, ונמשיל משל נאה
אל אבן החלמיש שמוציאין ממנה אש על ידי הכאת הברזל בה, ומן האש יוצא ברק, ועתה לפי
האמת לא יצדק שהאש ההוא ממש היה בתוך האבן, והיה האבן נחלק לרבוי החלקים כפי חלקי
הניצוצות הניתזים ממנו, זה ודאי לא ישפוט שכל המשכיל, אלא אדרבא האש ההוא נעלם
בתוך האבן ומיוחד בו יחוד אמיתי וחזק, באופן שאין בין האבן והאש שבתוכה חלוק ופרוד
כלל. כן הדבר בעצם האלהות הפשוט קודם התפשטו לנהל התחתונים היו הספירות מתיחדים
איש באחיו, וכולם מיוחדים בעצמותו וקשורים בו קשר אמיץ וחזק, עד שכמעט לא יצדק בו
שם מציאות הספירות כלל, אלא יחוד האמיתי, והיחוד הזה והדקות הנז' הוא מקור הספירות
הנעלמים בתוכו הנקראים צחצחות עליונות אשר מהם נאצלו עוד צחצחות אחרות שלא יצדק
בהן עדיין אפילו לשון צחצחות כאשר יתבאר בשער הצחצחות בס"ד, עכ"ל
זלה"ה".
[42] כאמור אינו קונה את הסברי המחודשים של המקובלים, איך הם כן
מכניסים בסופו של דבר את הא"ס כלשונום, מה גם שכאמור כל תאורית הספירות של
הרמ"ק היא בעיתית,
[43] הרשב"ש קפח ב/קפט
"כי ראיתי רבים מעמי הארץ מתיהרים ומתכבדים בחכמת הקבלה והם ריקים
מחכמה ולא ידעו עד מה... ואלו היתה זו שכתובה בספרים היא הקבלה האמיתית...
שהם לא ידעו אלו עשר ספירות מה הם, אם הם או תוארים או שמות או השפעות
שופעות מאתו יתברך, ואין כפי השכל חלוקה רביעית. ואם תאמר שהם שמות, א"כ אין
הם עצמיות, ואם הם עצמיות הם תוספת, א"כ אם הנוצרים טוענים
השלישיות אלו טוענים העשיריות. ואם תאמר תוארים מה נשתנו תוארים אלו
משאר התוארים, והרי הקדוש ב"ה הודיע למשה י"ג מדות ולמה מעטו הם ג' מהם.
ואם תאמר שאינם אלו הכתובים בתורה, לא ימלט שאלו הספירות הם בסגנון אחד עם
המדות האלו, או יותר חשובים מהם או פחותים מהם. ואם הם בסגנון אחד מה נשתנו אלו
מאלו. ואם יותר טובים, למה העלימם הש"י מן משה. ואם נעלמו ממשה מי
יודעם, אם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו, ואם משה לא ידעם מי הוא
המקובל שידעם וממי קבלם, שהרי גם הם אומרים שגם משה לא הגיע לכלל כל
הספירות, ואם משה לא הגיע לכללם איך יגיע זולתו אליהם, ואם הם פחותים
ממדות הכתובות בתורה למה נחליף אלו באלו. ואם תאמר שהם השפעות א"כ
הם כחות כלומר מלאכים, והמתפלל אליהם אם אומר שהם כחות או השפעות,
א"כ המתפלל והמכוין בהם שהם עצמיות הוא כופר, שכל המתפלל למלאך
מהמלאכים כופר הוא. והחושב שיש עצמיות בלתי עצם הבורא שנה לעצמותו וכופר
הוא. ואם תאמר שהם תוארים יודיענו מה נשתנו אלו מזולתו, וקשה עוד מזו, שהם
דורשים ברבים בעניני הספירות ורומזים אליהם וחושבים לדבר בסתרי תורה. ודברים
אלו קשים ומרים כלענה, שאם הם סתרי תורה אין לגלותם, ואם אינם סתרי תורה א"כ
הם סברא, וכמה רע ומר לומר על הסברא שהם סתרי תורה... אם הם סתרי תורה
התורה הסתירתם והוא מגלה אותם, ואם אינם הלא מוציא לעז על התורה לומר שאלו הם
סתריה... ותלמידים שלא שמשו כל צרכם, ואינם רוצים לטרוח בסוגיות ההלכות
בוחרים בקצרה בחבורים כאלה להתפאר בחכמת הקבלה, להתגדל בפני נשים ועמי
הארץ וליטול עטרה לעצמם בדברים קלים כאלה והם ריקים ממנה, ועל כיוצא
בזה נאמר הרוצה לכזב ירחיק את עדיו, והרוצה ליחנק יתלה באילן גדול, ושומר
נפשו ירחק מהם".
תגובות
הוסף רשומת תגובה